סיפורים למיכי
הקמתי את הבלוג הזה בשביל חברה ממש טובה שלי שעברה לא מזמן ניתוח וזמן ההתאוששות לאחר הניוח הוא יחסית ארוך ובגלל שהיא לא קוראת ספרים ובכל זאת רציתי היא לא תשתעמם אני אכתוב לה בלוג הזה ....
מיכי אני אוהבת אותך
(הסיפור נכתב מזמן ורק רציתי להראות לך אותו)
3> |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
| 6/2009
 ההתחלה של הסוף(פרק 1):
רוני הסתכלה על "בית האומנות" בפעם האחרונה לפני שנכנסה לאוטו. רותי גרכגורן העורכת דין של משפחת שושן תסיע אותה עד לתחנת הרכבת ושם היא תעלה יחד אתה על הרכבת שנוסעת לנתניה שם מצא ביתה החדש.
בית היתומים הישן אך המטופח נראה נטוש ועצוב כאשר הסתכלה בו במבט אחרון. כל חייה קיוותה שתבוא משפחה אומנת תבוא לקחתאותה אל חיקם אך היא לא חשבה שהפרדה מכל הילדים ומן האומנות תיהיה עצובה כל כך! היא הריצה את רגיעה האחרונים בבית הישן שלה.
"או כמה שאת גדולה ויפה!" אמרה שוש "אני זוכרת שרק הגעת אלינו תינוקת בת שנה בלבד קטנה חמודה ומתוקה כמה זמן עבר!"
רוני צחקה "אוי שוש את עושה אותי כזא זקנה ...." שוש חיבקה אותה חזק חזק ולשנייה רוני הרגישה שכל האוויר יוצא מראותיה.
היא חיבקה את כל הילדים ואת כל ששת האומנת פרדה מן הטבחית והשומר של בית היתומים והיא כמעט יצאה מהדלת שלפתע הרקישה יד קטנה לופתת את זרועה "תבטיחי את תחשבי עלנו כל לילה לי שתירדמי .." זה היה טומי אחד הילדים שרוני בת החמש עשרה אימצה לה כאח היא הרימה את הילד בן הארבע הקטן וחיבקה אותו חזק חזק היא שמעה שהוא מנסה לבלוע מחנק בגרונו אך הוא חייך אליה את החיוך הרגיל שלו שהשאיר את המתבונן בו מוקסם "כל לילה אני יחשוב ויחלום עליכם מ-ב-ט-י-ח-ה!".
כשהו היא אימצה אותו שוב לליבה עברה בה צמרמור מוזרה היא חשה אל הילד קרבה עזה כמו שחשה אל אחת מהילדות הבוגרות שהיו פעם בבית היתומים ששימשה לה כאחות גדולה ותומכת. יום אחד אישה אחת לקחה את הנערה שהייתה כאחות לרוני.ואותה הרגשה מוזרה שבה אל רוני באחת והעלתה זיכרונות במוחה ודמעות בעניה "אני אבוא לבקר..." הבטיחה לכולם אך הבטיחה יותר לעצמה.
כולם יצאו ממש עד לשער כדי להיפרד מרוני הם התבוננו בה נכנסת למכונית של רותי והמשיכו להביט ה עד אשר נעלמה המכונית מאחורי הבניינים הגבוהים.
"רוני את מכירה את משפחת שושן ואת יודעת שהם אנשים נפלאים ובהתחל זה תמיד קשה אב...."רותי לא הפיקה לסיים את המשפט כי כבר רוני קטעה אותה "כן רותי אני מכירה אותם את לא צריכה לדאוג" כל מה שרותי אמרה לא יחדש ולא חידש לה דבר ממה שאמרו לה בכל החודשים האחרוניםולכן היא העדיפה לשבת בשקט במכונית עד שהן יגיעו לתחנת הרכבת ורותי הבינה זאת. נוסף לכך הראש של רותי היה תרוד בעניינים נוספים. בתחילת הבוקר רותי שוחחה עם רונית שושן רונית אמרה ה בקול חנוק "עמלייה מתנהגת נורא היא צעקת ובוכה וכמעט לט נמצאת בבית כאילו שאיזה מפלצת נוראית עומדת להגיע ולהרוס את המשפחה שלה אין לי מושג מה לעשות..." כאן כבר קולה של רונית נשבר והיא יבבה חלושות לתוך שפורפרת הטלפון. רותי חיכתה שהיא תרגע ואז אמרה לה "עמליה צריכה עזרה אי אדבר איתך על כך בעוד כמה ימים לאחר שרוני תתאקלם בבית החדש שלה" רותי גם הוסיפה שרונית ובעלה לקחו אחריות לגדל עוד ילד והיא מקווה שהם לא יתחרטו על כך כי אם כן הם יפגעו מאוד ברוני אך רונית הוסיפה נחושות שהיא לא הולכת לוותר על אף אחד מהבנו שלה לא על הביולוגית ולא על המאומצת ושהיא אוהבת את שתהן באותה המידה .
עוד שעתיים רוני תיהיה ברחובות ורותי עדין ממשיכה להתפלל שרונית לא תוותר על ההבטחה שלה .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
| |
| כינוי:
פילוס
גיל: 30
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
