פרק 1-
טוב זה הפרק הראשון שלי בסיפור השני שלי...
אז אל תקטלו אותי ישר סבבה?
3>
הפרק:
"מותק...תתעוררי!"אמא העירה אותי.
"מממ...עוד 5 דקות"עניתי בישנוניות ותחבתי את ראשי לתוך הכרית.
"את תאחרי לשיעור"אמא אוהבת להמציא תירוצים.
"אבל גם אם כן...כולה יעיפו אותי מהשיעור אז..?"שאלתי וקמתי. "טוב לא משנה...כבר קמתי"עניתי לה בחיוך וקמתי מהמיטה וברשלנות נפלתי.
"טוב אני הכנתי לך שוקו חם ופנקייק עם סירופ מייפל...כמו שאת אוהבת ביום גשום"
חייכה אליי ונישקה אותי בלחי חייכתי חזרה ואמרתי.
"תודה"במתיקות.
אני הלכתי לאמבטיה וצחצחתי שיניים...הסתכלתי על עצמי וחשבתי.
'אני יפה תמיד לא משנה מה קיילי או מישהו אחר יאמר לי'
ניגשתי לארון והוצאתי בגדים...
אמא ישבה על השרפרף במטבח ואכלה פנקייק...
"בתיאבון"אמרתי.
"תודה חמודה שלי"אמרה אמא.
"יש לי שאלה קטנה"אמרתי.
"כן מאמי?"שאלה.
"איך הוא היה...אבא?"שאלתי.
"הוו"אמרה וישר הזדקפה
אני ידעתי שאסור היה לי לשאול זאת,בכל זאת זה נושא רגיש אצל אמא.
"אבא?"שאלה גם היא.
"כן.."עניתי לה.
"הוא היה מוזיקאי מפורסם..אהבתי אותו מאוד"אמרה אמא.
"ולמה נפרדתם?"שאלתי.
"כי...טוב יאלה לכי שלא תאחרי לשיעור"אמרה וזירזה אותי אמא.
ועכשיו אני יודעת מה היא מנסה לעשות....
היא מנסה לסלק אותי בשביל להתחמק ולבכות בלי שאני אדע..
-
זה השיר המתאים בשבילי:
http://www.youtube.com/watch?v=R1CXZ7s_z2s
-
תפסתי את הסקייטבורד והתחלתי לנסוע לעבר בצפר..
התחלתי לנסוע מהר מידי שלא שלטתי בזה
וכמעט נדפקתי באישה קשישה שהתקשתה לחצות את הכביש *מצחקקת*
מרוב ההלם האישה הקשישה כמעט נפלה אחורה ואני צוחקת
הסתובבתי אחורה בשביל לראות אם היא בסדר והיא?..היא בהתה בי בהלם...
חחחחחח זה היה הורס מצחוק.
הסתובבתי חזרה וגיליתי שאני כמעט נדפקת בעמוד עד שעשיתי פניה חדה שמאלה
פתאום איזה מישהו באוטו מפואר התחיל לצפור הסתכלתי עליו הוא היה עם צמות שחורות..
והיה גם די מוכר לי מאיפשהו..
אבל צחקקתי ועליתי על המדרכה..
-
*מנקודת מבטו של טום*
איזה משוגעת אחת עלתה על סקטבורד
וכמעט דרסה איזה אישה קשישה ומרוב ההלם היא עמדה...
ולא סתם...היא פשוט עוד הייתה מאוד איטית..
היא בהתה בנערה המשוגעת הזו בהלם..
"אבא...ראית אותה?"צחק שון.
"כמעט נדפקה בעמוד ההוא"צחקקו ג'ייסון ודניאל.
"משוגעת"עניתי.
היא עצרה מול האוטו שלי בכביש..משוגעת באמת.
צפרתי לה ואז היא הסתובבה בבהלה אליי
הזדקפתי...
היא עשתה לי צמרמורת..
היא נראתה בול כמו אשלי.
-
*מנקודת מבטה של אנדי*
חזרתי אל הכביש כאשר הוא עבר אם האוטו...
ראיתי מולי את הבצפר
ובפנים ראיתי את מייגן ואת מנדי ושנאל מחכות לי
כשנכנסתי עם חיוך לבצפר הן שאלו.
"למה את שמחה?"מנדי שאלה.
"אסור לי?"שאלתי והוצאתי למנדי לשון.
"לא..כנראה שלא"הוציאה לי לשון בחזרה.
