לרגל יום זכויות האדם הבינ"ל שחל אתמול, אני רוצה לתת לכם הצצה קטנה אל צורת חשיבה שאני חלק ממנה, שזוכה למעט מאוד ביטוי ציבורי. בכך, כמובן, אני מפר את שני החוקים הראשונים של האינטרנט. עם חבריי ה/בי/טארדים הסליחה.
לצורך הכתיבה אעבור ללשון רבים. בכל הנוגע לפעילות שעליה אדבר, אני לעולם לא 'אביב', אני לעולם לא אינדווידואל ולעולם אין לי זהות עצמאית.
אנחנו אנונימוס.
האינטרנט הוא המרחב האנושי הגדול ביותר שהתקיים אי פעם. הוא מכיל את כל הרגשות, הרעיונות, התקוות, החלומות, הסטיות המיניות, התחביבים, הדעות הפוליטיות והתקשורת החברתית של האנושות. אין דבר שאין בנמצא באינטרנט. האינטרנט לא כפוף לחוקים, וגם כשמנסים לכפות עליו חוקים הם בלתי ישימים בעליל.
אנחנו. אנונימוס. אנחנו הגוף הציבורי הגדול ביותר שהתקיים אי פעם. אין לנו מנהיג. אין לנו ועדה. אף אחד לא מכוון את הפעילות שלנו. ועדיין, אנחנו נרתמים פעם אחר פעם למשימות למען מטרות משותפות שאנו חולקים כגוף. כוחנו בשני דברים, שהם כוחו של האינטרנט עצמו: מסה ואנונימיות. אנחנו רבים, ואנחנו ממשיכים להתפשט כל רגע ורגע. והזהות שלנו ידועה אך ורק לנו, אלא אם בחרנו במודע לשתף אותה עם העולם.
אנונימוס איננו תנועה פוליטית. אנונימוס איננו כת. אנונימוס לא מורכב מהאקרים או מפריקים של מחשבים. אנונימוס איננו אפילו קבוצה. אנונימוס הוא גוף אחד עם אינסוף ראשים. אנונימוס הוא אני, אתם, כל אחד ואף אחד. כל אחד בוחר את מידת המעורבות וההשפעה שלו. לכל אחד יש קול. לכל אחד יש גם את האפשרות לשתוק.
לאנונימוס אין מטרה. אנונימוס לא מכיר במגבלות על האינטרנט (User was banned for this post). אנונימוס לא מכיר בקדושה של שום דבר. אנונימוס מרשה לעצמו להפוך כל דבר שקיים לבדיחה פנימית. אין נציג לאנונימוס, כיוון שאין אינדיבידואלים באנונימוס; כולנו אנונימוס. כל מי שהגיב אי פעם בעילום שם. כל מי שראה סרט במגה-וידאו. כל מי שהוריד שירים מקאזה או אימיול. כל מי שצרב משחק שהוריד מראפידשר. אני, אתם, כל אחד ואף אחד.
אנחנו אנונימוס. רובנו נולדנו לתוך ויד ביד עם האינטרנט - כלומר מאמצע שנות ה-'80 ועד אמצע שנות ה-'90. שלא במפתיע, ילידי השנים האלה הם הרוב המוחלט במשתמשי פייסבוק, טוויטר, MSN מסנג'ר, הוטמייל, ג'ימייל, 4צ'אן, מייספייס, ראפידשר, The Pirate Bay וכמעט כל אתר אינטרנט 'מיינסטרימי' שקיים. ההבדלים בינינו רבים מקווי הדמיון, אבל לכולנו מאפיין אחד משותף: האמונה בחופש המידע. יש בינינו אנרכיסטים, קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים, נאו-נאצים, פאשיסטים, קפיטליסטים, יהודים, נוצרים, מוסלמים, אמריקאים, אירופאים, אסיאתיים, ערבים, עניים, עשירים. אבל ההבדלים האלה נמוגים. אין לאנונימוס זהות אחת. אנונימוס הוא לגיון. אנחנו רבים.
