פרק 2-
(אני רוצה להודות לכל המגיבים שלי תודהתודה על התגובות המעודדות בפרק 1...
אתן עודדתן אותי ומילאתם אותי בשמחה ואושר...אז פרק זה מוקדש לכל המגיבים\מגיבות בפרק הקודם)
ועכשיו לפרק:
"עוד פעם את ככה!"כעסה עליי אמא...
"מה עשיתי הפעם?"קמתי מהמיטה.
"כל פעם את לא מתעוררת בזמן"נכנס איזשהו איש ולא יכלתי לראות פניו בברור.
"אהמ..אם להזכיר לך..אני צריכה שעון מעורר שכן יעיר אותי אבא!"קראתי.
אבא?!...
פתאום פניו התבהרו לי צלולות...זה היה האיש המוזר ההוא עם הצמות..
"טוב אמא?..אבא?...אפשר להתלבש בשקט?"שאלתי..ולא שלטתי בדבריי..
-
ירדתי למטה בקלילות עדיין די מבולבלת..
*פלאשבק*
"יאווו איזה כוסונים!!"מייגן צפצפה לי באוזן והסתכלה מאחוריי
הסתובבתי כדי לראות על מי היא מדברת
וראיתי את האיש ההוא באוטו.
כשהוא ראה אותי הוא חייך..
"ז..זה טום קאוליץ"צעקה מנדי צעקה מחרישת אוזניים.
אפילו הוא נבהל ממנה וברח פנימה.
אני מייגן ושנאל התחלנו לצחוק
"מי זה?"שאלתי בגיחוך.
"ז..זה טום קאוליץ"צרחה שוב
וכולם בהו בה...שוב!
"איזה פדאחנית...בואו בואו"מלמלתי.
כולן צחקו והלכנו לעבר הכיתה שלנו.
*ס.פלאשבק*
*פלאשבק*
"אז..."פתחה.
"אז.."עניתי.
"אז את יודעת מי זה טום קאוליץ?"שאלה.
"כן...מנדי אמרה לי היום"גיחחתי.
"כן...משוגעת קצת הילדה"צחקקה וסחפה אותי יחד איתה.
"שמעי..טום קאוליץ הוא הגיטרסיסט של להקת טוקיו הוטל..
ויש לו ילד שעומד ללמוד בבצפר הזה עם הילדים של גוסטב שפר
ג'ייסון דניאל ושון שהם רוצים ושואפים להיות מוזיקאים בעצמם
והם החליטו לעבור הנה מסיבה מיוחדת כל הלהקה"נאמה לי מייגן.
"כן?..למה?"שאלתי בעודי צובעת את הקיר המזוין הזה ומתלכלכת.
"כי הם רצו לעבור לשכונה קצת פחות...שקטה"אמרה.
"דייי ברצינות?? קראת את זה בויקיפדיה?"הסתובבתי אליה אם המברשת בידי.
"כןכןכן ברצינות ולא!...אני יודעת את זה לבד"אמרה בתמימות..חייכתי מגחחת
*ס.פלאשבק*
טום קאוליץ זה האבא האבוד שלי?..
ואוו...
ובכן..אמא אכן אמרה שהוא היה מפורסם...
ושהיא אהבה אותו אבל לאמשנה..יש לי אח גדול?יאיי..
למה אמא לא סיפרה לי עליו?..
הסתכלתי עליה במבט תוהה...
"מותק הכל טוב?"שאלה.
"כ...כן פשוט כואב לי הראש קצת"מלמלתי
"אולי כדי שנבדוק אותך אצל רופא?"שאלה אמא בדאגה..
"נו באמת...ואת מצפה שהם יאמינו לך? אמא היא סתם אומרת בשביל לא ללכת לבצפר"שון צץ במטבח.
"סתום כבר"צעקתי,כבר אמרתי שזה היה בלי שליטה?..
"אאוץ'"קראתי כשהוא נתן לי פליק בראש.
"עכשיו באמת כואב לה הראש"צחק ויצא החוצה עם חבריו.
"אני שונאת ת'ילד הזה"קראתי בשלילה.
"הוא אחיך אל תגידי דבר כזה"אמא אמרה בכעס.
המפלץ הזה הוא אחי?..אוי ואבוי לי.
-
"אנדי?.."
