נהג מונית-סיפור לתחרות הסיפורים
"אז היום ב11 אצלי?"
-"קבענו."
ניתקתי.
רונית היא חברה שלי עוד מאז כיתה ב'.מאז המעבר לחטיבה לא התראינו לכן תחננו לארגן איזו מסיבה ובסוף קבענו ללכת על מסיבת פיג'מות עם עוד כמה בנות מהיסודי.
לקחתי תיק קטן והכנסתי לשם כמה חטיפים,את הפיג'מה שלי,פלאפון וכסף-למונית.
השעה הייתה כמעט 22:30. שקט בבית, כולם הלכו לישון מוקדם כרגיל.
כתבתי להורים פתק ותליתי אותו על המקרר.
יצאתי מהבית.
הרחוב היה שקט,חשוך וקריר,בשעות כאלה כולם נמצאים בבית...חלק צופים בטלויזיה-חלק ישנים.
אבל הרחוב היה ריק מאדם ורק המכוניות נסעו מפה לשם.
הייתי לבושה בג'קט עור עם רוכסן פתוח,מתחת לזה חולצה לבנה צמודה ושורט ג'ינס קצרצר וכמובן מגפיים סקסיות.
אמנם זה קצת חושפני אבל כל הבנות מתלבשות ככה בימינו,אז למי אכפת.
כעבור 10 דקות בערך חלפה מולי מונית,עשיתי סימן עם היד והיא עצרה.
פתחתי את הדלת ונכנסתי.
"שלום" אמרתי.
הנהג חייך ושתק,היה משהו מפחיד וערמומי בחיוך שלו.
"לרחוב רחל מספר בית 65" אמרתי.
הנהג עשה רוורס עם המכונית ופנה לכיוון הרחוב.
3 דקות היה שקט,לעולם לא אשכח את הדקות הנפלאות האלה.
"אז..באיזו כיתה את לומדת?" הנהג שאל. היה לו קול מפחיד,לא פחות מהמראה שלו.
גופו היה רחב ופניו היו מלאות עם מעט זיפים,עיניים היו בצבע חום כהה וגבות מחוברות,נראה כבן 45+ .
-"כיתה ח'" עניתי,ניסיתי להישמע ידידותית כמו שאני תמיד עושה.
המשכנו לנסוע ופתאום שמעתי קליק מצד ימין. לקח לי זמן להבין שהקליק הזה מסמן שהוא נעל את הדלת.
ניסיתי להתעלם מזה,כנראה הוא לחץ על משהו בטעות.
הסתכלתי מהחלון וראיתי איזור לא מוכר. פחדתי לשאול. אחרי הכל הוא נהג המונית פה הוא יודע איך הוא נוסע.
"את אוהבת סוכריות?" הוא שאל.
-"בטח" עניתי. כנראה הוא בנאדם מאוד נחמד,אני בעיקר אוהבת סוכריות על מקל בטעם דובדבן.
המכונית נעצרה,ניסיתי להבין מה קורה...נגמר הדלק?
הסתכלתי מהחלון ראיתי איזור חשוך,סימטה חשוכה. איך הגענו לפה?
ואז ראיתי אותו יושב בשקט ומחכה...למה הוא מחכה?
הוא לא לחוץ שהוא תקוע פה?
הוא סובב את ראשו ,הסתכל עליי וחייך. חיוך מרושע ומפחיד.
"אז מה,נגמר הדלק?" שאלתי לבסוף.
הוא צחק. מוזר.
הוא התקרב אליי יותר,נבהלתי. ניסיתי לפתוח את הדלת.
"תפתח לי את הדלת!!!" צעקתי,אבל הוא שתק ושוב חייך..
"בבקשה אל תצרחי,פשוט תזרמי" הוא חייך ופתח את הרוכסן במכנסיו. הבנתי מה הולך לקרות.
עצמתי את עיניי והתפללתי לאלוקים שהכל ייגמר,הרגשתי את הנגיעות הגסות שלו ובכיתי.
הרגשתי כאב בכל הגוף ולא הפסקתי לבכות. שמעתי את הטלפון שלי בתיק מצלצל שוב ושוב ושוב.
אחרי הכאב הרב שהנהג העניק לי הרגשתי משהו קר וחד עובר דרך העור שלי. ואז..חושך.
-
כעבור שבוע-
"אנחנו מצטערים אבל הגופה שמצאנו היא אכן גופתה של ביתכן כבר ערכנו את בדיקות הד.נ.א"
צרחות ובכי קורע לב נשמע בבית.
זוג יושב מחובקים בסלון ושני שוטרים עומדים מולם.
היה שקט...נשבה רוח קרה והעיפה מהמקרר את הפתק שכתוב בו
"להורים,
אני מאוד אוהבת אתכם ומבטיחה שאחזור הביתה מחר בבוקר
אתקשר מחר בסביבות 10
באהבה,
ליז."
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=11021626
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: