"חורף קר מתמיד" - סיפור בהמשכים

מצטערת שהרבה זמן לא יצא פרק , אבל לא היו הרבה תגובות אז חשבתי להפסיק.

נמשיך בינתיים ונראה כבר מה יהיה, אבל אני רוצה 26+ תגובות כדי להמשיך כי אני משקיעה על כל פרק וזה סתם מאכזב שאני לא מקבלת קרדיט...

חורף קר מתמיד\פרק רביעי

"אופל, אופלי... תתעוררי. אני צריכה ללכת לעבודה. אם את רעבה תפתחי את המקרר, תפתחי ארונות ותאכלי מה שבא לך. אני אחזור בשלוש."

"מממ... טוב."

אחרי שמירי יצאה מהחדר אופל פתחה את עיניה והתרוממה קצת. היא שכחה כבר את המגע של מיטה רכה ושמיכה נקייה, היא הסתכלה סביבה ולרגע לא הבינה מה קורה וכשיצאה מהחדר וראתה את המטבח שיום לפני אכלה בו, נזכרה. 'איזו אישה נחמדה...' היא חשבה.

היא הלכה לכיוון חדר האמבטיה הסתכלה על עצמה במראה ונזכרה שוב במה שראתה במראה אתמול. שיער חום פרוע עד אמצע הגב בערך, עיניים ירוקות כחות ושפתיים ורודות דקות, "כמו עץ," אמרה לעצמה וצחקה, היא כמעט שכחה את התחושה המדגדגת של הצחוק. היא כבר לא צחקה קרוב לחודשיים. היא הסתכלה על דוכן הקרמיקה שהכיור היה טמוע בו, וראתה מברשות שיניים "מעניין אם מירי חשבה על..." ואז היא ראתה מברשת שיניים צהובה חדשה, ומחתיה מכתב:

"אופל, הבאתי לך מברשת שיניים חדשה. יש משחת שיניים במגירה ומי פה בארון הקטן ליד המראה."

היא צחצחה שיניים ושמחה על זה שסוף סוף היא לא נגעלת מלבלוע את הרוק שלה עצמה. היא יצאה מחדר האמבטיה והלכה לכיוון המטבח, היא זכרה את מה שמירי אמרה לה בבוקר ורצתה לראות באמת עד כמה הצפונבונית הזאת עשירה. היא נכנסה למטבח והחלה לפתוח ארונות; ארון ראשון - צלחות חרסינה לבנות עם מסגרת בצבע זהב. ארון שני - כוסות תואמות לסט הצלחות. ארון שלישי - חטיפים, המון חטיפים. וכך הלכה ארון ארון עד שהגיעה למקרר. היא פתחה אותו ולרגע חשבה שמירי צוחקת עליה; הוא היה מלא ומגוון, ירקות, גבינות, סירים ומה לא. היא אכלה קצת והלכה לכיוון החדר שבו ישנה. היא נזכרה שהיא לובשת את הפיג'מה של ביתה של מירי, ופתאום נזכרה שהיא אפילו לא יודעת את שמה. 'לא משנה.' חשבה. היא נכנסה לחדר וסידרה את השמיכה על המיטה. היא פתחה את הארון ומצאה המון בגדים מכל מיני חברות שונות ומפורסמות. היא בחרה חולצה תכלת עם דוגמא שחורה ומכנס כחול כהה.

היא יצאה מהבית של מירי וישר זיהתה את המקום, היא התהלכה קצת ברחוב כדי למצוא מקום שהיא מכירה וללכת אל הצריף שבו גר שלומי ומצאה די מהר, ההליכה ארכה ככל היותר שמונה דקות, לפי הערכתה. היא נכנסה אל הצריף הגדול והישן ונזהרה על הדלת - שהציר האחרון שהייתה תלויה עליו כבר היה חצי רופף. היא נכנסה והזדעזה: אופל ראתה את שלומי שוכב על ערימת בגדים מלולכים עם עיניים פתוחות לרווחה ופיו פתוח קצת, חושף שיניים צהובות. זדקה ישבה לידו והזריקה לרגלה, אופל הניחה שהיא עשתה זאת כיוון שלא נשאר לה כבר מקום בידיה.

זדקה הרימה את ראשה וראתה את אופל לובשת בגדים חדשים. אופל ראתה שזקה כועסת לפי המבט שלה, או אולי בגלל שהייתה לפני המנה היומית שלה. זדקה עצרה בעדה והספיקה להזריק לפני שהתנפלה על אופל, אח"כ היא זרקה את המזרק על הרצפה ולקחה כמה נשימות ארוכות. היא קמה אל עבר אופל וחיבקה אותה, היא התגעגעה אליה וכעסה עליה בו זמנית.

אופל ידעה שזה לא הסוף וחיכתה לצעקות של זדקה, היא ידעה שהן יגיעו בסוף.