נמאס לי.

אני מרגישה שהבטן שלי כ''כ נפוחה!

אין לי כוח כבר הכל כל הזמן חוזר על עצמו. המחלקה הפסיכיאטרית המטומטמת הזאת דפקה לי את החיים!

למה פעם יכולתי לצום גם חודשיים ועכשיו אני לא מצליחה לסתום את הפה? אני אפילו לא נהנת מהאוכל. אני פשוט

אוכלת אותו כמו בהמה בהתחלה כדי שאמא תרד ממני ואז אני פשוט ממשיכה לאכול סתם ככה,

בכמויות. ואז מגיע השלב של רגשות האשמה והפחד שמחר אני יקום יותר פרה ממה שאני גם ככה

ואז אני הולכת להקיא בתקווה שזה יעזור לי ואני ארגיש יותר טוב אבל זה לא עוזר, זה אף פעם לא עזר.

נמאס לי כל יום מחדש לכתוב תפריט ולא לעמוד בו בסוף במחשבה שמחר יהיה יותר טוב

ונמאס לי מזה שאין בבית הדפוק הזה שום דבר נורמלי לאכול רק פסטות ודברים מלאי קלוריות כי נגמרו הירקות ואין כסף למשהו אחר כרגע

אני רוצה לגור לבד, אני רוצה להיות כבר בת 18 עם כסף משלי ולהחליט לבד איזה אוכל לקנות ובעיקר איזה אוכל לא לקנות.

בפעם האחרונה שנשקלתי שקלתי 45.5 אבל בטח עכשיו זה כבר 47 אז מחר אני אצום או שאני יאכל רק עגבניות וגזר

ואולי תפוז אחד כי אין ירקות אחרים וישתה מים/תה בלי סוכר ובלי סוכרזית כי גם זה נגמר!!