פוסט רציני וחופר.

זה יהיה נחמד אם תקראו הכל, אם לא, לא אכפת לי ממש.

נמאס לי כבר מהכל.

פשוט מהכל.

נמאס לי כבר מהבי"ס,

מהמורות האלו שחופרות בשכל,

ומהשיעורים האלה שמבזבזים לי את היום [במידה ויש לי חשק לעשות אותם..]

המורות בטוחות שיש לנו את כל היום בשביל להתכונן למבחנים ולבחנים שהן תוקועת לנו בימים הכי לא מתאימים,

ושיש לנו שעות על גבי שעות להכין שיעורי בית.

אז הן מפציצות.

ומה אני אגיד..

זה מוריד את כל המוטיבציה להכין שיעורים.

כל הרצון שלי מתרסק כשאני רואה כמה שיעורים יש לי להכין באותו יום.

מה עוד שהנושאים לא מרתקים במיוחד..

ואז שאני מגיעה לכיתה בלי שיעורים הן כועסות כאילו אני באמת אשמה שכל היום לא הייתי בבית,

 וכשהייתי הייתי צריכה לעשות את הדברים היותר חשובים [אוכל, מקלחת, יו נואו..]

אז באמת מה אני אעשה שאני לא כל היום תקועה בבית מול המחברות והספרים ורק לומדת.

יש לי חיים.

ולצערי, גם הם נשברים משניה לשניה.

עזבו את העניין שכל פעם שמורה מעירה לי סתם,

או שיש ציון חרא במבחן כלשהו,

זה ממש מבאס ומוריד את המצב רוח.

אבל בזמן האחרון..

החיים שלי מתפרקים לי ביידים.

החיוך והצחוק וה"הכל בסדר"..

אין לכם מושג מה יש מאחורי זה.

אתם לא יודעים כלום באמת.

כי מבחינתכם,

הכל בסדר איתי ואחלה וכד'...

אבל הכל שבור.

ואף אחד לא טורח לתקן את זה.

הרי כמה מבין אלו שבאמת מכירים אותי, שאל אותי סתם ככה מה קורה..?

ואני לא מתכוונת לכאלו ששאלו אחרי שאני שאלתי אותם..

וגם לא כאלה ששאלו את השאלה הזו, ואחרי שנייה ורבע ביקשו משהו..

כמה מכם באמת מתנהגים ככה?

לא אליי ספציפית.

אלא אל החברים שלכם.

נו, אלו שמעודדים אותכם כשאתם מבואסים,

ואלו שאתם יודעים שאתם יכולים לבקש עזרה מתי שתרצו,

ותמיד תקבלו את העזרה הדרושה.

חברים אמיתיים.

[משהו שקצת חסר לי לאחרונה]

אני כבר לא יכולה לכתוב כלום..

המקלדת כבר די רטובה..

חבל עלייה (:

הלכתי ללמוד לפיזיקה.

בהצלחה לכולם =)