beyond vision
"לעולם הזה הושלכנו ומהעולם הזה נושלך אלו האקסיומות, השאלה היחידה היא מה עושים עם הנתונים" |
| 6/2010
מונדיאל 2006
כולם אוהבים אותו, מתחברים אליו, לכל הצבעים הרעשניים ,הקולות הססגוניים, מי לא אוהב את
אותו אירוע מפורסם , שקורה אחת ל4 שנים,
כל העולם מביט אליו בכיליון עיניים,
וכל פעם שאני נזכר במילה מונדיאל , אני נזכר ברעשים הקולניים, בצבעי הדם והחמרה,
את האימון שהיה לנו לפני 4 שנים(כבר עברו להם 4 שנים!?)
היינו בצפון, בדיוק היינו בין גזרות, החיים היו באתנחתא, מטווחים בבוקר סידורים בצהריים בין
המשחקים של המונדיאל , ולקראת ערב מכינים את הדברים למחר לעוד אימונים וכו' , הכל היה
מתואם ללו"ז של המונדיאל כדי שכולם יוכלו לראות אותו גם הצעירים וגם הותיקים...
הזיכרון היחידי שיש לי מהתקופה הזאת היא שאני נרדם על ספה טובה במועדון של היחידה.
הזיכרון הבא: אני נמצא בבסיס של היחידה,רואה במועדון את החטיפה של גלעד שליט , ובפריים הבא אני מוצא את עצמי על הגבול של לבנון, אדמה צבועה בצבעים לא שלה, קולות מחרידי
אוזניים, עד היום אני יכול לשמוע בבירור את התותחנים שהיו בגבעה הסמוכה ממשיכים לירות כל
הלילה...
את השקט המחריד לפני המטח הבא, את ההקפצות הזריזות, את המסוקים שישבו מעלינו והמשיכו לירות או את קולות הלילה של טילי ה"גיל",
ושם גיליתי אותי.
העצבים והפחד הולידו מחדש את מפלצות האבדון, אותן מפלצות חבויות, את הזעם שהרגשתי באותם רגעים , את הנזק שיכולתי לגרום שום דבר לא היה מונע, תיכננתי בקפידה, כל פרט ופרט , והדבר היחידי שמנע את זה אפילו לא היה אני. ומאז ועד היום תמיד אזכור שהמפלצת הזאת חבויה בתוכי.אני היחידי?
וזה מה שהמונדיאל מזכיר לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
