וואו.....
לא הייתי פה שנים .
כ"כ הרבה דברים השתנו מאז ......
החופש הגדול היה להיט.
פשוט לכל מקום שיצאתי.. נהנתי.. וחזרתי הביתה עם הרגשה טובה.
פשוט..חוויה מתקנת.
הקוקה קולה וילג' של השנה לעומת שנה שעברה
המדמים לעומת המדצים
והעבודה שנסעתי לאילת.. בחופש הגדול הקודם התאכזבתי מזה שלא עשיתי יותר מדי דברים ....
והינה חזרנו לבצפר.. וחזרנו לשגרה. ואני כהרגלי מציבה לעצמי מטרות ללא ביצוע.
יש לי רצון טוב, ובאמת שיש לי מוטיבציה. והוכחתי לעצמי כבר שכשאני רוצה אני מסוגלת.. אבל זה נאבד לי. זה פשוט נאבד לי.
אני מציבה לעצמי לפני כל שיעור הקשבה מלאה, ואז אני מקשיבה שתי דקות ומאבדת ריכוז.
אני מחליטה לעצמי שכשאני חוזרת הביתה אני הולכת ללמוד.. ואז אני נבלעת לדברים אחרים ומבזבזת את הזמן שלי כמו שרק אני יודעת לעשות.
עצלנות..? חוסר יכולת לעמוד במטלות..? מה זה לעזאזאל?
השיחה איתך אתמול עשתה לי טוב..
אני שמחה שביליתי איתך כ"כ הרבה זמן..
כיף לי לדבר איתך.. זה נהיה הרבה יותר הדדי. רואים שאכפת לך, את מעריכה אותי יותר מפעם, אני מרגישה איתך יותר בנוח מפעם. את מכבדת אותי הרבה יותר..
עזרת לי .
2 משפטים של בן אדם.. באמת יכולים לעשות לך את היום .
"את אחת מהאנשים שאני יותר אוהבת."
"בנות ממש אוהבות אותך.. יוצא לי לדבר.. שומעים דברים טובים."
את מפתיעה אותי כל פעם מחדש (:
וגם.. את עשית לי טוב.. שמעתי ממך בדיוק את מה שצריך לשמוע ממך .
"מה הייתי עושה בלעדייך נועה?"
"החלטתי שאני נוסעת לתל אביב וקונה לכל החברות שלא הספקתי מתנה ליומולדת"
"את תמיד גורמת לי להרגיש טוב עם עצמי"
והמשפט שלך בכלל..
"יצא לי לדבר עם יובל עלייך.. הגענו למסקנה שאת החברה המושלמת.. מצד אחד את לא מעיקה ולא נדבקת.. מצד שני כשצריך אותך ובא להיות איתך את שם.. תמיד מצחיק איתך.. תמיד אפשר לדבר איתך."
אנלא יודעת למה אני כ"כ מזלזלת בזה. ופתאום אני חושבת לעצמי שאולי מה שהיא אמרה לי כבר נאבד.
אני באמת צריכה לשמוע את החיזוקים האלה כל הזמן.. אחרת אני בחיים לא אוכל להרגיש עם עצמי טוב.. אני צריכה שיוכיחו לי כל הזמן.. אחרת אני נופלת .
ואתן בנות..? וואלק איכזבתן .
כל אחת מכן איכזבה אותי בשבועיים האחרונות בנושאים שונים, כל אחת בצורה שלה. אחת אחרי השנייה....
ואני לא מתווכנת שאני לא מעריכה אותכן יותר.. ואני לא הולכת לעשות לכן פרצופים מפה עד לירושלים..
זה ידוע שאני סלחנית.. אבל אני סלחנית לא בקטע רע.. בקטע טוב.. אני סולחת מהר לא כי עובר לי כעסים מהר.. אני פשוט יודעת שאין טעם להמשיך לכעוס ולעשות פרצופים אם בן אדם הבין את הטעות שלו. כי מה כבר יש לעשות? למשוך את זה? בשביל מה? בשביל אגו? בשביל שהוא ירדוף אחריי? כבר עברנו את כיתה ג'..
אבל זה נשמר.. הכל נשמר.. מי כמוכן יודעת שאני לא שוכחת כלום ?
וכל פעם שקורים דברים כאלה. אני שומרת הכל אצלי...... וכל פעם אני מגלה על החברות שלי איתכן עוד דברים.
הבנתי שלא משנה באיזה מקום בחיים שלך ואיזה תדמית יש לך.. תמיד תהיה לא בסדר..
אם אתה נחמד לכולם, אתה צבוע
אם אתה משדר ביטחון ומלא באנרגיות, אתה צומי
אם אתה טוב מדי.. אנשים לוקחים אותך כמובן מאליו.
וכשאתה טוב.. אתה מצפה שאנשים יעריכו. לא שינצלו. ולקחת מישו כמובן מאליו זה לנצל.
ואת יכולה ליזום איתי שיחה ולהגיד לי שחשוב לך שאני אדע שאת לא לוקחת אותי כמובן מאליו. אבל אין לזה משמעות, בתכלס.... אני יודעת שאת כן .
מכולם.. נשבעת שאת הבן אדם האמיתי. ואני כ"כ שמחה שהכרתי אותך, ואני באמת שלא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.
אין בן אדם שטוב לי איתו יותר מאיתך. ואין בן אדם שמוכיח לי אינספור פעמים ביום כמה שהוא מעריך ואוהב אותי.
פשוט תודה3>
וכאן תמה החפירה על החברות. הייתי צריכה לפרוק. זה יושב. וזה מעיק ונמאס. לא הייתי בבלוג הזה חצי שנה. אני לא יודעת מה נשאר ממנו. אז בחייאת, אם מישו קורא כאן? שיפגין בתגובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
