beyond vision

הכל מפעפע מחדש,

רואה זכרונות מודחקים,

הכל מגיע במכה אחת,

מכה קולחת עם זיעה קרה.

חברים, חוגים.

משפחה, לימודים

חברות, צבא

התאבדויות, אנשים שנעלמו

בלי פילטר, בלי השגחה

כל אחד יותר כואב מהשני.

ואני מחכה למנה הבאה,

האם אני מוכן?

מדינה חדשה, חוקים חדשים

אני עדיין מנסה להבין איך זה עובד פה להכיר אנשים

כולם פה שותים קפה, אפחד לא יכול להמליץ על מקום טוב

כולם פה הולכים לחדר כושר, אפחד לא יכול להמליץ על אחד טוב

כולם פה קונים בגדים, אפחד לא משווה מחירים

כולם פה מבשלים, אפחד לא משתף מתכונים

כולם פה משריצים, אפחד לא יודע למה

כולם פה חיים?