"אנדי"
"אנדי!..תתעוררי כבר"שמעתי את קולה של אמא.
"מה?.."נפלתי בבהלה אחרי הצרחה של אמא.
"את מאחרת"אמרה לי.
"יופי"מלמלתי והחזקתי בראשי אשר נחבט ברצפה.
"תקומי כבר...ואל תשתטי..היום מצפה לך ולי שיחה בחדר המנהל עם המנהל"
אמא אמרה וראו עליה את הזעם.
"אז הוא בסוף התקשר אליך"סיננתי בכעס..ואו מצפות לו בעיות רבות מצדי.
"את יודעת על כך משהו?"אמרה שאלה.
"לא"עניתי מהר.
"בחייך אנדי..כל פעם מזמנים אותי בגלל התנהגותך..אולי פעם אחת תביני
שהתנהגות כמו שלך אף אחד לא יקבל...בבקשה!...תשני גישה"אמא כבר הייתה במצב של התחננות.
"אני אשנה גישה כשתהיה לי האפשרות להתלבש בשקט אמא"כעסתי.
"טוב.."אמא אמרה ויצאה.
-
זה מה שלבשתי:
-
ירדתי למטה עם התיק ובמהירות ניסיתי להתחמק...
"אפ אפ אפ..אנדי...מה עשית הפעם?"אמא עצרה אותי..
הסתובבתי לאט לאט במבט אשם על פניי
למרות שקיילי הזונה הזאת סיבכה אותי...
"אבל אמא..אני לא אשמה"קראתי.
"את לא אשמה...אהא..ובמה את לא אשמה בדיוק?שאלה.
"בציור-גראפיטי-על-קיר-בצפר"עניתי במהירות.
"ציירת גראפיטי על הקיר של בית הספר?..
אוי ואבוי..אני לא מאמינה עלייך"אמא קראה באנחת אכזבה.
"אבל אמאא...אני אומרת לך זאת לא הייתי אני"אמרתי..
"אוף..בואי אני אסיע אותך לבית ספר"אמא אמרה.
*ביפ-ביפ*
נשמע צלצול האוטו שלה..
"כנסי פנימה"אמרה נכנסה מהצד השני..הצד של הנהג.
נכנסתי לאוטו היא התניעה.
"למה ציירת את הגראפיטי?"שאלה לא מסתכלת עליי.
"עוד פעם אני אומרת לך...זאת לא הייתי אני"כעסתי..אפחד לא מאמין לי!..מזה.
"למה את לא מאמינה לי?"שאלתי.
"כי אחרי הדברים שעשית..ואני לא רוצה להזכיר לך את החתונה של דוד סבסטיאן
די קשה לחשוב שאת לא אחראית למעשה כמו הגראפיטי הזה"אמרה אמא.
"הווו"מלמלתי...
-
תראו בחתונה של דוד סבסטיאן אני די גרמתי לעגת הכלה להתפוצץ על פרצופה של דסטני...(אישתו)
רק בגלל שהיא נראתה לי כמו האישה הרעה..כמו שתמיד יש בסרטים...D: ..
זה היה מביךךך...
-
"יומטוב יפשלי...אני אגיע לכאן עוד שעתיים..
בבקשה תנסי לא לעשות בעיות עד אז..."קולה של אמא הפך למתחנן (שוב).
"בסדר אמא...אני אוהבת אותך"אמרתי ונשקתי ללחייה.
"גמאני אוהבת אותך"אמרה ונשקה ללחיי.
יצאתי מהאוטו והלכתי לכיוונה של מייגן הצוחקת.
"כן מגס..למה אנחנו צוחקים?"הבהלתי אותה ככל הנראה.
"אנחנו צוחקים כי המנהל תפס אותך הפעם.."צחקקה לעצמה מנדי.
"אם קיילי הלשינה אז כנראה שכן והיא גם תקבל ממני מכות
אבל אם לא אז עדיין היא תקבל ממני מכות ישר לתוך הפרצוף המכוער שלה"אמרתי מתיישבת.
"חח כן הא?...תקראי לי כשזה יקרה"שנאל שמחה שסופסוף יעמידו את קיילי במקומה...שוב.
"סבבה"קרצתי לעברה.
"היי בנות"דניאל ג'ייסון שון ומאט התקרבו לעברנו.
"היי"ענו הבנות אך אני שתקתי.
