"אהבה זה כל הסיפור " :]

לפני הכול,רציתי להגיד תודה על התגובות הטובות והמעודדות , באמת שזה כיף לקרא את כל התגובות האלה,אז תודה (:

דבר שני, את כל מי שביקש להיות בקובעים הוספתי והוא יקבל הודעה על הפרק הזה, ומי שלא לא.

אם אתם רוצים להיות בקבועים ולקבל הודעה מתי יש פרק אז תבקשו בתגובות.

ועכשיו לפרק...

פרק 3

בבוקר שלאחר המסיבה, אופל קמה בחוסר חשק מוחלט.

היא ראתה 3 שיחות שלא נענו מנוי, אך לא היה לה חשק להתקשר.

היא הלכה לשטוף פנים, והסתכלה על עצמה במראה, עיניה היו נפוחות ומרוחות באיפור, שיערה היה מקורזל ומבולגן, היא שטפה את פנייה, הסתרקה, וחזרה למיטה.

"עוד מעט נוסעים, אני הולכת להתחיל התחלה חדשה, לשכוח מהכול!" אופל שיננה לעצמה, נחושה בדעתה לשכוח מתומר שכל כך פגע בה.

היא הרשתה לעצמה להתפנק קצת במיטה, כי היום היא לא הולכת לבית הספר, עוד כמה שעות היא נוסעת.

מאיה התהלכה במסדרונות בית ספר, על כפות רגליה הדקיקות היו מונחות בצורה מושלמת נעלי עקב שהבליטו עוד יותר את רגליה הצרות והארוכות, בעוד ששני הולכת אחריה בצעדים כבדים וגדולים.

"אז את שומעת?" מאיה החלה לדבר אחרי שפוצצה את בלון המסטיק.

"מה?" שני שאלה.

"אני.." מאיה החלה לומר, אך עצרה את עצמה.

"את..?" שני ניסתה לגרום לה להמשיך את דבריה.

"אני ותומר..." היא אמרה וחיכה חיוך נבוך.

"שכבתם?!" שני  צעקה טיפה בקול רם מידי , מה שגרם לחלק מהילדים שעברו שם להאזין. שני נעצרה, ומאיה נעצרה גם היא.

"מה פתאום! "

"אז מה עשיתם?"

"התנשקנו.." היא אמרה , והמשיכה ללכת .

שני שנשאה מאחור, הגבירה את צעדיה, והחלה ללכת אחרי מאיה.

"רק?" היא שאלה בפליאה.

"טוב נו, והתחרמנו.." וחיוך קטנטן התנוסס על פניה.

"אבל, הוא מנצל אותך!"

"מה הקשר מנצל?" היא שאלה.

"כי אם לא היית נותנת לו, אז הוא לא היה שם עליך!"

"מזה?!" מאיה התעצבנה.

"נו, א..את יודעת למה התכוונתי, את מהממת וכל אחד היה רוצה אותך לקשר רציני, אז למה דווקא את רוצה, את מי שרוצה אותך רק לסטוצים?" היא החלה לגמגם.

"אולי זאתי אני שרוצה אותו רק לסטוצים? חשבת על זה?!" מאיה אמרה בקשיחות , אבל בתוך ליבה היא רצתה אותו לקשר רציני , היא אהבה אותו כמו שלא אהבה מישהו בחיים.

"ל..לא."

"אז מה את ישר אומרת?!"

"סליחה.."

"ואי, את יודעת היה קטע מוזר, האופל הזאת מהכיתה,היא נכנסה באמצע שאני ותומר.. נו את יודעת, ואיך שתומר ראה אותה, הוא מייד יצא אחריה והשאיר אותי לבד, מבינה?! את חושבת שיש ביניהם קטע? אולי הוא דלוק עליה?"

"על מי? אופל מהכיתה?!"

"כן..איזה אופל את עוד מכירה?" היא שאלה בעצבים.

"אין מצב, היא נראית כמו הומלסית אם הסחבות שהיא לובשת, לא מתאפרת לא מטפחת ת'עצמה." שני אמרה בטון פקאצי שגרם למאיה לגחך בלגלוג.

