הפרק הבא יעלה ביום רביעי, יש לי עוד כמה סיפורים גמורים אבל אני לא בטוחה שאעלה אותם, לא לפני שאערוך אותם..בנתיים יש לסיפור הזה עוד 11 פרקים,ואז אחליט מה לעלות..

"אני רואה..אני רואה.. אני רואה שאת הולכת לפגוש את אחותך התאומה!"אמרה הזקנה,

כריסטינה חייכה חצי חיוך.

"אחות תאומה?" שאלה כריסטינה בתדהמה, תמיד הייתה בטוחה שהיא בת יחידה,

שאין לה עוד אחים או אחיות, הרי היא מיום היוולדה גדלה רק היא,עם אימה החולה.

"כן, אחות תאומה" אמרה המגדת עתידות בביטחון.

"אני בת יחידה,מאיפה הבאת את זה אילונה?" אמרה כריסטינה וגיחוך עלה מגרונה.

"את לא בת יחידה כמו שחשבת, תמיד הייתה לך אחות תאומה, אבל החיים שלה לא היו כל כך טובים" אמרה המגדת עתידות,

כריסטינה בלעה את רוקה ונשכה את שפתה התחתונה עד זוב דם.

"ביום שהיא תגיע החיים של שתיכן ישתנו, את תראי.עכשיו לכי." אמרה המגדת עתידות וסימנה לכריסטינה שהיא יכולה ללכת ,

כריסטינה נעמדה ליד השולחן כדי ללכת והוציאה את ארנקה מהתיק ,

"כמה מגיע לך?" כריסטינה שאלה את הזקנה ורצתה להוציא את הכסף.

"לא..הפעם זה בסדר "אמרה הזקנה בעוד היא  הסתכלה על כריסטינה,

"סעו שניכם תיהנו אל תשאלי למה ,פשוט קחי את זה ."המשיכה הזקנה וחייכה.

היא לא סיפרה לצ'ייס שהזקנה לא רצתה לקחת כסף,

כי חשבה בליבה שמה שלא יהיה צ'ייס יהיה שלה.

לפתע משאית סטתה לכיוון שלהם,צ'ייס פנה לנתיב השמאלי,

"צ'ייס תיזהר.." צעקה כריסטינה ואחזה בראשה,

המוות נראה לה כל-כך קרוב באותו הרגע .

היא ספרה את הדקות למוות שלה, עוד כמה זמן היא תישאר בחיים?!

בדקות האחרונות צ'ייס הצליח לסטות שמאלה ,

אך העץ שעמד שם הפריע בדרכם, הם הגיעו לבית חולים.

"את בסדר כריס?"שאל צ'ייס שנפצע קל והביט בעיניה.

"כן,ואתה?"שאלה וליטפה את פניו, לפתע בלי התראה

מוקדמת , השפתיים התקרבו והלשונות התערבבו בפה שלהם.

לה זה נראה כמו חלום,נשיקה עם הגבר שבאמת אהבה,

אבל לו זה הרגיש כמו טעות שלא רצה לעשות,וכמו טיפש הוא התנצל,

הוא ברח לדירה הקטנה שלו עם מישל,

שם תפס אותה עם מישהו אחר שאינו הוא והבין שהיא סתם כלבה,

היא זאת שפגעה בו בפעם המי יודע כמה,

הוא הלך לבר,שותה עוד כוס ועוד כוס,מנסה להבין מה קרה שם?

האם מישל באמת אהבה אותו, או את הכסף שלו?

אך לבסוף התפקח,ביקש מים והבין הכל,

כריסטינה-היא הבחורה שהזקנה דיברה עלייה,

היא תמיד הייתה שם והוא כאידיוט הלך שולל אחרי מישל.

הוא עזב את הבר,נותן לרגליו לסחוב אותו,הוא הגיע לפתח ביתה והביט בה,

היא לבשה כותנת לילה בגוונים של צהוב ושחור,

מזכירה לו מעט דבורה, הוא גירד את מצחו וגיחוך עלה מגרונו.

"אני מפריע?"שאל אותה והרים גבה.

"לא..תכנס.."היא הזמינה אותו ופתחה את הדלת מעט.

הוא נכנס והביט על הדירה שחייתה בה,

טלוויזיית פלזמה ענקית,שטיח בצבע אדום בוהק...

היה לה בית קטן אך יפה יחסית.

"יש לך דירה נאה" אמר,זאת הייתה פעם ראשונה שלו שם,

"תודה.."היא חייכה אליו.

"תיראי..אממ..חשבתי על זה..ו.."הוא החל לומר.

"ו.."חזרה אחריו אחרי ששתק זמן ממושך.

הוא לא הוסיף דבר,הוא פשוט נשק לה,אותה נשיקה שרצה לעשות זמן רב,

הוא אהב אותה ללא מילים,ללא הבנה איך הגיע למסקנה אבל אהב אותה.