"שמתי תפסו אותך אן"מאט גיחך.
"ואו..שמעות רצות מהר בבצפר הזה"מלמלתי.
"אל תדאג אני אצא מזה איכשהו"הוספתי.
"נראה איך"חייך שון...אותו אחד שהיה אצלי בחלום.
"כן..נראה"אמרתי.
"כואב לי הראש"אמרתי למייגן.
"הבנתי..בואי..אנחנו הולכות..נדבר כבר טוב?"שאלה מייגן.
"טוב לכו, לכו כבר"סיננה שנאל בחולמנות בעודה בוהה במאט.
צחקקנו אני ומייגן ונכנסנו פנימה ובול היה צלצול.
"אנדי ודניאל ישבו על העץ והם
ה-ת-נ-ש-ק-ו"צחקה עליי מייגן.
"מיייגן!"אמרתי ובנימת קולי שמעו כעס.
"טוב יאלה בואי נכנס לשיעור שהפעם טרחת לא לאחר אליו"גיחחה מייגן.
"כן.."סיננתי.
"בתור חברה את משו את"מלמלתי לעברה כאשר מר דורקינס נכנס לכתה.
"יש בעיות בנות?"שאל מר דורקינס במבט שואל.
(הוא נוהג לירוק כשהוא מדבר =\ )
"לא..לא לא שום בעיות.."עניתי.
"שמתי עליך עין...מילר"אמר לעברי.
"אין בעיה דורקינס"צחקקתי.
"למרות שאני לא יודעת מה עשיתי הפעם"אמרת בגיחוך וכולם התיישבו.
הקול הזה של כיסאות חורקות מילא את הכתה למשך 5 שניות..
זה עשה לי צמרמורות ממש...\=...
*מנקודת מבטה של אשלי*
היה כבר 10:00 והייתי צריכה להגיע לפגישה אם מר פרנקלין...
אז יצאתי החוצה ובאתי להיכנס לאוטו כשאיזה דפוק אחד הבהיל אותי מאחור..
הסתובבתי אחורה וזה היה לא אחר מאשר ביל..
"ביל?"שאלתי.
"ידעתי שזאת את אשלי..איך את?"שאל.
"במצב הכי טוב שלי"סיננתי.
"חח..אני מבין שלא הכי טוב"צחקק.
"לא..ממש לא!..
אנדי עושה לי בעיות כמעט כל הזמן והפעם זה גראפיטי..
אמנדה שונאת אותי והיא מוכנה לצחוק עליי בכל עם שמזדמן לה...
והיא גם מנסה לגנוב לי את הג'וב שלי"אמרתי בנשימה אחת.
"רגע רגע..מי זאת אמדה?"שאל.
"זאת היריבה שלי.."עניתי.
"ומי לעזעזל זאת אנדי?"שאל
אוי שיטט..
"הבת שלי"עניתי.
"רוצה ליסוע איתי?"שאלתי בלית ברירה..זה לא ממש נעים.
"בטח"חייך מאושר.
הוא נכנס לאוטו ונסענו.
"אז יש לך בת?..בת כמה?"שאל.
"14"עניתי.
"ואו..בוגרת"ענה.
"כן הא?..בוגרת אך חצופה"עניתי.
"טוב נו מה ציפית?..היא בגיל הטיפש-עשרה"גיחך ביל.
"אז מי האבא המאושר?"שאל.
השתעלתי בכוח.
"את בסדר?"שאל.
"כן..כן ברור.."עניתי.
"איך שון?..ואתם?..מה אתם עושים כאן?"שאלתי.
"שון בסדר גמור ואנחנו..כל הלהקה..עברנו לגור כאן...נחמד כאן"חייך אליי.
"כן,מאוד"מלמלתי.
חיכית לאמא וקיוותי שלא תבוא...
אך ראיתי אותה אם עוד מישו מבוגר....ישש ידעתי שלאמא יש חבר!!!...
"היי אנדי..תכירי את ביל"סיננה אמא.
"היי"מלמלתי.
"ואוו..יש לך בת נהדרת אשלי"חייך ביל אל אמא.
"כן נראת ככה אך מבפנים שובבה מאוד"היא הסתכלה עליי במבט כועס.
"כן...."הסכמתי במבט אשם.
"שנלך למנהל?"שאלה.
פחדתי..אני לא אומר שלא...