"אז זהו, שהיא כבר לא כל כך מכוערת,אפשר להגיד אפילו שהיא נראתה טוב." "את בטוחה?" שני שהייתה מופתעת שאלה.

זה התחיל להימאס על מאיה , שני עצבנה אותה בכך ששאלה כל כך הרבה שאלות.

"נו מה אני נראית לך, מטומטמת כמוך?! אני לא מדמיינת דברים" היא אמרה בקול צווחני שגרם לשני לקחת צעד אחורה.

"טו..טוב סליחה, אז מה תעשי עכשיו?"

"בקשר למה?" מאיה שאלה תוך כדי שמורחת ליפגלוס ורדרד על שפתיה הבשרניות והעסיסיות. "לתומר, אם הוא אוהב אותה כמו שאת אומרת, אז מה תעשי?"

"לא אמרתי שהוא אוהב!"

"אז.. מה זה מפריעה לך?" שני שאלה.

"תביני, אם תומר לא יהיה איתי, הוא לא יהיה אם אף אחת, ברור?!"

"אבל אמרת שאת לא רוצה אותו.."שני מלמלה.

"לא אמרתי את זה."מאיה אמרה וסידרה את שערה הבלונדיני.

"אז מה תעשי?"

"על תדאגי, אני עוד יחשוב על משו. את מכירה אותי, הרי אני תמיד משיגה את מה שאני רוצה, ותומר? יהיה שלי!" היא אמרה בביטחון, היה לה מבט ארסי בעיניים, מבט של שנאה.

שני שתקה, היא ידעה שאם מאיה מחליטה משהו, זה יקרה, ואי אפשר לעצור אותה.

אחרי הצלצול להפסקה תומר ראה מרחוק את נוי, הוא החליט לתקן את הטעות שעשה.

"נוי?" הוא שאל שכבר כמעט הגיעה עליה.

"כ..כן?" שאלה בחשש, הרי,לא כל יום תומר דהן - המלך של השכבה, פונה עליה.

"את חברה של אופל?" הוא שאל.

"או..אופל! כן בטח, קרה משו?"

"האמת שכן, אבל אני ממהר, תוכלי לתת לי את הכתובת שלה?"

"אוקי.." נוי אמרה בחוסר הבנה, אך היא נתנה לו תכתובת.

"תודה." תומר מלמל והסתלק מהמקום.

"מה כבר פספסתי?!" נוי מלמלה לעצמה וחזרה לכיתה כששמעה את הצלצול.

תומר נמלט בית הספר והלך לכיוון הכתובת שנוי נתנה לו, הוא רצה לראות את אופל לפני שהיא עוזבת, לתמיד.

הוא רצה להתנצל, הוא רצה לפתוח את ליבו בפנייה , לספר לה את רגשותיו.

היה לו ברור שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון, אחרת, למה שירגיש ככה אל מישהי שרק עכשיו הוא שם לב עליה?

אופל העמיסה את התיק שלה ואת שתי המזוודות על הג'יפ של אביה.

שאר הדברים היו במשאית ההובלות שכבר הייתה בדרכה לבאר שבע.

"אופל מאמי,כנסי לאוטו, נוסעים." אמא של אופל אמרה לה , היא שמה לב למבט העצוב של הבת שלה,כאב לה שהיא לא יכולה לעשות דבר כדי לגרום לה אושר.

אופל נכנסה לג'יפ הגדול, העיפה מבט אחרון לעבר הרחוב שבו חייה משנולדה,ברחוב שבו היא גדלה,גדלה להיות מה שהיא.

היא נשבע לעצמה בלב, שלא משנה מה יקרה,היא תשמור על הערכים שלמדה ורכשה בנתניה.

היא החליטה שאת התדמית של הילדה החנונית היא תשאיר פה, בבאר שבע היא תתחיל התחלה חדשה.

לפתע ראתה מרחוק, נער,בערך בגילה , רץ במהירות, ככול שהתקרב יותר היא יחלה להבין שזה תומר.

