החיים המסתורים שלי.

נמאס לי לשבת בבית ולבכות.

אני רוצה שיהיה לי מישהו לאהוב, אני רוצה שמישהו יואהב אותי.

אני רוצה להתנשק.

אני רוצה לדעת שיש מי ששומר עליי ויש מי שמגן עליי,

אני רוצה לדעת שיש לי למי ללכת לקבל חיבוק,

ושיגיד לי כמה הוא אוהב אותי וכמה כיף לו איתי וכל זה.

לכל החברות שלי יש, למה לי אין?

בעצם אני יודעת למה לי אין. כי אני שמנה.

ואל תגידו לי שזה לא קשור, זה כן קשור.

למה שמישהו ירצה לצאת עם אחת כמוני?

למה שמישהו ירצה לצאת עם שמנה ולהגיד לחברים שלו "זאת החברה שלי",

ושכל החברים שלו יצחקו כי אני שמנה!!!

נמאס לי

תקועה בין שני מחנאות.

לפעמים רע פה וטוב שם וההפך.

אבל לפעמים בשניהם רע ואין לך לברוח.

ואתם מפגרים שכמותכם!! אתם לא מבינים שאני לא רוצה, אני לא רוצה להמשיך להיותא יתכם.

אתם מחכריחים אותי, אתם לא עוישם לי טוב, אתם הורסים לי ת'חיים.

אתם חודרים לי לחחים, לעניינים הפרטיים שלי. אין לי משו שמישהו לא יודע עליי בגללכם.

למה הבית ספר צריך לדעת על כל הבעיות שלי?

למה המתחם צריך לדעת?

למה כולם צריכים לדעת? זה אישי שלי.

ואתם חופרים וחופרים לתוך הפצע, חלאס כבר!!

הייתה לי תקופה טובה ועכשיו שוב חרא לי! נמאז לי ממכם באמת שנמאס לי, אני לא יכולה לעמוד בזה יותר אני למטה, אני לא מצליחה לעלות עכשיו!

אחי נכשל בלימודם, לאט לאט הדרדר להיות עבריין ועכשיו אני הבאה בתור.

ואין באמת שאין מישהו שיעלה לי חיוך על הפנים עכשיו, אפילו הוא זה שלא משנה מה שימח אותי והרגיע אותי.

עכשיו גם הוא לא פה בשבילי.