אז שנינו נתקענו עם עבודה מטורפת להגשה בשעה 23:30 בלילה. זה ההוא, שקצת נדלקתי עליו בהתחלה. הוא דווקא מדבר איתי הרבה, בזכותו יש לי מושג מה אני עושה, ונדמה לי שגם אני קצת תורמת לדיון. הוא די מפתיע אותי, אני חייבת להודות.

ועם זאת, נמאס לי לאסוף ידידים שנראים מצויין. בהחלט, זה קונספט שתם זמנו.

.

והערב הלכתי לראשונה זה חודש (!) לשיעור. ״לא ראיתי אותך פה המון זמן״, ״זה בגלל שלא הייתי פה המון זמן״, חייכתי בהתנצלות. הגעתי לשיעור אינטנסיבי ממה שתכננתי, אבל הכל בסדר. ״לא שכחת כלום״, היא אמרה לי כשהגענו לכפיפות סקוואט: גב ישר, סנטר פנימה, טוסיק אחורה, ברכיים לא עוברות את קו אצבעות כף הרגל.

״את ספורטאית אמיתית״, היא אמרה לי בסוף השיעור, ״זה בדם שלך״. 

.

המון מלחמות קטנות, קרבות של יום יום. לפעמים אני יוצאת החוצה, אל האוויר המעולה של החורף, והקרירות הנקיה מקררת את כל המאבקים שגואים בי.