"יאווו איזה כוסונים!!"מייגן צפצפה לי באוזן והסתכלה מאחוריי
הסתובבתי כדי לראות על מי היא מדברת
וראיתי את האיש ההוא באוטו.
כשהוא ראה אותי הוא חייך..
"ז..זה טום קאוליץ"צעקה מנדי צעקה מחרישת אוזניים.
אפילו הוא נבהל ממנה וברח פנימה.
אני מייגן ושנאל התחלנו לצחוק
"מי זה?"שאלתי בגיחוך.
"ז..זה טום קאוליץ"צרחה שוב
וכולם בהו בה...שוב!
"איזה פדאחנית...בואו בואו"מלמלתי.
כולן צחקו והלכנו לעבר הכיתה שלנו.
"היי בנות...."קיילי באה לעברנו.
"כן קיילי...מה את רוצה עכשיו מהר אבל"עניתי לה.
"אני רק רציתי שתדעו שההוא שם?..שלי"אמרה.
"וואלה...קנית אותו?"שאלתי.
"לא"אמרה בבלבול.
"אז הנה...מה הוא יהיה כמו אלכס בשבילך?..
צעצוע ואז לזרוק?"זרקתי לעברה.
"אנדריאה מילר נא לגשת לחדר המנהל"שמעתי בכריזה.
"חחח תפסו אותך"קיילי צחקה עלי.
"תפסו אותי במה?"שאלתי לא מבינה.
"בגראפיטי לכאורה שעשית בקיר בצפר"אמרה והלכה לכיוונו של אותו ילד.
"מה??"שאלתי לא מאמינה.
"אני ארצח אותה אם היא קשורה לזה"עניתי
"תרגיעי ותלכי למנהל...אם זה באמת קשור לזה אז תסבירי לו את זה"אמרה מייגן.
"בהצלחה"הוסיפה.
"תודה"עניתי לה בחיוך..
"אנדריאה מילר נא לגשת למשרד המנהל...מיד!"שמעתי את המנהל צועק בכריזה.
בלעתי את רוקי הסתכלתי מסביב ונכנסתי בלית ברירה.
-
*מנקודת מבטו של טום*
נכנסתי לחדר המזכירות בשביל לרשום את שון לבצפר הזה..
ואז המזכירה ההיא...מרידית' (איזה שמות יש בימינו)
אמרה"
"אתה צריך לחתום כאן,כאן,וכאן"אמרה בחיוך.
"חתמתי"חייכתי אליה והחזרתי את הטופס.
"אנדריאה מילר נא לגשת למשרד המנהל"שמעתי את קולו של פרנק
"מילר?"שאלתי...לא יכול להיות.
"אנדריאה מילר נא לגשת למשרד המנהל... מיד!"צרח פרנק למערכת הכריזה.
ואז כשבאתי לצאת נערה אחת נדחפה פנימה לחדר וכמעט פגעה בי אם הדלת
היא גיחחה כשראתה שזה פגע לי ברגל ונכנסה פנימה.
החלטתי לשמוע מה יש לו לומר לה.
-
*מנקודת מבטה של אנדי*
"אנדריאה מילר...את הואשמת במעשה חמור ביותר את מודעת לכך?"שאל.
"כן...קיילי הזונה הזאת הפלילה אותי"אמרתי בכעס.
"אהא...ואת הולכת לקבל את האשמה הזאת כי לקיילי אין הוכחות חותכות
לכך שהיא יכולה לבצע את מעשה הזדון"אמר המנהל.
"תוכיח שעשיתי משהו"אמרתי לו וקמתי ממקומי.
"אנדריאה מילר שבי במקומך כי זו אכן תהיה שיחה ארוכה במיוחד!"צעק המנהל.
"קודם כל 'מר מנהל ' אתה לא תצעק עליי בשום פנים ואופן לא!זה ברור?...
דבר שני-זכותי לעשות מה שבאלי מתי שבאלי וכמה שבאלי זה ברור?
דבר שלישי-אני לא עשיתי כלום אז תרגיע ת'טונים שלך ומהר"
אמרתי להגנתי.
"אז מי זה כבר יכול להיות?..כי קיילי זה בטוח לא"אמר בטון רגוע יותר.
"ומה אם זה ככה אתה פוסל את האפשרות היחידה והנכונה שיש לי בשבילך"אמרתי ויצאתי מן החדר בגאווה.
