|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מונדיאל 2006
כולם אוהבים אותו, מתחברים אליו, לכל הצבעים הרעשניים ,הקולות הססגוניים, מי לא אוהב את
אותו אירוע מפורסם , שקורה אחת ל4 שנים,
כל העולם מביט אליו בכיליון עיניים,
וכל פעם שאני נזכר במילה מונדיאל , אני נזכר ברעשים הקולניים, בצבעי הדם והחמרה,
את האימון שהיה לנו לפני 4 שנים(כבר עברו להם 4 שנים!?)
היינו בצפון, בדיוק היינו בין גזרות, החיים היו באתנחתא, מטווחים בבוקר סידורים בצהריים בין
המשחקים של המונדיאל , ולקראת ערב מכינים את הדברים למחר לעוד אימונים וכו' , הכל היה
מתואם ללו"ז של המונדיאל כדי שכולם יוכלו לראות אותו גם הצעירים וגם הותיקים...
הזיכרון היחידי שיש לי מהתקופה הזאת היא שאני נרדם על ספה טובה במועדון של היחידה.
הזיכרון הבא: אני נמצא בבסיס של היחידה,רואה במועדון את החטיפה של גלעד שליט , ובפריים הבא אני מוצא את עצמי על הגבול של לבנון, אדמה צבועה בצבעים לא שלה, קולות מחרידי
אוזניים, עד היום אני יכול לשמוע בבירור את התותחנים שהיו בגבעה הסמוכה ממשיכים לירות כל
הלילה...
את השקט המחריד לפני המטח הבא, את ההקפצות הזריזות, את המסוקים שישבו מעלינו והמשיכו לירות או את קולות הלילה של טילי ה"גיל",
ושם גיליתי אותי.
העצבים והפחד הולידו מחדש את מפלצות האבדון, אותן מפלצות חבויות, את הזעם שהרגשתי באותם רגעים , את הנזק שיכולתי לגרום שום דבר לא היה מונע, תיכננתי בקפידה, כל פרט ופרט , והדבר היחידי שמנע את זה אפילו לא היה אני. ומאז ועד היום תמיד אזכור שהמפלצת הזאת חבויה בתוכי.אני היחידי?
וזה מה שהמונדיאל מזכיר לי.
| |
 Wings
לאחר שנתיים ועשרה חודשים(כמעט אחד עשרה), הכנפיים שכרתו חוזרות לצמוח.
מיום ראשון האחרון גמני אזרח לתפארת מדינת ישראל.
וכמובן שגם כשיצאתי מהצבא הצליחו לדפוק אותי:),צה"ל או לא צה"ל!?חסרים לי פרטים בתעודת שחרור.אבל העיקר שאין יותר צבא (עד המילואים).
בפעם האחרונה שנסעתי בתוך הבסיס שלי,קיבלתי את הטלפון של איזה אחד שמתעסק עם מחשבים, כי חבר שלו מחפש עובדים.מי יודע מדוע ולמה עוד לעול לצאת מזה משהו.
עוד הודעה חשובה,בית ריק בנובמבר, גם אמא טסה לדרום אמריקה.
גם בית ריק וגם שתי מכוניות למשך שבועיים וחצי.ומכונית משלי למשך חצי שנה....
החלום המתוק.
שנובמבר כבר יגיע,נובמבר חודש טוב.
מחר מבחן פטור אחרון לשנה זו(בתקווה),נקווה גם לקבל את הפטור כי אין לי כוח לעוד קורסים מציקים באמצע החיים.
| |
מסעותיי עם גנדאלף הלבן
ביום חמישי ויחולו הארץ והשמיים וכל צבאם ,ויתחפשש החייל ויהי בוקר ויהיה לילה יום חמישי:)
חופש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ועכשיו בצורה פחות פלצנית,יצאתי לחפש"ש למרות שגם בתוכו יהיו לי כמה ימים שאני אצטרך ללכת לבסיס אומנם על אזרחי אבל עדיין כנראה שיומיים מתוכם אני אצטרך לחפוף איזה טיפש שיחליף אותי בתפקיד....מסכן הוא לא יודע מה מחכה לו....
יום חמישי ראיתי את "האביר האפל" בשעה טובה ומוצלחת עם גזר וידידה שלו.... דעתי היא שהם יפתחתו משהו בסופו של דבר... היא חולה לו על התחת והוא "רק רוצה לראות איך היא בתור ידידה".... פקה פקה פקה בלה בלה בלה... עדיין לא בראו אותי באצבע....(רק אחת ארוכה מאוד עם חור בקצה)....
יום שישי הייתי הרוג מדי נרדמתי ב11 כבר נחרתי ומסיבה לא ברורה אבא בא לקחת אותי מאח שלי ב2 וחצי בלילה....פעם ראשונה אחרי 20 ומעלה שנים....
ואתמול נסעתי עם גזר וננסוני לכנס של השומר הצעיר והתאכזבו קשות, כי כל האומנים שהופיעו הופיעו רק לשיר אחד ורק לשיר של תנועת נוער יופי באמת...תשלמו הרבה כסף על כלום...(למרו תשלנו היה חינם:) )
ואחרי זה הלכנו לזיכרון יעקב,ושם פגשנו את ההוביט.
באמת שלא פגשתי פאב כל כך מוצלח עד עכשיו. אני רוצה אותו באזור שלי:(...
שתיתי ואן גוך אספרסו סוף סוף וזה היה טעים ניאמניאמ... רוצה עוד...
ובדרך חזרה לחדר של חבר שלי שסידר לנו שם באזור חדר חינם אין כאסף, הקפצנו איזה זוג בנות לאזור פרדס חנה... דבר אחד אני לא מבין .... למה הן לא חשבו לפני זה איך לחזור הביתה, ואיך הן לא פוחדות.....
מעריץ דברים כאלה ועדיין סוג מסוים של שיכרון חושים....
היום חזרתי באזור 1 וחצי הביתה...
איזה כיף שאין צבא בראשון בבוקר:)
אני אוהב כל כך את החופש אני יכול להתמכר אליו.......
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
