beyond vision
"לעולם הזה הושלכנו ומהעולם הזה נושלך אלו האקסיומות, השאלה היחידה היא מה עושים עם הנתונים" |
| 10/2008
 החתונה
התנחומים היחידים שלי זה שזו לא היתה החתונה שלי
עוד אחד נפל, רווק יחיד נשאר במשפחתי והינו אני, ועכשיו כל הדודות והסבתא מתחילות לזיין את השכל על חתונה, ללא קשר לזמן החתונה שאז כולם אומרים לך בקרוב אצלך.
ביום החתונה עצמו,ביום ראשון ההורים שלי שיגעו אותי מהבוקר, במיוחד כשדודה שלי הגיע מחו"ל על הבוקר(4 בבוקר) ואנחנו נסענו להביא אותה\וכמובן שהם יצאו מהשדה תעופה רק באזור 6 -7, עד שהגעתי הביתה כבר היה 7-8 ואז צללתי למיטה.
כל היום סידורים וזיוני שכל. הגעתי לחתונה במצב רוח כל כך מגעיל שזה היה מפחיד, לפחות שיניתי פאזה אחרי איזה שתי כוסות ורמוט,אחד ביאנקו ואחד רוסו.
כמובן שכל ההתחלה של הערב הייתי הנער משלוחים, לך תקרא להיא לך תקרא להוא. היה ארוך אבל די חביב.
ואז הגיע המסיבה ואז פשוט כל הזמן השקיתי את אח שלי והרקדתי אותו. היתה מוזיקה של שנות ה80 וה60,ואז הגיע cuttin' eye joe ואז אני והאח הגדול פשוט סובבנו אותו בינינו עד שהוא הסתחרר והיה מאוד מבדר לראות אותו ככה. בזמן שהכלה משתכרת למוות עד שכדי בסוף הערב היא פשוט רצה וחיבקה אנשים ואמרה להם שהיא אוהבת אותם ועד כמה שהם נפלאים, רק שיש בעיה מסויימת..... את חלק מהם היא אפעם לא פגשה בעבר.
הבאר לא היה מדהים בחתונה לא התלהבתי מהברמנים למרות שהמשקאות היו חביבים(בהתחשב בעובדה שחוצמהמשקאות הישראליים,אני הייתי אמון על קניית שאר השתייה...)
מה שכן נעלמתי לחצי שעה מרחבת הריקודים כי נפלתי מהרגליים וכי התקשרו אליי לפלאפון.....עוגייה התקשרה אליי.... ובמשך חצי שעה דיברתי איתה....כי היא היתה לבד ורצתה לדבר עם מישו,כי היא היתה בדרך הביתה.
לא יפה לנצל את החולשות שלי....
היה ערב מטורף:) הרבה זמן לא נהניתי ככה.... עם כל העצבים...
מה שכן אני חייב למצוא דרך להוציא את כל האגרסיות כי הן רק נשארות בפנים ברמות מטורפות...ומתרבות.... ומתפשטות בגוף עד שאני לא מסוגל לשלוט עליהן...
כמו כל המחשבות שלי שמתרוצצצות לי בראש,כל הזמן רק מחשבות והן מתרבות ומנפצות לי את השכל....
אתמול הסענו את דודה שלי וחבר שלה למלון שלהם בתל אביב,כמובן שההורים גם לקחו אותי על הדרך...והתרגזו כי אני לא יודע בדיוק את הדרך..... אז כן אז טעיתי ברחוב... ואז כמובן שהם מזיינים את השגל וזה כמו לדבר לקירות כרגיל,אבל לא למה לא לתת לי את האוטו להסיע אותם ואז יהיה לי את האוטו במשך שאר הערב,לא הרי הרבה יותר כיף לנסוע מאשר לנוח אחרי שעבדת כל היום...
והיום נסעתי עם ההורים ועם הדודה והחבר שלה... שהוא הזוי לחלוטין כמו היציאה שלו בחתונה: אני חוזר מרחבת הריקודים,שותה מיץ תפוזים והוא מדבר אליי(הכל בספרדית כמובן),לך לך לרקוד כבר,לך תרקוד עם זאתי עם השמלה האדומה, אני בתגוב האומר שאין סיכוי שיש לה 18 היא מתחת ל18, והתגובה, מתחת ל18 אין לה אבל מעל 45 קילו יש לה....
בכל מקרה זה היה סוג של סיוט מתמשך כל הזמן היה חסר לי
העיקר נפטרתי מזה והבתקווה שבחמישי ושישי יהיה לי בית ריק,נחי הונראה מה אני הולך לעשות איתו...
העייפות כבר יוצאת ממני מכל חור.....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