האיש ההוא עמד שם בשוק ולא האמין לגבול חוצפתי.
"מיס מילר אני דורש לדבר אם אימך אחרי הלימודים"אמר המנהל כשיצא מחדרו לכיווני.
"גמאני דורשת הרבה דברים...אבל הם לא באים מהאוויר...יאלה בעיי"אמרתי בסנוביות והלכתי.
"נכון הם לא באים מהאוויר...הם באים בהזמנה מיוחדת"אמר המנהל.
נעצרתי ישר והסתובבתי אליו.
"מה אתה רוצה בתמורה לזה שלא תפלוט כלום לאמא?"שאלתי.
"אני רוצה שאת תנקי את מעשה החומרה שלך שעשית לקיר בית ספר"אמר מר פרקנלין.
"ואז תעזוב את אמא בשקט?"שאלתי.
"נשקול את דברייך"אמר.
והנה אני עומדת פה וצובעת קיר
בעוד שהאשם מסתובב חופשי...
והאשים אותי במשהו שלא עשיתי והכי גרוע.?
זה שלא מאמינים לי!
"אוףףף"ניקיתי את הזיעה ממצחי.
איזשהו ילד צץ מאחוריי..
"נו מה?...נהנים לנקות?"שאל איזשהו ילד.
"נו מה?...רוצה לחטוף בעיטה לפנים?"שאלתי בכעס.
"סליחה..לא ידעתי שלחלקנו יש בעיות זעם.."אמר הילד.
"בוא'נה ילד אל תתעסק איתי הבנת?"שאלתי.
הוא התקרב אליי..
"למה כי אחרכך תביני שאת מתאהבת בי
ואת ממש ממש רוצה לנשק אותי כרגע?"צחק.
"חח כנראה לא הבנת מאמי..אבל אני לא אוהבת\מתאהבת\מאוהבת בך"אמרתי
כאשר נתתי לו בעיטה באמצע...=\
אבל זה היה מצחיק.
"למה להיות אכזריים?"שאל מתקפל על הרצפה.
"כזאת אני.."עניתי לו במשיכת כתפיים.
"דניאלל!!!"שמעתי איזה ילד מוזר קרא לסוטה הזה..
"שנייה אני בא!"אמר וצלע לכיווני.
"הנה מספר הפלא' שלי למקרה שתרצי להצטער על המקרה המצער מאוד שהיה פה היום"
אמר דניאל ורשם לי את המספר שלו על היד שלי.
"טוב תודה אבל לא ניראה לי זה יקרה"חייכתי אליו.
"נחיה ונראה"חייך בכאב.
"נחיה ונראה"חזרתי על דבריו.
הוא צלע בחזרה אל חברו בחיוך רחב שהתפרס על פניו.
כשהוא וחבר המוזר שלו הלכו גיחחתי לעצמי ואמרתי
"לאן העולם מדרדר?"
-
פתאום המנהל הגיח משום מקום
"את יכולה לנוח בנתיים"אמר וישר נפלתי על הרצפה בנשימות כבדות
"אני שונאת את המנהל הזה"אמרתי כאשר מייגן הופיעה וניסתה לעזור לי לקום
"את לא היחידה"צחקקה.
"מה זה?"שאלה במבט מוזר והסתכלה על היד
עם המספר של הדניאל הזה.
"אל תשאלי...איזה נודניק אחד בא אלי ונתחיל להציק לי
אז נתתי לו בעיטה באמצע והוא נתן לי את המספר בשביל שאני אתקשר
ואתנצל על מה שעשיתי לו"גיחחתי והיא יחד איתי.
"טוב כדי שאני אתחיל לצבוע שוב"אמרתי ותפסתי את מברשת הצבע..
היא התיישבה מולי והיא הסתכלה עליי ועל תנועותיי.
"אז..."פתחה.
"אז.."עניתי.
"אז את יודעת מי זה טום קאוליץ?"שאלה.
"כן...מנדי אמרה לי היום"גיחחתי.
"כן...משוגעת קצת הילדה"צקקה וסחפה אותי יחד איתה.
"שמעי..טום קאוליץ הוא הגיטרסיסט של להקת טוקיו הוטל..
ויש לו ילד שעומד ללמוד בבצפר הזה עם הילדים של גוסטב שפר
ג'ייסון דניאל ושון שהם רוצים ושואפים להיות מוזיקאים בעצמם
והם החליטו לעבור הנה מסיבה מיוחדת כל הלהקה"נאמה לי מייגן.
