יש את בעיית הצדק החברתי.
יש את בעיית ההסלמה בדרום.
יש את בעיית הבטיחות בדרכים. או החוסר שלה.
לי יש גם בעיה משלי...
אולי כמה.. אבל אחת שמתלווה איתי הרבה שנים.
מאז כיתה ט' לא הייתי בתת משקל.לא שהייתי שמנה, אבל לא נשאלתי אם אני אנורקסית מאז.
זה שוב המקום הזה שאני מכירה. לא לאכול.לא לאכול. ספורט ספורט.
הפעם אבל, אני אוכלת בריא. אוכלת הרבה. מרזה מרזה...יותר מדיי ספורט... בעיות במחזור... פצעונים בפנים...פלומה אנורקסית..
מנוקדת.חלשה.עייפה.
אבל רזה.
יש לי חבר חדש. מדהים.לא כמו שכולן אומרות.
הוא מיוחד. כמו חתיך וחתיך 2, רק שאני גם פתוחה איתו יותר. תודה לקבנ"ית שהראתה לי שיהיו אנשים שירצו להיות חברים שלי גם אם אני לא אהיה מושלמת ובהצגות תמיד. אנחנו בקשר בוגר וחיים משותפים.
לא הרבה זמן. טיפה יותר מחודשיים.
אני חושבת שאני אפילו אולי אולי אולי אוהבת.
קצת.
אבל הוא הכיר אותי רזה.
ואנורקסית תתן כל סיבה להשאר אנורקסית.
ולרדת עוד קצת.
כי תת משקל חריף, זה יותר טוב מתת משקל.
ואתם אומרים לעצמכם. היא הייתה שם כבר ועכשיו היא במקום אחר. אז נכון שאני לא מקיאה.נכון.
מי יצליח לגרום לה להשמין. אף אחד. תתרחקו מהשגרת חיים שלי ואל תזיזו לי אותה בסנטימטר. אחרת?
אחרת יהיה פה רע.
ויש למדינה הזאת כבר מספיק בעיות בלעדיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
