אם הייתי יודע לצייר, הייתי מצייר את העולם האסוציאטיבי שהולך אצלי בראש. מכירים את זה? הולכים ברחוב, בדרך כלל בלילה כשהראות פחות טובה, ורואים משהו מולכם. בהכרה אתם יודעים שזו סתם שקית, או עץ, או פחית, או חבל, אבל פתאום החפץ הדומם לובש צורה של משהו אחר לגמרי. אני מדמיין את העולם הזה כמו קומיקס, כמו הקטע ההזוי בביווס ובאטהד דו אמריקה כשהם נדלקים במדבר, או כמו העטיפה של האלבום האחרון של אגורפוביק נוזבליד: קקופוניה של צבעים וצורות, של שדים ורוחות ומוזיקה רועשת וסיוט בצבעי טכניקולור מגניבים פצצות, קולאז'ים של סרטים, פוליטיקה, מוזיקה ואסיד.

עכשיו אני גר בכוך, אורגינל! 'חדר' שעשוי מבדים, ארון גינה מפלסטיק וספה עם רגל מפורקת. וזה על הפנים, אבל התקווה היא שזה זמני עד הדירה החדשה.

יאללה, התחלתי תקופה חדשה, או לפחות יצאתי מישנה. יהיה טוב. בכל הכוח.

בוקר.

א.ק

ברקע: Ex-Cop/Agoraphobic Nosebleed