בלעתי את רוקי באימה והנהנתי אליה.
קמתי והלכנו למנהל.
"שלום גברת מילר"מר פרנקלין לחץ את ידה.
"שלום"ענתה לו בנחמדות והתיישבה בכסא הפנוי לידי.
"אז מר פרנקלין..למה ניתקת אתמול?"שאלה.
"תקלה קטנה במערכת"אמר ופזל לכיווני.
אמא הסתכלה עליי במבט של 'בבקשה שזה לא קשור אליך'
ואני רק חייכתי אליה.
"ובכן גברת מילר..את מודעת לעובדה שבתך הואשמה חמורות"אמר המנהל כמובן מאליו.
"כן..ובכן אני טוענת שאין בזה דבר נכון..."אמרה למנהל אך חשבה שידעה שזה לא כך..ממש לא כך.
"תמצא הוכחות חותכות ותביא לי"ענתה לו.
"ובכן..אני לא באתי בכעס..רק אמרתי שהיא הואשמה"מלמל.
"תוכיח קודם שהיא הואשמה ואז תאמר שהיא מואשמת..ואני חושבת שאתה קופץ למסקנות מהר מדי"אמא טענה להגנתי.
"טוב תודה נשקול זאת בכובד ראש.."אמר.
"טוב...להתראות"אמא אמרה ושתינו קמנו ויצאנו.
"חסר לך שאת כן אשמה"אמרה לי בתור אזהרה.
*מנקודת מבטה של אשלי*
כשיצאנו מהמזכירות ראיתי את ביל יושב אם טום..
שיט שיט שיט שיט שיט...איך הוא יכול?!
"אבל זאאת היא באמת...הווו הנה..וזאת הבת השובבה שלה"אמר ביל והצביע עליי ועל אנדי.
"תכיר אנדי-טום טום-אנדי"אמר ביל מנסה להכיר בניהם.
הוא (טום) הסתכל עליי במבט מופתע...
"א..אשלי?"שאל.
*מנקודת מבטה של אנדי*
"טווב אני הלכתי"מלמלתי אבל איכשהו ידעתי שהם היו פעם חברים..
"לאלא...טוב אני צריכה ללכת...ביי יפשלי"אמא נישקה אותי וסימנה לטום בעיניים.
אוקיי..זה מוזר!!!...
"ועדיין..אני הלכתי"אמרתי לביל.
"דוד ביל...אתה לא מבין מה.."הוא קטע את דבריו והסתכל עליי.
"מה?"שאלתי.
"מה נתקעת?"גיחך.
"לא נתקעתי..איזה קטע אה?אבל אתה כן"אמרתי ובאתי לתקוע לו בוקס עד שמייגן הופיעה ולקחה אותי איתה..
מייגן תמיד מופיעה ברגעים כאלה..אוףף הרסה לי!
"טוב יאלה...בואי החוצה"אמרה.
"אבל לא קר לך?"קפאתי עד העצם מקור..
תראו..
כל העיר מוקפת שלג (אני אוהבת את זה)
מקפיא בחוץ בחורף ואני שונאת לקפוא מקור..
"דווקא כן...אני די רוצה לראות את הנוף..."חייכה אליי.
"מה נוף עכשיו מה?"שאלתי.
"נו אל תהיי רעה"רקעה ברגלה ומשכה אותי החוצה
הקור הכה בי ברגע שיצאתי החוצה...
והיא פשוט נהנת להיות קפואה כנראה...
אני כבר בטוחה איפה היא היתה רוצה לגור...
באנטרטיקה!!!
אוףף..
"יאלה נמאס לי חזרתי פנימה"קראתי לה אך היא לא הייתה ואז הסתובבתי
והיא התמזמזה עם השון הזה...איכססס לפניי היא היתה חייבת??
בלי להפריע להם נכנסתי פנימה וברחתי לתוך הכתה החמימה.
"ידעתי שתהי בכתה"שמעתי מישו מאחורי..זתומרת בדלת.
"כ..כן"עניתי.
"קר לך?"חייך דניאל.
"קצת"מלמלתי.
"אז בואי איתי קצת"אמר.
"איך זה יעזור לי?"שאלתי תוהה.
"זה יעזור כי אני רוצה לדבר איתך קצת"אמר.
"אבל אני לא מבקשת סליחה"הזהרתי.