אם יש משהו בעולם שצריך לשמור עליו,זה האהבה,אתה לא יודע איך היא תגיע,במטוס,בספינה,באוניה,ברכבת,באוטובוס..

אבל איך שלא תגיע,תשמור עליה,כי היא לא באה ברגל,היא באה מאהבה.

היא דחפה אותו מעט,עודפת את הנשיקה,

"מה אתה חושב שאתה עושה?"היא שאלה.

"מנשק אותך.."הוא אמר וחייך חיוך תמים.

"אתה לא יכול לבוא לפה ולנשק אותי ככה" היא אמרה ברוגז.

"אני..אני אוהב אותך.."הוא מלמל ונשך את שפתו התחתונה ושלח לה חצי חיוך,

השפתיים שלהם שוב נפגשו לנשיקה לוהטת, נשיקה שהם חשקו בה,

הנשיקה ביניהם הייתה מלאת תשוקה וסוערת,מעורבבת עם רגש עמוק,

רגש שנקרא אהבה. צ'ייס נשכב מעליה כאשר הם החלו להפשיט

אחד את השנייה עד ששניהם נשארו עירומים.

שנתיים אחרי,

הזמן עבר,והם התחילו לצאת,

מאז אותו לילה הם לא יכלו לחיות זה בלי זו,

היה ביניהם רגש עמוק, רגש שנקרא אהבה.

הם יצאו כשנתיים,ואז באחד מהטיולים שלהם ליד

האישה עם התפוח,הוא התיישב על ברך אחת ושאל,

"כריסטינה האם תתחתני איתי?"היא הסכימה מיד ומאז במשך חודש הם מאורסים.

ככה זה בחיים,כל אחד מקבל רק את האהבה שהוא חושב שמגיעה לו,

תמיד אפשר להיענות לאהבה שתחכה לנו בסוף של כל זמן.

בנוסף,

בבלוג שלי "משחקי פיתוי" עלו פרקים 46-48 בעונה השנייה

בסוף לא יצא לי לעלות לכם פרק אתמול אבל הנה הוא היום,אחד לפני אחרון.

פרק עשרים ואחת מבט אחרון

ליאה ישבה חצי מקופלת בצינוק כאשר היא מתנדנדת מעט ומסתכלת מסביב,

בזמן שישבה שם הציפו אותה דמעות וחזיונות,

"למה אני רואה אותך, אמא? הרי אני רצחתי אותך"

"אני הכיתי בך בעזרת המנורה" חזרה ואמרה, חזרה וצחקה בקולי קולות

הפעם לא היה לאן לברוח, לא משנה לאן הסתכלה הבחינה בשוטרים,

 לפתע היא הבחינה בו, קורא לה להחזיק בו,

"בוא אליי חבל, חמוד שלי" אמרה והלכה לכיוון החבל והרימה אותו

היא הסתכלה מסביב והבחינה במנורה וזרקה את החבל עד שהוא נתלה על המעקה,

עשתה חור בחבל ותלתה אותו על גרונה,נעמדה על הכסא,

היא הדקה אותו חזק נותנת לכסא ליפול ומשם כבר לא נשמע קולה.

בהלוויה שלה לא נכחו אנשים רבים,

כנראה שאפילו משפחתה לא אהבה אותה,

למרות שאחותה הייתה שם ואחיה,

זה ניראה כאילו הם לא באמת רצו להיות שם,

הרי רק בגללה קברו את אימם לפני כ-3 שנים,

הם ידעו שהאמא נהגה בה בטיפשות,אך לא בכוונה,

האימא ידעה שהיא חייבת להלחם שהילדה לא תהיה אוטיסטית,

והיא נלחמה למענה,הילדה לא יצאה אוטיסטית במזל,

אבל היא יצאה הרבה יותר גרוע מיזה,

היא יצאה מפלצת,

אותה מפלצת לא תזיק עוד לאיש,

וטוב שכך.

אומרים שלפעמים שני אנשים שונים יכולים להתאים,

וכמו הביטוי כך גם תום וקארין,שניהם באים מעולמות נפרדים,

הפוכים, מנוגדים ואין ביניהם שום דמיון למציאות,

לשניהם חלומות אבודים והם לכודים בתוך המשא ,

המשא האחרון שלהם להביע את מה שבאמת נמצא בתוכם,

אך הרבה אנשים מתנגדים לקשר שלהם והורסים אותו.

ככה זה באהבה, האהבה היא הדבר המבעית ביותר,אתה פשוט עירום.

אתה חושף את עצמך לפגיעה ומוריד את כל ההגנות שלך.

אין בגדים, אין נשק. אין שום מקום להתחבא בו.

