And the tears come streaming down your face
When you lose something you can't replace
When you love someone but it goes to waste
Could it be worse?

לא, ברור שזה לא יכול להיות יותר גרווע !!

כל דפווק .

כל מה שאני עושה לא הולך.

הינה אני בבית, וזה חופש.

אני אמורה לצאת, עם חברות , להנות. 'לנצל כל יום' !!

ולא במקום זה אני בבית .. בוכה. על החיים הדפוקים שלי.

לעשות תוכניות לחופש זה לא בעיה. לצאת כל לילה החוצה זה גם לא.

אבל מה עושים עם הכל , אם את הסיפוק הזה של 'וואלה, עשיתי משהו יום' ..

אין את זה.

ושוב פעם אני בוכה.

ושוב פעם אכלתי כמה שפחות ועשיתי כושר, ושוב פעם הורדתי רק 100 גרם .

ושוב פעם אני נכנסת לבלוגים וקוראת כמה הם מאושרים, וכמה כיף זה להיות יפה,

להשתכר כל לילה ולהיות עם החבר החתיך שכלכך אוהב ..

והמשפחה. הו המשפחה.

אני תקועה בבית, והם מסתכלים עלי כאילו אין לי מה לעשות .

זה כיף לי לנוח מהשנה המטורפת. זה הכי כיף.

אבל לא בעיניהם. למה אני לא בחוץ.

כמה 4 ימים עברו ויצאתי רק פעם אחת ..

למה אני עוברת מהמחשב לטלווזיה.

אין לי מושג מה לעשות עם עצמי !!

אני מרגישה שאני שמתגעת.

וראש כואב, אז לוקחים עוד סיגריה, וזה עובר לכמה דקות .

וחוזר. ושוב המחשבות. ומדברת עם כל החברות ..

ולמה אני לא שם.

מה אני עושה לא נכון ??

Could it be worse?

דיי. תעזבו אותי.

בא לי להכנס מתחת לאדמה ולהעלם לשניים !!

לא לחזור לבית ספר.

לא לראות את אותם אנשים שאני כלכך שונאת.

להיות עם חברות שתומכות, ואוהבות אותי.

יש כאלה?

ברור שיש כאלה. הן עוזרות שאני צריכה. מקשיבות.

או אולי שהכל סתם עבודה ?

Tears stream down your face
I promise you I will learn from my mistakes 

לא לסמוך על אף אחד.

ותוקעים סכינים בגב, אחת אחרי השניה. בטור מחכות ..

רק לטובתן. ומה איתי ?

מה איתי? מה איתי? מה איתי ?

אין לי מושג מה לעשות .

היי, אני דנה, זתומרת לא באמת קוראים לי דנה,

אבל זה שם נחמד ואני אשמח לשמור על השם שלי בפרטיות.

אז ככה, פתחתי כאן כבר בלוג, אבל הוא היה על נושא אחר,

ועשיתי הפסקה מהאתר הזה לשנה, שנה וחצי . והינה חזרתי.

הסיבה לכך היא שאני חושבת שפשוט לא יכולתי שלמור את מה

שעובר עלי בזמן האחרון לעצמי.. אני צריכה עזרה,

צריכה שאנשים יגידו לי מה לעשות ומה לא,

למרות שאני לא אוהבת לקבל הוראות, אבל אנשים שלא מכירים אותי

יידעו הכי טוב מה להגיד כי אין לי סיבה לא להגיד לי את האמת .

בזמן החארון יש לי מספיק בעיות משל עצמי .. שלא תבינו לא נכון,

זה לא שאני ילדת כאפות בבצפר שלי, מכוערת, דבה וחסרת אהבה וחברים .

ממש לא.

יש לי את החברות שלי, את המשפחה שלי, והאמת שאני גם חושבת שאני דיי יפה ..

הקטע שפשוט אני מרגישה כלכך חלשה לעומת אנשים מסויימים.

וברגע שידברו איתי או יזרקו לי משהו, אני ישר אתייחס אליו וישנה אותו,

וזה לאו דווקא טוב ..

אני רבה עם הרבה חברות שלי,

ריבים על אגו וסיכסוכים מפגרים על ריכולים ושמועות,

ואני לא יכולה כבר לסמוך על אפחד פה.

עם ההורים שלי אני בקשר בתחת . צעקות, ריבים וויכוחים על שטויות ..

וזה הכי חבל לי כי הכי בעולם הייתי רוצה שאני יהיה מסוגלת לספר לאמא שלי

על בנים שהייתי איתם, על חברות שלי, ועל החיים שלי אבל זה פשוט לא אפשרי .

מכירים את זה שאתם מספרים למישהו הכל, פשוט הכל.

מ-מה שמעתי שאמרו על חברה שלי, עד-איזה שיחה מביכה הייתה לי עם זה וזה ..

על דברים אישיים שקרו לך, והדברים שהכי חשובים,

וברגע שאתם רבים עם אותם אנשים,

ובתוך שניות כל בית הספר יודע על זה... ?

זהו, זה מה שקרה לי לאחרונה עם חברה טובה.

ובגללה, האמון שהיה לי עם כל חברה או בנאד אפשרי, פשוט נפסק.

וכל הזמן עכשיו, יהיה לי קשה לסמוך על מישהו אחר.

זה פשוט דופק את כל החיים ..

בקיצור, הבנאדם היחיד שאני יכולה לדבר עליו על הכל זה עם אחותי .

היא גרה מחוץ לבית ויש לה מלא ניסיון חיים למרות שהיא כולה בת 20.

היא עוזרת לי עם חברות שלי, היא מכירה לי אפילו ידידים שלה,

שאני בקשר איתם. והיא הכי תומכת וחמודה בעולם.

אבל עדיין, תמיד רציתי מישהו שלא קשור לחיים שלי,

שידע על כל מה שקורה לי בחיים, ויעזור לי לפתור את הבעיות הקשות.

נכון, קוראים לזה פסיכולוג, אבל עד שאני אשיג כזה,

אני צריכה אותכם..

שיהיה לי בהצלחה פה,

ותגיבו ותעזרו כי זה הכי כיף בעולם לקבל תמיכה מאנשים אחרים, כמו שאמרתי .

תודה,

דנהה (: