הכל במעין בלגאן גדול בתוך הראש שלי, אז אנסה לעשות קצת סדר. קודם כל, אני לא על גלולות כבר שבועיים וזה פאקינג מהמם. אין לי יותר ups & downs, אין משטר אימים כזה של לקחת כדור בשעה מדוייקת בכל יום ביומו (ולפעמים גם באמצע השבוע), ובעיקר, אני מרגישה שאין לי מלנכוליה דיכאונית-משהו, שליוותה אותי שנים על גבי שנים. כן, לפעמים עולות לי מחשבות לא נעימות, אבל כמו שהן מגיעות, כך הן גם הולכות, אני לא מרגישה שהן שוקעות לי בחזה. 

עוד סייד-אפקט שלא שמתי לב אליו עד שהוא נעלם, דבר טכני לגמרי: מסתבר שלא אמורים להרגיש את כל האזור של השחלות/חצוצרות/איך שלא קוראים לזה שעושים בו הסרת שיער/משולש בקיני. אני חושבת שהכאבים המוזרים והעמומים האלה מלווים אותי לא פחות מ-6 שנים טובות, ותמיד הנחתי ש.. ובכן.. ככה זה להיות אישה. 

.

עזבו, עזבו, אני מטומטמת, אעצור כאן. 

.

הדבר השני הוא אריק איינשטיין. היה כאן פוסט מקודם, שהעלמתי. הכל מרגיש כל כך מזויף וקטן מול הרגשות שלי והעצבות הזו, שאולי עדיף לשתוק לפעמים, ולתת לאחרים להיכשל בלשונם. כלום לא מרגיש טוב כמו. 

.

.

הייתה לי קודם מוזה לפוסט מאוד מאוד מפתה, אבל בא לי לשמור על המחשבות האלה ולבשל אותן עוד בפנים, עד שירתחו.