בשלהי 2007 נפתחה המערכה שלנו מול כנסיית הסיינטולוגיה. הכנסייה נוסדה בשנות ה-'60 ע"י סופר מד"ב כושל בשם ל. רון הבארד כשיטת טיפול אלטרנטיבית לפסיכיאטריה. לאחר שהוכחה הסיינטולוגיה מדעית כשרלטנות ותו לא, שינה הבארד את שיטת הפעולה שלו וייסד כנסייה באותו השם. סיפור הבסיס שהמציא כלל עריץ בין-גלקטי בשם זינוּ (Xenu), שכלא את הנשמות של האנשים שהרג בחדרי קולנוע תת-קרקעיים בכדור הארץ והקרין להם סרטים שבילבלו אותם, ואז פוצץ אותם בתוך הרי געש. כתוצאה מהפיצוץ, הנשמות החייזריות - שנקראו "תטאנים" (Thetans) - נדבקו לגוף של בני האדם ומנעו מהם את מלוא יכולותיהם, כמו חסינות לכל סוגי המחלות ושיפורים פיזיים שונים. מפגר ככל שזה ישמע, יש אנשים שמאמינים בזה. שיבושם להם; אבל הכנסייה לא מסתפקת בהפצת הדוקטרינות שלה. הכנסייה היא למעשה כת שמטרתה היחידה היא להעשיר את קופתה. הגדיל לעשות הבארד עצמו כשכתב בשנות ה-60' "לכתוב מילה בעבור פרוטה - זוהי טפשות. רצונך להרוויח מיליון דולר? יסד דת חדשה". אמר ועשה: כנסיית הסיינטולוגיה היא ארגון כלכלי עצום, וכמובן, ככל ארגון דתי בארה"ב, פטורה ממס.
ויש גם צדדים אפלים לפעילות הכנסייה. צדדים שכוללים ניתוק קשר בכוח בין חסידיה ובין משפחותיהם, התעללות גופנית ונפשית, הטרדות ואיומים במקרים של עזיבה, ובמקרים מסויימים (Google Lisa McPherson) אף רצח.
הכנסייה העלתה ליוטיוב סרטון תעמולה בכיכובו של השחקן טום קרוז, מה שהיווה כמובן מקור ללעג מצידנו. שוב, כל עוד אנחנו אנונימוס, דבר אינו קדוש. ואז הבנו: יש משהו רציני יותר בעניין.
שיגרנו לאוויר את פרוייקט Chanology בתחילת 2008. שיטות הפעולה שלנו היו מגוונות: מתקפות DDoS על שרתי הכנסייה, הפצת מידע מקוון ופיזי, פעולות להעלאת מודעות, הפגנות בעולם האמיתי, הדלפת מסמכים הקשורים בעבירות על חוקי הגירה של בריטניה באירלנד שבוצעה ע"י פעילי הכנסייה לויקיליקס, ועוד. רק כדי לסבר את האוזן, בהפגנות השתתפו למעלה מ-50,000 פעילים של אנונימוס בו זמנית בהפגנות, בלמעלה מ-200 ערים ב-50 מדינות שונות ברחבי העולם, כולל ישראל.
כנסיית הסיינטולוגיה נחלה מפלה. המאבק צלח. הכנסייה הוכרה ככת מסוכנת במקומות רבים בעולם, ואף הוצאה לחלוטין אל מחוץ לחוק בפורטוגל, יוון ומדינות נוספות. מעמדה הפטור-ממס של הכנסייה נמצא כעת במאבק תחיקתי בארה"ב. פעילי הכנסייה שעברו על חוקי ההגירה של בריטניה ואירלנד נתפסו, נעצרו ונשפטו לקנסות ולתקופות מאסר שונות. והחשוב מכל: רבים מבין חסידי הכת פרשו ממנה, ורבים אחרים לא יצטרפו אליה לעולם.
ב-2009 החליטה ממשלת אוסטרליה, שהייתה אז בשליטה של פוליטיקאי שמרן ביותר, להגביל את הגישה לאגפים מסויימים באינטרנט - בעיקר הגבלות הקשורות לתכנים מיניים, שהתרחבו עד כדי ניסיון לחסום את הערך 'הומוסקסואליות' בויקיפדיה. כתגובה פתחנו במבצע TitStorm, שכלל התקפות DDoS על שרתי ממשלת אוסטרליה. המאבק צלח. האינטרנט נותר חופשי.
ב-2010 נאסרו בעלי אתר שיתוף הקבצים The Pirate Bay. ממשלת שבדיה ה"ליברלית" נכנעה ללחצים של תאגידי מוזיקה וסרטים בינלאומיים ועצרה כמה מאזרחיה שבבעלותם האתר. הם נעצרו, נשפטו בזריזות מופלאה, עונשם הופחת והם נקנסו בלמעלה מ-6.5 מיליון דולר. כתגובה, פתחנו במבצע PayBack כנגד מספר מטרות, ובראשם האיגוד העולמי לזכויות יוצרים (IFPI) וחברת Warner Bros. השולטת על כ-30% מתעשיית הבידור - מוזיקה, טלוויזיה וקולנוע. למותר לציין שהעבירה בה נחשדו בעלי האתר, הפרת זכויות יוצרים, לא רק שהיא פעוטה - היא גם משותפת לכל מי שראה אי פעם סרט במגה-וידאו, כל מי שהוריד שיר מקאזה, כל מי שראה קליפ ביוטיוב שלא הועלה ע"י בעל הזכויות. במילים אחרות - מי מכם שאין בו חטא, יקום וישליך את האבן הראשונה. ומובן שאין כזה. יתר על כן, בעלי האתר עצמם אינם אשמים בדבר; הם לא העלו תכנים לאתר ולא הורידו טורנטים יותר מכל אחד אחר, את זה עשו גולשי האתר.
