| 1/2008
It's hard to say
עוד פוסט תמוה ומוזר באמצע החיים שלי, לא תיכננתי בכלל שאני אכתוב עכשיו אבל יש קצת זמן פנוי בין עיסוק לעיסוק בסופש שאני בבית, סופש הקודם סגרתי, מה שגרר ניתוק מוחלט מהעולם למרות שעכשיו גיליתי שגם דרך הפלאפון אני יכול לגלוש ולהיכנס, וזה יכול להיות מכה בעיקר לכיס שלי.....
חוצמזה הבנתי סוףסוף כמה חשובה המוזה של הכתיבה, המוזה הזאת שאתה לא מבין מאיפה היא באה פתאום נכנסת בך אתה חייב לכתוב ולא יכול לאגור את זה בפנים, ואז זה נעלם מתאדה, כל כך הרבה שמות כל כך הרבה קטעים של כתיבה רצו לי ברא שומדבר לא עלה על כתב, הכל עדיין בראש או בחלל, בזבוז טהור,
עכשיו לדוגמה אין מוזה זה סתם כתיבה נטולת אחריות, נטולת השראה,נטולת רגשות.
הכל כל כך סתמי למרות שאני עושה הרבה, התחלתי ללמוד על גיטרה התחלתי להתאמן עוד פעם אולי יום אחד גם לחזור לכושר ולא של תפוח אדמה=)
התחלתי לראות המון סדרות שהרבה זמן רציתי לראות מגיבורים שכבר סיימתי לראות את כל הפרקים שיש עד עכשיו, נמלטים העונה הראשונה(מצפה בקוצר רוח לשניה)
ודקסטר שזו סדרה ממש מוצלחת וכל הזמן מדווחים לי על עוד סדרות מה יהיה!? מה יהיה?!ממתי יש כל כך הרבה סדרות טובות שאני רוצה לראות!?
ויום ראשון אני נרשם לאוניברסיטה,בר אילן ואז מתחיל התהליך של הקיצור שירות,וגם אפילו יש סיכוי שאין לי דפוק למרות שקיבלתי מחבוש,יש מצב שמעצר לא מכניס לך דפוק(ואז בכלל יהיה נחמד=]),משומה בזמן האחרון אני מצליח למצוא סיבות לחייך בלי באמת שקיימת סיבה....
אני פאקינג בצבא:) (רוב הזמן נו אז עכשיו אני בבית אז מה גם לי מותר!)
עוד שבוע עבר על כוחותינו, יום ראשון שני קמתי ב4 לפנות בוקר, סתם כי הגוף שלי העיר אותי עדיין לא מצאתי את הסיבה האמיתי לזה...
יום שלישי עוד יום,שהספקתי לאכול קופסה(כנראה רעילה) של שעועית(אוקיי בטוח רעילה לסביבה)א ל גם טיפה הקאתי ממנה כמה שעות יותר מאוחר מה שגרם ליום הזה להיות הרבה יותר נחמד כשאתה מרגיש כאילו עוד שניה הבטן שלך מתפוצצת ואתה מעיף גרעיני שעועית לכל מקום.....
מסקנה: לא אוכלים שעועית מקופסאות שימורים!
ורביעי הייתי בצריפין, והיה דווקא די נחמד... והיום סתם רצתי ברחבי ארץ ישראל ולא ממש השגתי כלום חוץ מעייפות מצטברת, והיום גזר סיים את הטירונות שלו!!! מזל טוב לו, ובשעה טובה, הגיע הזמן לא?
במהלך השבוע היו שיחות טלפון מוזרות מבנות שהייתי בטוח שמסננות אותי, ואחרות שתם חפרו ,קיצר משהו מוזר נורא הולך בעולם הזה זה כל מה שיש לי להגיד...
היה לי ביום שלישי שיחה על הטעם שלי בבנות עם סוזי(שם בדוי),מדריכה, שעובדת איתי
וכנראה שאני בררן מדי, כי לטענתה יש ביחידה שלי הרבה בנות שנראות טוב,ורק אני לא מוצא את זה בהן.... Am I Defected?
כשהייתי בצריפין הרגשתי כאילו אני בכבש השישה עשר של יונתן גפן, יש שם את הסיפור על האיש הירוק, כשכל הסיפור ירוק. ואז מופיע איש כחול ושואלים אותו מה הוא עושה פה אז הוא אומר אני מסיפור אחר....
ככה זה בדיוק היה, חדר מלא בלוחמים ותומכי לחימה משתי אוגדות צפוניות ורק אני עם מטאטא(M 16 ארוך) ומדי חיל האוויר.... דמיינו את זה ותגידו לי למה זה דומה.....
וזהו מפרץ הידע הנוכחי בטוח שיהיו לי עוד עדכונים עם כמות הדברים שרצים לי בראש ושלא הספקתי להעלות על כתב..... או שאולי עדיף שאני אשמור את זה?