תומר, שראה אותה בג'יפ המשיך לרוץ.

עד שכמעט השיג את הג'יפ, הם נסעו, הוא הגיע מאוחר מידי.

"שיט!" הוא צעק בחוזקה.

אופל, ששמעה את צעקתו של תומר, רצתה לרדת מהמכונית, לחשוף בפני תומר את רגשותיה כלפיו,להיפרד כמו שצריך,אך לא היה לה את האומץ.

תומר התעייף והתייאש, הוא שם את ידו מעל ראשו, מנסה לראות את הג'יפ, אך ללא הצלחה, בגלל קרני השמש שסנוורו את עיניו הכחולות.

הוא חזר הביתה,מאוכזב,מבואס, ובפעם הראשונה בחייו, גם מאוהב.

אופל הרגישה את הדמעה זולגת, במשך כל הנסיעה היא חשבה על תומר.

היא דמיינה אותו, את אותו ערב קסום שחלמה עליו כבר שנים.

איך שבאותו ערב הם ישבו זה לצד זה, איך שמבטיהם הצטלבו.

היא יחלה לראות בדמיונה את עיניו הכחולות שמנצנצות, אפילו שהיא רק דמיינה אותם,

היא הרגישה שהיא טובעת בהם, לתוך עולם אחר,עולם של קסם. 

אך בשנייה אחת הכל נמחק, החלום הפך לסיוט, הבגידה כל כך כאבה, כמו אלפי סכינים שננעצים בגבה, למרות שזה לא נחשב כבגידה, הרי הם לא היו ביחד.

היא הריצה בראשה את מה שהתרחש שם, בשירותים.

נזכרת בכל תנועה, ותנוחה שראתה.

מהר מאוד היא ניסתה לחשוב על דברים אחרים, המחשבה על זה שתפסה את תומר ומאיה בשירותים, הגעילה אותה.

פתאום היא שנאה אותו, שנאה אותו על קח שפיתח לה ציפיות,שבאמת יש לה סיכוי.

וככה היא מצאה את עצמה חושבת על נוי.

כמה שהיא תתגעגע עליה, הרי הן בחיים לא נפרדו, תמיד הן היו יחד.

היא נשבע לעצמה שתשמור איתה על קשר, ושכל כמה זמן הן יבואו לישון אחת אצל השנייה.

היא הוציאה את הMP- שלה מהתיק והדליקה אותו.

היא העבירה לאט,לאט שירים עד שמצאה את השיר האהוב עליה, היא השאירה אותו והקשיבה למילים שלו,(השיר – מומלץ, שיר יפה!(

מילות השיר -

You're a song " Written by the hands of god Don't get me wrong cause This might sound to you a bit odd But you own the place Where all my thoughts go hiding And right under your clothes Is where I find them Underneath Your Clothes There's an endless story There's the man I chose There's my territory And all the things I deserve For being such a good girl honey Because of you I forgot the smart ways to lie Because of you I'm running out of reasons to cry When the friends are gone When the party's over We will still belong to each other (Chorus) Underneath Your Clothes There's an endless story There's the man I chose There's my territory And all the things I deserve For being such a good girl honey I love you more than all that's on the planet Movin' talkin' walkin' breathing You know it's true Oh baby it's so funny You almost don't believe it As every voice is hanging from the silence Lamps are hanging from the celing Like a lady to her good manners I'm tied up to this feeling Underneath Your Clothes There's an endless story There's the man I chose There's my territory And all the things I deserve For being such a good girl honey"

[Shakira- Underneath Your Clothes]

לאחר  שהסתיים השיר היא כיבתה את המוזיקה והחזירה את ה- MP לתיק.

"עוד מאת מגיעים מאמי." אמא שלה אמרה לה בחיוך רחב.

אופל החזירה לה חיוך,אבל החיוך היה צבוע.

היא לא רצתה לעבור, אם זה היה ביכולתה היא הייתה מסובבת את ההגה אחורה, נוסעת צפונה,לחיים ולזיכרונות שהשאירה שם.