"כן?..למה?"שאלתי בעודי צובעת את הקיר המזוין הזה ומתלכלכת.
"כי הם רצו לעבור לשכונה קצת פחות...שקטה"אמרה.
"דייי ברצינות?? קראת את זה בויקיפדיה?"הסתובבתי אליה אם המברשת בידי.
"כןכןכן ברצינות ולא!...אני יודעת את זה לבד"אמרה בתמימות..חייכתי מגחחת
והסתובבתי בשביל לצבוע את הקיר הזה.
"זהו המנהל צבעתי"חזרתי למשרד של המנהל כולי מלאה בצבע...
"צבעת?"שאל.
"כן.."אני עניתי בעייפות.
"יופי עכשיו בואי נתקשר לאמא שלך"צחק.
"אב..אבל אני עשיתי את מה שרצית...למרות שזאת לא הייתי אני!"כעסתי.
- - -
"שלום..גברת מילר?..אני רוצה להזמין אותך לשיחה על הבת שלך"אמר המנהל לתוך שפורפרת הטלפון.
לא ידעתי מה לעשות ופתאום ראיתי מספריים מונחים על השולחן...תפסתי אותם וחתכתי את הכבל של
הטלפון ממנו דיבר המנהל אל אימי...
- - -
גברת מילר?...גברת מילר?..הלו?!"צעק לתוך שפורפרת הטלפון.
ואז הוא ראה אותי יושבת אם מספריים ומחייכת.
"אנדריאההה!!!!"צעק עליי המנהל.
"אויש המנהל...אני נמצאת מולך למה לצעוק?"שאלתי בחיוך מרוצה.
"אנדריאה מילר..."הוא נקטע עלי ידי.
"למה אנדריאה בזאת רשמיות...
אתה רשאי לקרוא לי אנדי, המנהל"חייכתי אליו כי ידעתי שהרגזתי אותו.
"אנדריאה מילר תתני לי אולי לסיים את משפטי?"שאל ברוגז.
"טוב,טוב מה כבר כולה אמרתי?"שאלתי בצחקוק.
"אנדראה הרי את מכירה את החוקים...למה את מקשה עליי?"שאל.
"תעשה מה שבאלך"עניתי.
"ואת לא תעשי לי בעיות יותר?"שאל
"לא"שיקרתי...הוא ידע זאת טוב מאוד.
"אוי..טוב..משוחררת...תודה על עזרת הצביעה אנדי"חייך אליי.
"היי..רק לחברים שלי מותר לקרוא לי ככה!"קראתי והוא נאנח.
"משוחררת"ענה.
"מה הוא עשה לך?"שאלה בגיחוך מייגן.
"כלום..חוצמזה שהוא רצה להתקשר לאמא שלי"אמרתי
"אבל הייתי חכמה מספיק בשביל לפעול.."מיהרתי לומר
"מה עשית הפעם אנדי?"גיחחה מייגן.
"פשוט תפסתי מפריים וחתכתי את הכבל של הטלפון שלו"חייכתי אליה.
"ואו...לי בחיים לא היה האומץ לעשות דבר כזה לפרנקלין"צחקקה.
"כןכן...לרוב הילדים בבצפר הזה אין אומץ כמו שלי יש"עניתי בגאווה.
"אז זה ממש לא חדש לי"הוספתי.
"חוצמזה אמרת לי שהייתא אצל אבא שלך אתמול"אמרתי.
פניה נהיו ישר עצובות.
"איך הלך?"שאלתי כי כבר ידעתי שזה לא נגמר טוב.
"הלך רע...בהתחלה הכל היה טוב
היו משפטים כמו 'ואוו איך גדלת קטנה שלי'
ו-'התגעגתי אליך'
ואז זה הפך להיות רע...
כמו 'כשאני אשתחרר מהכלא הזה אני אעשה לאמא שלך
את מה שלא הספקתי לעשות לה לני שנכנסתי לכלא'
ואז השוטרים לקחו אותו כי הבינו שהוא ניסה להפחיד אותי.."מלמלה בעצב ונשענה עליי
תמיד אמא שלי ואני קיבלנו את גוון ואת מייגן בברכה...
אמא וגוון כמו אחיות ואני ומייגן זה כמו אחיות.
"זהו...יודעת מה?...היום בריכה!....ובנים מאוד מאוד חמודים אקסטרה בשבילך"חייכתי.
