מסעות סופר גולש בארץ הקודש

רקע -

ירושלים.

עם כמה שהעיר מלאה, עם כמה שהעיר חיה בלילות, כל הברים, המועדונים, בני הנוער - היא איכשהו תמיד תרגיש לי שלווה.

'אווירת ירושלים', כמו שאני וטוליליי (או בשמה המלא: טל-החברה-הכי-טובה-שלי-שמנגנת-על-נבל-ומפוצצת-סטייל) קוראות לה, היא אווירה שישר נותנת רוגע, בניגוד ליציאה בת"א או אילת, או אפילו קיסריה, ותאמינו לי, ניסיתי כבר את כולן.

'אווירת ירושלים' הזאת, היא ללא ספק אווירה, שיש רבים שלא ירגישו אותה בכלל. כשהולכים ל'ירח' ביום שבו כל החברים שלך יוצאים, וכולם שם, והכי מצחיק בעולם, או כשהולכים ל'אמריקאים', וחצי עולם נמצא שם, אתה מרגיש במקום עם חיים, אולי אפילו יש שישוו אותו לת"א במובנים מסוימים, אבל הקירות מאבן ירושלמית תמיד יבצבצו, תמיד יהיו שם, בין הפיגומים שלעולם לא יעלמו, לחתולות, כי בירושלים אין חתולים. רק חתולות.

אישית, כשאני הולכת ברחובות ירושלים, אני תמיד ארגיש מאויימת קצת. מאויימת ממי שאני עומדת לפגוש, ממי שעומד לזהות אותי (כי כמו שכתבתי בפוסט הקודם, בפרצופים ושמות אני ממש לא טובה, מה שגורם להרבה מקרים מביכים בסגנון "את גל!" "כן, אני גל! מי אתה?"), מאוימת מכך שאני לא לגמרי תושבת המקום, כי בכ"ז, אני גרה מחוץ לירושלים, וגם עברתי לפה רק לפני 3 שנים, ואני כעיקרון בכלל צפונבונית, ומה אני בכלל עושה כאן, איך אני קשורה לאבנים המוזרות האלה, שיש בכל מקום? אין כמו ירושלים.

בדיוק דיברתי עם חברה שלי, גם אחת שלא בדיוק גרה בירושלים, איך רואים בדיוק מי גרה בתוך ירושלים ומי לא, למשל בבית הספר שלי. כל ה'ירושלמיות' בד"כ יתלבשו הרבה פחות חשוף, כאילו בכדי להתאים את עצמן לעיר. לחרדת הקודש. לחרדים בכללי. זאת אפילו לא כפייה דתית, זאת פשוט התנהלות העיר. את האמת, זה יפה לראות איך כל כך הרבה סוגים שונים של דברים מתחברים במקום אחד, ומצליחים לא-להשפיע-או-שכן אחד על השני.

פרחות ישארו פרחות, ערסים ישארו ערסים, דוסים ישארו דוסים, ערבים ישארו ערבים. אבל גם הפרחות יהיו פרחות של ירושלים, ולא פרחות כמו במקומות אחרים.

בניגוד לאיך שזה נשמע, את איך שירושלים נראית - אני לא אוהבת. כל המראה של 'אני עיר חזקה, שמצליחה לשמור על עצמה במשך מלא זמן', לא עושה לי את זה. לדעתי, גשר המיתרים הוא אחד הדברים היותר יפים שנבנו בעיר, ואני מאוד מקווה שגם הרכבת הקלה תוסיף (כשיסיימו סוף סוף לבנות אותה. עלק בדיקות ביטחון.) כשכל הבניינים נראים אותו הדבר, אני צריכה קצת גיוון. אני נוסעת לת"א

שלא תבינו לא נכון, אני כן אוהבת את ירושלים. אני כן אוהבת את האנשים, אני כן אוהבת את איפה שאני לומדת, איפה שאני מבלה. אבל אני תמיד אעדיף לבלות קצת בת"א, או רעננה, קצת להתרחק. אתמול, למשל, יצאתי עם חברות, והיה אחד המצחיקים. היינו במלא מקומות, פגשנו מלא אנשים, היה כיף. והייתי צריכה את זה. ורציתי שזה יהיה בירושלים. וזה היה בירושלים. ולא הייתי מוותרת על זה גם בשביל 200 שקל. אבל בשביל 1000 הייתי חושבת שוב

ועכשיו קצת תמונות. אני שוקלת למחוק את הפייסבוק. אולי אני פשוט אעביר את כל התמונות הטובות לכאן..?

בראשונה, זה אני ובעלי היקר - אורקה היפיופית. אני יודעת שאתם מקנאים.

בתמונה השניה זה אני ואהובתי הסודית - לוליק. אבל שוש! לא מגלים לבעלי.