כעבור חצי שעה הם כבר היו בבאר שבע, אופל הרגישה פרפרים בבטן,"אולי זה מהתרגשות,או שזה בגלל שלא אכלתי כלום מהבוקר עד עכשיו." היא חשבה לעצמה.

הג'יפ נעצר ממול בית גדול,יותר נכון ענק, היה לידו חנייה לרכב, מאחורי הבית הייתה הבריכה גדולה, החצר הייתה ענקית אם דשה ירוק,והבית עצמו 3 קומות.

"מה את אומרת מתוקה?" אביה של אופל שאל, בציפייה שהיא תשמח.

לאופל לא היה שום דבר להגיד חוץ מ- "ואוו!"

וחיוך התנוסס על פנייה, כאילו ששכחה מכל הצרות, כאילו הגיעה לגן עדן.

"אווח, לעזאזל !" תומר צעק בזעם, והשליח את התיק שהיה מונח על גבו על הרצפה.

הוא התיישב על הספה בסלון, לקח את השלט וזיפזפ בערוצי הטלוויזיה, "מעולה,גם בטלויזיה אין משהו מעניין." מלמל לעצמו בכעס וסגר את הטלוויזיה.

הוא לא הבין איך זה קרה, איך ילדה שבחיים הוא לא זרק לעברה מבט בעבר, שאף פעם לא  התעניין בה, פתאום כל כך מטריפה אותו, פתאום לא מסוגל לחשוב על משהו אחר מלבד אופל, כאילו שבמבט אחד היא כישפה אותו.

כל המחשבות על אופל הטריפו אותו.

"אופל, אופל.. אתה קולט אחי?" תומר התקשר לאפיק וסיפר לו הכל.

"לא, אני לא מאמין שהתאהבת בחננה המכוערת! אתה קולט שאתה יכול להשיג כל בת שתרצה?!" אפיק שהיה מופתע ממה שתומר סיפר לו, אמר.

"על תדבר עליה ככה, חוץ מזה שהיא כבר לא מכוערת." תומר מייד יצא להגנתה.

"כן, בזה אתה צודק, היא נהייתה כוסית!."

"היא לא כוסית, היא מדהימה, היא מושלמת.." תומר אמר, פתאום הוא נרגע, המבט שלו התרכך,אפילו עלה על פניו חיוך קטן, כאשר הוא ראה בדמיונו את עיניה הירוקות של אופל, אותם עיניים שכאשר הוא הביט לתוכם הוא הופנט.

"מה שתגיד.." אפיק גיחך בזלזול.

"טוב, אני צריך ללכת.. נראה אותך מחר, בי אחי." תומר אמר, לא חיכה לתשובה וניתק.

הוא נשכב על מיטתו והמשיך לחשוב , הוא חשב על אופל, לא היה אכפת לו שהיא 'חננה'. הוא הרגיש שהוא מכיר אותה שנים, למרות שאף פעם לא התעניין בה, הוא הרגיש מאוהב.

טוב, הייתה בקשה לספויילרים, אז הינה שתיים :

' ואז שוב הכעס חזר עליה, היא הרגישה פגוע ושבורה.

"מה אתה רוצה?" היא שאלה בקרירות.

"אותך." הוא לחש לאוזניה, התקרב עוד יותר.

היא יכלה לשמוע את נשימותיו.

אך היא עשתה צעד אחורה, ולחשה לעברו "אותי לא משיגים בקלות כזאת."

הוא עמד באמצע המסדרון, רואה אותה מתרחקת.

המשפט האחרון שאמרה הדהד בראשו.

"עוד נראה." מלמל לעצמו בחיוך מרוצה ונכנס לכיתה.'

' היא עמדה בפתח שער בית הספר,הכול היה כל כך גדול, כל כך שונה.

"את חדשה פה?" היא שמעה קול רך ונעים שואל, והרגישה שמישהו נוגע בכתפיה, היא הסתובבה.

"כן." אופל אמרה בחיוך נבוך.

"באיזה כיתה את?"

" י'-1 "

"נחמד, אז את בכיתה שלי." '