טוב מה אני אגיד?
קוראים לי שי ואני לומד בעמי אסף (הבית ספר ליד המכללה).
אני התחלתי את הבלוג בעיקר כי רציתי לדבר או לפלוט קיטור ואין לי בדיוק איך.
אם אני אעשה יומן אני די בטוח שאמא שלי תמצא אותו ודי בטוח שהיא תקרא וזה מפחיד אותי כי אני לא רוצה שככה היא תגלה שאני הומו.
ביום חמישי הלכתי בפעם הראשונה למצעד הגאווה בתל אביב.
אמרתי להורים שאני הולך לסנטר ונפגשתי עם יובל (ידידה טובה שלי שהיא בי) בתחנת רכבת ומשם לקחנו אוטובוס למצעד.
כשהגעתי לשם זה היה כאילו נכנסתי לעולם אחר:
אף אחד שם לא החביא את הזהות שלו או שם אותה בצד אלא להפך אנשים היו בטוחים וגאים.
ככל שהסתובבתי שם יותר ככה הרגשתי יותר משוחרר וטבעי, לא צריך לחשוב על כל ילה שנייה שאני אומר כדיי שחברים שלי לא יחשדו בכלום.
ועכשיו, כשהמצעד נגמר וצריך לחזור לחיים הרגילים זה כל כך קשה, אני מרגיש כאילו לאחר צהריים אחד הייתי אני וכל הצדדים שלי לא רק אלה שחברים שלי רואים ועכשיו אני לא יודע מה לעשות.
מצד אחד אני רוצה לגלות להם אבל הבעיה שכמה שהם יגידו שלא הם הומופובים ואני מקווה שעם הזמן הם ישתנו כי הם חברים טובים ומגבים אותי שצריך.
אז עכשיו אני בדילמה קשה: לגלות או לא לגלות?
אני מקווה שאני אצליח להחליט בזמן הקרוב................
בבלוג זה
בכל הבלוגים
