הנה הגיע לו החופש הגדול
בהתחלה, הוא נראה רחוק כ"כ שלא העזנו אפילו לחשוב עליו
בתחילת המחצית השנייה התרנו לעצמנו כבר לדחות תוכניות גדולות מידי לחופש שיבוא מתישהו
מחודש לחודש, התוכניות התרבו, החופש נראה קרוב ומציאותי יותר ויותר
בחודש האחרון כבר לא היה מקום בראשנו ללימודים, ובכלל, שום דבר אחר מלבד החופש שבפתח.
ביום הלימודים האחרון, ביום חלוקת התעודות חלקנו היינו במתח וחלקנו שמחנו.
יש מאיתנו מאלה שהימרו בעצב על מספר שבועות הריתוק שיקבלו,
ויש מאיתנו מאלה שרק חיכו לנשיקות, המתנות והשבחים בבית.
אבל אחרי היום הזה, שנדמה לכולם שהגיע כ"כ מהר, הכל נגמר.
למרות כל המודעות והציפיות, עדיין קמנו בבוקר יום ראשון מופתעים למה אנחנו לא בבית הספר.
פתאום התחילו לצוץ מטלות מציקות של ההורים..
"את גם ככה כל היום בבית..מה איכפת לך ללכת עם סבתא?"
"הבית פשוט מטונף!את לא עושה כלום כשאת בבית!מחר גם ככה אין לך מה לעשות אז תנקי"
"אני לא מבינה למה את עושה את עצמך עייפה?הרי כל היום התבטלת בבית!לכי תקני חלב"
וכו' וכו' וכו'
והתוכניות שלנו נדחות ונדחות..כמו בכל חופש
המסקנה המיתקבלת::
לא משנה כמה תכניות תתכננו, בכל זאת בחופש תחיו עם הרגע ולא עם לוח הזמנים שקבעתם.
השנה עברה מהר? אני לא יודעת
זה מה שכולם אומרים.כל שנה.
אבל מה שכן, היא עברה בכיף.
כמובן היו תקופות רעות..ורעות מאוד.
אבל היו גם טובות..וטובות מאוד.
כל שנה , כל כיתה, חיים בה רק פעם אחת.
תקופת הלימודים בתיכון היא התקופה היפה ביותר בחייו של האדם,
לא משנה כמה אנחנו שונאים את בית הספר, את המורים, כמה מן התלמידים, ואת הלימודים עצמם
כולנו ניווכח לדעת, כאשר נסיים את כיתה י"ב..כמה אנחנו מתגעגעים לכל זה!
אז כדאי לנצל כל יום ויום בתקופה הנפלאה הזאת.
כן כן השנה הזאת עברה בטוב, עם החברים, החברות, והשיגעונות.
כמו שאומרים, היה טוב וטוב שהיה:]
לסיכום:
תודה לכל האנשים שהיו שם בשבילי כשהייתי עצובה,
ותודה לכל אלה שבזכותם הייתי שמחה.
תודה מיוחדת בשנה הזאת היא לפולינה
שככל שהשנה עברה התחברנו יותר ויותר
וכמה שהיא מפוזרת, לא אחראית, ולעיתים תכופות מאוד מוציאה אותי מדעתי
היא עדיין הילדה הכי חמודה שאני מכירה, ואני אוהבת אותה.
תודה שהקשבת לי כשחפרתי לך על כל הצרות שלי:)
וכמובן שמחתי לגלות שלמרות הציפיות שלי כן קוראים בבלוג הזה חח
3>
&
&
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#AnnA_BananA#