התעוררות עצלה מהמיטה החמימה החזירה אותי למציאות לאט. לא הסתכלתי בסמארטפון, והמחשבות צפו להן בעצמן.

חלמתי-חשבתי על סקס עם האקס. אחרי הזיכרונות הגרפיים, ניסיתי להעלות מהזיכרון את הרגעים של אחרי, כשהראש מעורפל והגוף מסופק. הוא היה מחבק אותי בדיוק כמו שהתחשק לי: עדיין נוגע בי, אבל איכשהו נותן לי ספייס. היינו שלובים זה בזו, מוציאים כל מיני משפטי אמת שגרמו לנו להתקרב. אני אוהבת לשתוק עם אנשים שאני אוהבת, כמו שאני אוהבת לתת להם מקום, לעשות דברים בנאליים. לקרוא ביחד את העיתון של הבוקר, להניח את הראש בחיקו כשאני קוראת ספר. לצטט לו משפט ולקבל ליטוף אוהב שאומר "אני אוהב אותך, פשוט כי את מי שאת״.

להבין שאתה מאושר זה קשה יותר מאשר להבין שאתה אוהב.

עריכה:

הו, סוף סוף הפוסט הלגמרי חסר משמעות שלי יצא מהחמים.

אולי מישהו יגיב על דבר יותר משמעותי שכתבתי בימים האחרונים, נניח?

סתם רעיון.