איכשהו הצלחתי להשאר פיכחת, למרות כל אדי האלכוהול שמילאו את החלל המעושן מלברו-אדום, ווג, וכל שאר ספקטרום סיגריות הביניים. האוויר הכבד מטבק, הצליח לעמעם מעט את התמונות מספק-מפגש-פיסגה-ספק-שוק-בשר אליו הוזמנתי כמה ימים קודם. שאפתי נשימה עמוקה מהנרגילה במרפסת, והוצאתי את האוויר לאט-לאט, מייצרת בדרך עיגולי-עשן קטנים. אחר עוד נשיפה עמוקה- שיעלה לראש לשניות של חוסר חמצן מלווה בסחרור הנעים והמשכר הזה, סַטְלָה-כְּשִירה-לנהיגה.
היא, פיזזה בין כל הנשים שהיו שם. מעניקה לכל אחת, דקות-חסד קצרות, וממשיכה בתנועה לעבר עוד ועוד בנות. הסתכלתי בעיניים הגדולות שלה, הפקוחות בסקרנות-ילדית קבועה. לא היה בהן עוד שקט, אלא חיפוש אחר קרקע יציבה שלא נראתה באופק של אותו הלילה. היא שלחה לי מבטים של הצילו, ואני החזרתי חיוכים מרגיעים.
את מבלבלת אותי מאוד בקרוב-רחוק-קרוב שלך. באי היכולת להתחייב. בבחירה לקרב ולשמור על דיסטנס.
מי תרצי שאהיה לך?
ואולי חשוב מכך-
מי ארצה להיות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