לעולם לא אדע....
fearless
| |
 ירושלים וצרות אחרות
יום רביעי הייתי בירושלים נסענו לשוק מחנה יהודה, היה דווקא דינ חמד להיות שם, הרבה זמן לא הייתי שם וגם הכל שם היה באיכות ממש טובה...:)
ביום חמישי הייתי בפסטיבל השוקולד עם ג'וי.למרות שהייתי אמור לנסוע עם בנדוד שלי לעזריאלי, וגם להיגפש עם חברים אבל בוטל.
אתמול נסעתי לגנים הבהאיים בחיפה ואחרי זה לקיסריה לעתיקות.
הבהאיים היה בסדר, הבעיה כשרצינו לצאת מהעתיקות בקיסריה סגרו את השער עלינו אז היינו צריכים לעשות עיקוף של חצי שעה כדי להגיע למכונית.... במקום שהטמבל שסגר ייתן לנו לעבור ל5 שניות.... שונא אנשים עילגים!
ואחרי הגעתי לחברים ואז ארותחת ערב ואז יומולדת של ידידה שלי והייתי אמור להיפגש אחרי זה עם עוד אחת אבל היא הברזה כהרגלה....
והיום נסענו על הבוקר לירושלים, לכותל ולשוק הערבי בעיר העתיקה.היה אורך ודי מייגע... ככה זה כשאתה עני מרוד....
שורה תחתונה היה נחמד השבוע...למרות החוסר שינה....
היפי:)
הבשורה המשמחת היחידה היא שכנראה בקרוב מאוד אני אקבל תעודת לוחם סוףסוף אחרי שנים שחיכיתי חלק כבר התחילו לקבל.
| |
לאן לאן
"ואם ואם ואם הצליל שלנו יאבד,
צלילים צלילים צלילים טבעם לגווע,
אני כלוא בתוך שירים שמזמן כתבתי,
ועכשיו שכחתי,
ואם ואם ואם אמות מחר,"
איפה הילד, לאן לאן.
סוףסוף אני נמצא בחופש, אחרי הרבה זמן עד יום ראשון, בן דוד שלי הגיע הנה אני אהיה איתו כנראה רוב החופש ולא אעשה את כל הסידורים שאני עוד צריך לעשות...
נחיה ונראה מה יהיה.
אני גמור מעייפות,לא מסוגל להירדם, מזכיר לי את השיר של החברים של נטאשה,
"דברי איתי על כסף,דברי איתי על סקס
אל דברי איתי על רגש אל דברי איתי על כאב,
ממזמן חלמתי פעם מזמן האמנתי
היום אני בקושי יכול לישון"
חיים לא חיים בצבא המטומטם הזה אני רק סוחב את העגלה למעלה
כל יום אני נתקל בשאלות מוסריות אחרות,כמה אנשים לא אתיים בימינו שזה לא יאומן.
עוד פעם היה פער של כתיבה כאן, לא יודע אם יש לי כוח להמשיך להוציא את המיץ החוצה או לתת לעצמי להתבוסס בו עד התפוצצות, מה עדיף הפיגוע או הרצח??
הרבה עבר מפעם אחרונה שרשמתי כאן, אני הולך להישאר ולסחוב בצבא כמה חודשים אחרונים שנותרו לי, אנסה לברוח משם אבל ללימודים,מקווה שיום אחד אולי דברים יתבהרו,אולי דברים יסתדרו כמו שרציתי פעם אחת רק פעם אחת לא ביקשתי יותר, דברים נראים לי משונה מהרגיל.
פעם חשבתי שאני מבין מה קורה לי בחיים, איך שטעיתי,רק פעם אחת ביקשתי שדברים יקרו כמו איך שאני רוצה שיקרו.
אני אהיה בתקופת בצורת בתקופה הקרובה, אני התייאשתי לפני שהתחלתי, אין לי כוח לזה עכשיו זה הזמן לעצמי לי , ללמוד מה נהייתי בלי שידעתי במשך כל ה3 שנים האחרונות.... אולי המפלצות שלי נעלמו??אולי??בבקשה??
שכחתי את הMP3 שלי בבסיס, מכה קשה לעם היהודי... או לי ליתר דיוק אבל אני כבר מתקרב בגודל מרוב היותי פדלאה....
מחפש מקום בשבילי ובשביל המחשבות שלי,מחפש עולם אחר,מחבוא כדי להיות בו. ככה אני אוכל לרדת מהרכבת המהירה הזאת.
וזה עוד אחרי סדנת צחוק שהשתתפתי בה,מה היה קורה אחרת?
ולחשוב שכל יום אני צוחק כמו משוגע,האםזה החייל או אני?
הרהוריי עם עצמי ואנוכי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
