אני קמה ביקיצה טבעית, 6 שעות אחרי שהלכתי לישון. 

הבוקר נמרח על צרות טובות, קריאה, שיטוטים, בדיקות אחרונות לקראת האוניברסיטה.

ועכשיו אני צריכה לצאת. השיער דורש מקלחת דחופה, אבל אני מחליטה לחנוט אותו בקוקו גבוה ולהשתיק אותו. לפעמים מפתיע אותי כמה מהר הוא צומח. גם כשבסיסו נמצא כל כך גבוה על הראש שלי, השיער שלי משתפל ונשפך אל בין השכמות. אני כמעט זוכרת את ההרגשה של אחרי הגזירה, כשצמה ארוכה הייתה מגולגלת לי בין האצבעות והשיער שלי בקושי כיסה את האוזניים. הכל רחוק כל כך, ועם זאת, אולי החזרה ללימודים מחר גורמת לי רגרסיה כלשהי.

רק העגיל הזה, שעשיתי סתם ככה כי בא לי, מזכיר לי שעוד יש בי רוח נעורים ישנה, כזו שבא לה, והיא עושה. כי היא יכולה.

אני יכולה לעשות את זה.