סיפור בהמשכים

הקדמה:

אני סאן (sun באנגלית שמש) אמי נתנה לי את השמם המוזר הזה מי שמע על ילדה שקוראים לה שמש?

אני כמעט בת 14,עולה לכיתה ט'

הורי גרושים כבר מלא זמן ועכשיו אמי מתחתנת שוב ולכן אנחנו עוזבות את אילת העיר המקסימה שלי

ועוברות לת"א.

אני חולה על הים אין משהו שאני אוהבת יותר ממנו ועכשיו יהיה לי רק את הים המזוהם של ת"א.

ישלי שיער שטני בהיר חלק וארוך ועור שזוף (בגלל שאני כול הזמן בשמש) ועיינים בצבע תכלת-ירוק ממש בהירות

אני לא מעוד גבוהה אבל גם לא נמוכה משהו בסביבות מטר שישים

פרק ראשון:

"אני לא מאמינה שאת עוברת דירה" אמרה לי עדי, חברתי הטובה...

"אנחנו לא נפרדות לנצח זוכרת?" ניסיתי לשנות את האווירה,

"אוף עבל זה כול כך מבאס"היא אמרה "מה את חושבת שאני שמחה מזה?" עניתי לה...

"מה אני יעשה בתל-אביב את יודעת שאני שונאת ערים גדולות ואיך אני יוכל ללכת שם לים?" עכשיו לי כבר לא היא מצב-רוח

"אל תידאגי גם בת"א יש ים את יודעת.." היא ניסתה לעודד אותי "אף ים לא משתווה לים של אילת" המשכתי בשלי,

היא לא יכלה להגיד שאני טועה אחרי הכול היא באילת כול חייה בדיוק כמוני, ועכשיו אני הולכת להיפרד מהכול,

מאילת, מהחברים ומהים שאני כול כך אוהבת ומעדי, חברתי הטובה, אנחנו החברות הכי טובות מאז הגן...

"סאן את פה???" שאלה אותי "כן בטח מה אמרת?" לרגע איבדתי את הריכוז שלי

"אמרתי שעדיין ניפגש כול קיץ נכון?" היא חזרה על מה שאמרה

"כן בטח, כול פעם שאני יבוא לבקר את אבי כאן"עניתי

"אז את רואה לא הכול אבוד!" היא שמחה "מי אמר שהכול אבוד" אמרתי

אבל בתוכי הרגשתי שהכול באמת הולך להיות אבוד.

                                                       * * * *

עכשיו אמצע החופש ועוד מעט אני עוברת דירה נישארו לי עוד דמה ימים באילת ורציתי להנות מכול רגע

"את באה לים?" שאלתי את עדי "בטח שאני באה ואת ממש משוגעת על הים, אמא שלך לא יודעת מה היא עושה לך

את עוד תשתגעי בת"א" צחקנו ושתינו ירדו לים.

רצנו לתוך המים "מלחמת מים!" עדי צרחה ושתינו השפרצנו אחת על השניה מים.

אחרי שיצאנו פרשנו מגבות וישבנו על החוף "את מאמינה שעוד שבועים אני כבר לא יהיה כאן, ולא נוכל לעשות מלחמות מים ולרדת לים.."

"אל תדברי כהה" עדי אמרה "את תבואי לבקר כול חופש ויהיה לנו הכי כיף שיכול להיות"

"כן, נכון" הסכמתי איתה "אבל זה לא יהיה אותו דבר" הוספתי

"נכון, אבל בכול זאת יהיה בסדר את תיראי" ניסתה לעודד אותי..

"אני מקווה" אמרתי, אולי הכול יהיה בסדר אחרי הכול נוכל לדבר כול יום בטלפון ובאיסי,

ושאני יבוא לבקר את אבי בחופשים אני אראה אותה ואת כול החברים ואת הים, הכי חשוב אני יראה את הים...

"גם בת"א את תוכלי ללכת לים" אמרה עדי כיאילו קראה את מחשבותי

"כן נכון אבל אומרים שהים שם מזוהם את יודעת" עניתי לה.."שטויות" היא אמרה

"אל תאמיני לכול מה שאומרים בטלוויזיה"

"אבל יהיו שם המון אנשים" התעקשתי "נו...וכאן אין תיירים?"

"יש... אבל יש את החוף מתחת לבית שלי ושלך שהוא רק של שתינו" היא הסתכלה מסביבינו באמת לא היו

הרבה אנשים חוץ מאיתנו. "אבל אל תדעגי יהיה בסדר כבר מאוחר בואי נעלה הביתה"

היא צדקה השעה הייתה כבר מאוחרת והשמש כבר כמעט שקעה

"אני מתה על שקיעות" הוספתי בדרך הביתה, "אני יודעת" היא אמרה.

                                 * * * *

"סאן..סאן..נו סאנוצ'קה קומי" צעקה אלי אמא ברוסית

"מה? אמא? למה את מעירה אותי בשעה כזאת?" התעצבנתי, לא היה לי כוח לקום מוקדם

בשביל מה יש חופש אם לא בשביל לישון? וללכת לים כמובן.

"עדי מחכה לך" היא ענתה "מה כבר? מה השעה?" היתפלתי אמא בדרך כלל לא מעירה אותי מוקדם

לא משנה מה חוץ ממתי שיש בצפר כמובן, "עוד מעט 12" היא ענתה

"מה כבר 12?" צרחתי שחכתי שהייתי אמורה לפגוש כבר את עדי בים,

"על מה הצעקות?" עדי נבהלה שלא היבנה כלום מהשיחה שלנו שהיית ברוסית

"כלום כלום" הרגעתי אותה "לא התעוררתי והייתי בטוחה שעכשיו מוקדם בבוקר" הסברתי

"מאמוצ'קה את יכולה ללכת" אמרתי לאמי ברוסית "דו...דיי כבר אם הרוסית" אמרה עדי "בואי נתארגן כבר"

התאגנו וירדנו למטה לסלון "לאן אתן הולכות??" אמי שאלה "יש מסיבת חוף" עדי ענתה לה וירדנו שתינו למטה לים.

-

"לכבוד מה המסיבה?" שאלתי את עדי בדרך "את עוד תראי" היא אמרה והיתחילה לרוץ לחוף

רצתי אחריה ושהגענו כולם צרחו לי "הפתעה!" בהתחלה לא הבנתי היומולדת שלי היא בעוד חודשים

אז מה פתעום עכשיו מסיבה?

"זו מסיבת פרידה טפשונת" אמרה עדי שהבינה כי בכלל אין לי מושג מה הולך פה

כול החברות שלי קפצו עלי וצרחו מלא דברים כמו 'להתראות' ו'נתגעגע אליך'

"באמת נתגעגע אליך ואת יודעת את זה" אמרה לי עדי בסוף המסיבה

"גמאני יתגעגע אליך" אמרתי לה התחבקנו ונפרדנו כול אחת לביתה.

זהו זה הפרק בראשון שלי מקווה שאהבתם

לא יצא כול-כך ארוך הפרקים האחרים יהיו הרבה יותר ארוכים,

הוספתי עוד היום קראו שוב,

כול הזכויות על הסיפור שמורות לי ורק לי לא להעתיק!

לא היה לי כול כך זמן, עכשיו פתחתי ועבדתי על העיצוב..

    3> נויה,  חייה בתוך בועה                                         =] [=