אז מי האשם האמיתי בכל הסיפור? כמובן, תאוות הבצע של תאגידי הבידור, הדורשים שנצרוך עוד ועוד, שנשלם עוד ועוד כסף לחשבונות הבנק הנפוחים ממילא שלהם. אין אפשרות לאכוף חוקי זכויות יוצרים בגלל... שגולשי The Pirate Bay אנונימיים (ללא צורך בהרשמה מוקדמת) ורבים. הם אנונימוס. אנחנו אנונימוס. אתם אנונימוס. כולנו אנונימוס, ואף אחד מאיתנו לא אנונימוס.
התקפות DDoS מבוצעות כנגד שרתים של המדינה השבדית ושל חברות תקליטים גדולות. הכסף שהן מפסידות בפועל כתוצאה מהשבתת השרתים שלהן גדול בהרבה מהכסף שהן 'לא מרוויחות' בתיאוריה משיתוף קבצים.
ועתה אנו עומדים בפני המאבק החשוב בתולדותינו.
ג'וליאן אסאנג' הוא לא מנהיג שלנו. הוא לא נציג שלנו. הוא לא אחראי עלינו באף מובן ומצב. אנחנו לא הצבא האישי של ג'וליאן אסאנג'. וכיוון שהוא מזדהה בשמו, ג'וליאן אסאנג' הוא לא חלק מאיתנו. אבל ג'וליאן אסאנג' הוא אנחנו, הוא אני, הוא אתם, הוא כל אחד והוא אף אחד. ג'וליאן אסאנג' הוא מייסד אתר ויקיליקס, אתר שנועד לחשיפת מסמכים תאגידיים, צבאיים וממשלתיים. האתר עובד בשיתוף פעולה מלא עם אנונימוס, סייע רבות במאבקינו בעבר. ג'וליאן אסאנג' הוא כיום האיש הנרדף ביותר בעולם. מבחינת ממשלות ותאגידים, הוא אויב גרוע הרבה יותר מאוסאמה בין לאדן או אחמדינג'אד: שני אלה רק מחזקים את תחושת הכוח שיש למדינה על אזרחיה ומכיוון שהם באים 'מבחוץ', הם יוצרים אחדות. אסאנג' הוא האויב החדש. הוא אנחנו. הוא אני. הוא אתם. הוא האויב מבפנים. הוא כל אחד ואחד מאיתנו שיודע בודאות שמשהו כאן לא בסדר.
שוב בשבדיה, נפתחה נגדו עם הדלפת מסמכי צבא ארה"ב מעיראק (Iraqgate) חקירה על ניסיון אונס, שנסגרה מחוסר ראיות. ועם הדלפת מסמכי משרד החוץ האמריקני לפני שבוע וחצי, הפלא ופלא! החקירה נפתחה נגדו שוב, הוצא נגדו צו מעצר בינ"ל בהליך מקוצר, ובכלל, הלוואי וכל אנס לכאורה היה זוכה לפרסום שמו, תמונתו, החשדות נגדו ומקבל צו מעצר בינ"ל מהאינטרפול תוך שעות ספורות מרגע התחדשות ההליכים נגדו.
החמס שבדבר לא נעלם מעינינו. אנו מנהלים כעת מאבק איתנים לשחרור ג'וליאן אסאנג'. אלא שהפעם אנו נלחמים על יותר מרעיון מופשט: אנו נלחמים על הדיכוי לו זוכה מי שבחר לעשות דברים בניגוד לרוח הממשלה. אנו נאבקים בחוק הפטריוטי וברשות לבטחון המולדת בארה"ב; אנו נלחמים כנגד ממשלות ותאגידים ברחבי העולם. והם לעולם לא ינצחו, אלא אם יסגרו את כל האינטרנט, כי אנחנו אנונימוס ואנחנו רבים, ועל כל אחד מאיתנו שיפול עשרה נוספים יתפסו את מקומו. Google "Operation: Avenge Assange".
כללי המשחק השתנו. אנונימוס כאן ולא הולך לשום מקום. אנחנו אנונימוס. אנחנו רבים. אנחנו כל אחד ואנחנו אף אחד. ואנחנו ננצח.
Knowledge Is Free
We Are Anonymous
We Are Legion
We Do Not Forgive
We Do Not Forget
Expect Us
בבלוג זה
בכל הבלוגים
