beyond vision

טבעתי בערימות של עבודה.

ברדיואקטיביות מכור שדלף.

מאנשים שנזכרו שאני חי אחרי חודשים,

בזכרונות שקמו לתחייה אחרי שנים

ואני עדיין תקוע בעבר, מנסה לשחק כדורגל.

יודע שהסוף ידוע מראש למה שיקרה.

אין לי מה לעשות, קשה לדחות את הסיפוק

החזקתי את זה בפנים שנים על גבי שנים

הגיע הזמן קצת לפרוק

עד כמה שזה כואב,

רמות הזבל שאני הולך לפלוט הולכות לעלות,

להפסיק להיות כל כך מחושב.

להשתחרר, להיזכר מי אני.

או מי הייתי.