"כן;כן ברור"גיחך.
"אז בוא"סיננתי ויצאנו מהכתה.
"טוב את יודעת שאת חמודה ככה"חייך לעברי.
"חמודה איך?"שאלתי.
"חמודה סתם"אמר דניאל.
"תודה"מלמלתי מסמיקה.
"יפה לך אדום"גיחך.
אני הסמקתי עוד יותר והוא ראה את זה וכבר התחיל לצחוק..
"מה מצחיק?"דחפתי אותו קלות.
"את משעשעת"צחקק.
*מנקודת מבטה של אשלי*
נכנסנו למסעדה והתיישבנו
"אז על מה רצית לדבר איתי?"שאל טום.
"על אנדי"מלמלתי.
"מה איתה?"שאל.
"שלום אפשר לקחת את הזמנתכם?"שאלה המלצרית.
"לא תודה..בנתיים"מלמלנו אני וטום.
"טוב"אמרה והלכה.
"אנדי הבת שלך"יריתי.
"מה?"טום היה בהלם.
"מה?"שון הגיח.
"שון מה אתה עושה פה?"שאל טום.
"עקבתי אחריכם...אבל לא משנה..זה נכון?"שאל.
"זה נכון?"פנה טום אליי.
"כן"עניתי בראש מושפל.
"ו..היא יודעת?"שאל.
"לא"עניתי והרמתי מבטי אליו..
כלכך ידעתי שזה מה שהוא יגיד.
"טוב!..ואני לא רוצה שהיא תדע.."אמר.
"אתה עד כדי כך רע?...לא חשבת ככה כשביל ביקש ממך לקחת את שון"כעסתי.
"תראי..אני מוכן להכיר בה אבל שלא תדע שאני אביה"טום אמר.
"יודע מה?...תתפגר!"רתחתי ויצאתי החוצה זועמת.
"חכי!"טום קרא ותפס אותי.
"מה?"משכתי את ידי בחזרה והסתובבתי אליו.
"אני רוצה להכיר אותה קודם לפני שהיא תדע שאני אביה ואז נראה מה יהיה"אמר.
"אז מה אתה מציע לעשות?"שאלתי.
"שתעברו אלינו"אמר.
"וגם נוכל לעבוד על הקשר שלנו"מלמל בתקווה שלא אשמע.
אני נרגעתי וחייכתי טיפה..
"אז כנראה שנעבור אליכם"חייכתי.
"טוב אז תארזו בגדים ועוד דברים אחרים כי אתן עוברות לגור אצלנו עוד השבוע"חייך אליי חזרה.
"אבא"כעס שון.
"אין אבא ואין נעליים..ותזכור אל תגיד לאנדי כלום"אמר טום.
"בטח בטח אבא"אמר שון בכעס.
"זה רק אתה ושון שם?"שאלתי.
"לא!..זה אנחנו וביל וקייטי אישתו עם שלושת ילדיו"חייך אליי.
"ואוו.."מלמלתי.
"אל תדאגי!..הכל יהיה טוב"חייך אליי.
"אני מקווה"סיננתי.
"אם אנחנו נעוברות אליכם...בתור מי אני מציגה אותך?"שאלתי.
"בתור החבר שלך אלא מה?"גיחך טום.
"חבר??..טוב"נאנחתי.
הוא רק צחקק וקרץ לי.
"טוב נדבר?"שאל.
"נדבר"אמרתי.
ונתתי לו את המספר שלי
והוא נתן לי את מספר הפלאפון שלו והלך מחייך אם שון.
*בבקשה תגובות טובות בבקשה תגובות טובות*
היי אנשים...השקעתי בפרק הזה במשך 3 שעות בלילה ושעה וחצי בצהריים..
אז בבקשה תעריכו את זה..
ואם יהיו מנוים אני מזכירה אני אהיה מאוד מאושרת
+אני מלנקקת כל ה-3 הראשונים שיהיו מנוים לי....
(והם צריכים לרשום לי בתגובות שהם מנוים כדי שאדע..)
תמלאו כאן בתבנית הלבנה את האימייל שלכם ותהיו מנויים:
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:
הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
וגם אם תגיבו זה יהיה נחמד בכל זאת...
זה נותן מוטיבציה להמשיך לכתוב...
פרק 1 למטה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