אתה לגמרי פגיע. הדבר היחיד שהופך את זה לנסבל הוא להאמין

 שהאדם השני אוהב אותך בחזרה ושתוכל לבטוח בו שלא יכאיב לך.

"אבל אבא אני אוהב אותה" אמר תום בדמעות לשון.

"אבל תומי היא לא הבחורה בשבילך.." חזר אותו פזמון.

"היא השתנתה אבא..היא שונה עכשיו" אמר תום בדמעות.

"היא מטעה אותך בנאדם..ס'תכל אותה איזה שרמוטה" לכלך שון.

"אל תקרא לה ככה אבא" הוא סרב לשמוע את המילה הזאת,

את המילה שמתחילה באות ש',להאמין שקארין כזאת,

מצד אחד שהציל את חייה ראה את השינוי,

הוא ראה קארין אחרת,קארין שבוכה,

קארין שמסמיקה,קארין-שונה.

מצד שני,היא נמרחה על ריצ'ארד.

"אם את אוהבת את תום למה את עם ריצ'י?"שאלה אלינה בכעס.

"הוא הפאפי שלי..ואני לא מסכימה שתשכבי איתו"אמרה קארין.

"אבל..אנחנו באמת מאוהבים והוא הציע לי קארין" אמרה אלינה

ונופפה בידה,על אצבעה הונחה טבעת יהלום.

"אבל חשבתי שאמרת שאת לא רוצה עוד ילדים.."מלמלה קארין.

"אמרתי, אבל ריצ'י שינה את דעתי..אני בהריון ממנו עכשיו.."אמרה אלינה וליטפה את ביטנה.

"יצרת קשר עם הילדים שלך?"שאלה קארין בחצי חיוך.

"כן.. מישל רוצה להיות איתי..לא טוב לה עם הגרוש שלי"אמרה אלינה בחיוך.

"אז ריצ'ארד יגדל איתך את מישל?"שאלה קארין.

"כן..ותתרחקי ממנו...תמצאי לך פאפי חדש מותק" אמרה אלינה והרימה אצבע מאשימה לכיוונה.

"טוב..בסדר" אמרה קארין ביובש והלכה למשרדה,

יופי עכשיו גם ריצ'ארד לא פאפי שלה,הוא עומד להינשא.

ומה איתה?היא מצאה את אהבת חייה שלא רוצה אותה.

ואוליי היא סתם הוזה?אוליי הוא סתם מתרחק?

בנוסף,

בבלוג שלי "משחקי פיתוי" עלה פרקים 36-42 בעונה השנייה 

חשבתי לעלות לכם מחר שני פרקים ברצף,אך מחר לא יעלה פרק אלא ביום ראשון ואז ביום שלישי ואז במוצ"ש ואז חוזרים לנורמל. עוד 3 פרקים לסוף..

פרק תשע עשרה הצרות מתחילות

"נימאס לי כבר קארין" התפרץ תום למשרדה.

"מימה?" שאלה בשיא התמימות.

"ממך!" הוא אמר בקול מלא עוצמה.

"מה עשיתי לך?" שאלה ופניה קדרו מעט.

"גרמת לי להתאהב בך יא שר.."רצה לומר לה את המילה שמתחילה

באות ש' אך עצר את עצמו,הוא לא העז להוציא את המילה הזאת מהפה

ולהשתמש בה כמו מישהו שגדל ברחוב,לא כך חונך.

"מה שרלילה?שרמוטה?"אמרה בקול חסר רגשות.

"כן..זה מה שאת..פותחת רגליים בלי בושה!" המטיר לה.

היא לא אמרה כלום רק הורידה לו סטירה מצלצלת.

הוא הביט בה והחזיק את לחיו לכמה שניות.

"מי את חושבת שאת שתורידי לי סטירה?"צעק עלייה

"תום...תצא לי מהמשרד..תצא."היא צרחה,דמעות עמדו בזוויות עיניה.

הוא הביט בה בחצי מבט,במקום להתנפל עליה בנשיקה,

במקום לומר לה כמה הוא אוהב אותה-הוא פגע בה.

"קארין אני..."הוא ניסה לומר אך עצר את עצמו,

הוא לא אמר דבר,הוא הניף באוויר את ידו לביטול והלך בחזרה למשרדו.

16:30 אחרי הצהריים,

השיחה שלהם לא יצאה לה מהראש,היא נפגעה,

כבר כמעט שנתיים מאז נפרדה מקארין הקודמת,

אותה קארין שלא רצתה להיות,הקארין שכל הזמן בוכה,

הדמעות שלה ירדו בלי סוף,כל ההגנות שלה נפלו,

היא התאהבה בו והיא רצתה לומר לו,

לצרוח,אך משרצתה להתקרב הוא התרחק,

שרצתה לומר את האמת,תמיד עצרו אותה,

אם זה שון ואם זאת אלינה.