"יאיי....צריך להביא בגד ים?"הזדקפה ושאלה בתמימות שכה מתאימה לה...
חייכתי והשענתי אותה על כתפי שוב.
"כן ממי..בדר"כ כשהולכים לים או לבריכה מביאים בגד ים"הוספתי.
בבית:
הגעתי הביתה ושם עמדה אמא ועוד מישהו לא מוכר לי...
אויש בטח חבר שלה והיא לא סיפרה לי עליו.
"בווו"אמרתי וראיתי שזה בעצם...שליח פיצה=\...
התבאסתי כי רציתי שאמא תצא קצת מהבאסה שלה על האבא האבוד שלי..
למרות שכנראה היא שומעת שירים שלו..(הרי היא בעצמה אמרה שהוא מוזיקאי מפורסם..
אבל לי היא לא נותנת לדעת מיזה..באסה...
אבל היי זו בחירה שלה כי זה נראה כאילו הוא נטש אותי)
"אז.פיצה...אנחנו ממש רעבים"אמרתי לאמא בחיוך.
"כן סתם רעבים!"ענתה לי.
"אהא"מלמלתי.\=.
טוב..היא בהכחשה...
-
יצאתי החוצה במטרה ללכת לבריכה אם מייגן וראיתי אותה במדרכה ממול..
"מייגן"צעקתי לעברה כי היא לא הבחינה בי כנראה.
"היי"עכשיו שמה לב אליי.
"היי"חייכתי כאשר התקרבה אליי.
"אז מה...לבריכה?"שאלתי.
"אכן כן"חייכה אליי חזרה...
אני הרי הזמנתי את דניאל ג'ייסון שון ועוד כמה בנים שהתחברו אליהם ממש...
"הנה..כמו שהבטחתי...בריכה..בגד ים ובנים חמודים"אמרתי לה בקריצה.
"אני הלכתי לנצל את זה..אגב תודה!.."חייכהי לעברי.
"אינבעיות"אמרתי בחיוך ואגודל מורם.
התיישבתי על כסא החוף הגדול שהיה בבריכה
ודניאל ניגש אליי...
"נו את רואה?..התקשרת בסוף"חייך אליי.
"כן הא?..הפתעה גדולה"גיחחתי ושתיתי מהמשקה האקזוטי שהיה בתפריט.
"לא הפתעה..כי עדיין לא ביקשת סליחה"אמר מתיישב לידי.
"תגיד לי..אתה בחיים לא תפסיק הא?"שאלתי מורידה את משקפי הזבוב שנחו על פניי ובהיתי בו.
"נכון"צחקק ואני החזרתי את משקפי למקומם הקודם
"אוי ואבוי איתך"מלמלתי.
הוא בטח שמע אם הוא צחק.
"אז...אני דניאל ואת?"שאל.
"אנדי"סובבתי מבטי אליו.
"אנדי..שם יפה אנדי..אנדריאה מילר לא ככה?"צחקק.
"מה המנהל רצה ממך?"שאל בגיחוך.
"מכיר מישי בשם קיילי?"שאלתי.
"כן ו.."אמר באי הבנה.
"היא אשמה אבל אפחד לא מאמין לי ובגלל זה אני נתקעתי היום בצביעת הקיר המזורגג הזה"אמרתי לו.
"אבל תחשבי...אם לא היית צובעת ת'קיר לא היינו מכירים"אמר.
"ולא היית מקבל בעיטה איפשהו שמה"צחקקתי.
"כן...ואז לא הייתי נותן את מספר הפלאפון שלי"ענה.
"ואז לא היית מבקש ממני לבקש ממך סליחה בתמידות למרות ששנינו יודעים שזה לא יקרה"אמרתי את זה כמובן מאליו.
"ואז אני לא הייתי אומר נחיה ונראה!"חייך אליי.
"ואני לא הייתי חוזרת אחריך ואומרת נחיה ונראה!"אמרתי בחיוך מרוצה.
"...*-*..."דניאל עשה פרצוף חמוד..
הסתכלתי עליו בחיוך מתוק...אוי ואבוי...
אני מתאהבת?..לאאא!!!...
עד כאן אנשנושים!
אני חוגגת על הפרק הראשון בשמפניה..חוחוחו סתםם
אני צוחקת...אני חוגגת עם מיץ ענבים!.
אניוואי סורי שיצא קצר אם יצא קצר
+
בבקשה תעשו לי מנוייים!..אחרי זה אני בטוח אשמח!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
