פרק 3-
*מנקודת מבטה של אנדי*
"אמא..מה את עושה?"שאלתי בחשד כאשר ראיתי את אמא אורזת..
"אורזת"ענתה לי..פשש..לא ראיתי את זה בעצמי.
"ולמה זה?"שאלתי.
"כי אנחנו עוברים"הציצה לכיווני..בשביל לראות את תגובתי.
ופה כבר הייתי בהיסטריה ..
"למה??"זעקתי.
"לאן?"מיהרתי לשאול.
"הווו..לבית של חבר שלי"חייכה אליי.
"חבר שלך???"שאלתי המומה...
גם אם רציתי שיהיה לה חבר...פתאום לא רציתי.
"הוא גר פה ה-חבר הזה שלך?"שאלתי בפרצוף מתנשא.
"כן..הוא גר פה ה-חבר הזה שלי"צחקקה
'אני כבר מתארת לעצמי איך הם ישרדו שם ביחד...כל אחד עקשן..זה יהיה קשה'אשלי חשבה בחיוך.
"מה את מחייכת מה?"שאלתי בכעס..היא עוד מרשה לעצמה לצחוק..
"עוד לא פגשתי ת'בנאדם ואת מצפה שאני אחיה איתו באותו בית?"שאלתי.
"האמת היא..שכבר פגשת אותו"מלמלה.
"דייי מי זה??"שאלתי.
"מר הרוורד?"שאלתי בגיחוך.
"לאא!...טום קאוליץ"ירתה לעברי.
כמעט נחנקתי..
"את בסדר?"שאלה.
"אמא'לה...את וטום??...זה לא מסתדר לי"הנהנתי בראשי לשלילה.
"זה יסתדר לך מצוין בעוד חצי שנה מעכשיו"גיחחה ושמה עוד בגד שקיפלה לתוך המזוודה.
"אמאאא אני לא מאמ..."צלצול פעמון קטע את דבריי.
עמדתי דום.כנראה שאני עדיין מנסה לעכל את זה.
"אני אפתח"אמא גיחחה.
- - -
"טומי"קראה אמא.
"איכס"סיננתי ועברתי על פניהם לעבר המטבח.
"אתה תראה..היא נחמדה כשמכירים אותה"אמרה אמא.
"אז כנראה את לא מכירה אותי"אמרתי ותקעתי בו מבט ממושך ועצבני
שברקע אני מתופפת אם ציפורניי על השולחן.
הוא שלח מבט מפוחד טיפה לעבר אמא..
"אנדי תתנהגי בהתאם"אמא אמרה.
"מה?"שאלתי.
"מה כבר אמרתי?"הוספתי.
"מה היית אומרת אם הוא היה האבא החורג שלך?.,"אמא שאלה.
"אבל אחרכך אל תבואי אליי בטענות....והאמת..הייתי עושה לו ת'מוות"גיחחתי בעצבנות.
אמא העיפה מבט אל טום הלחוץ.
"איזה מן מוות?"שאל.
"מזתומרת איזה מן מוות..נורמאלי...כזה שיגרום לך למות!"יריתי.
"אנדי!"אמא כעסה.
"מה?...הוא שאל אז עניתי!"עניתי.
"אז עדיף שתשתקי!"כעסה אמא.
"טווב אני עליתי לחדר.."סיננתי ועליתי לחדר.
-
*מנקודת מבטה של אשלי*
"בול כמוך"אמרתי כשהיא עלתה.
"חח כן.."מלמל.
"אל תדאג...היא לא תרצח אותך אולי איזה מכת חשמל עם שוקר..בקטנה"גיחחתי.
"אני צוחקת"הסתכלתי לעבר טום החיוור.
"אגב...כשתכיר אותה זה יהיה מאוד נחמד אם תתעמת איתה קצת..."גיחחתי..כי ידעתי שזה מה שיקרה בסופו של דבר.
"והיא קצת מאוד עקשנית..כמוך"מלמלתי בקטנה ככה שהוא לא ישמע אבל הוא כן שמע..
הוא צחקק והסתכלתי עליו מחוייכת..
נישקתי אותו נשיקה צרפתית ואמרתי.
"למה לזייף אהבה כשהיא קיימת?"
"את אוהבת אותי?"שאל מחייך.
"כנראה"מלמלתי.
"גם אני..מאוד מאוד"חייך אליי ונישק אותי שוב.
"שנלך למיטה?"שאל.
"בוא"תפסתי אותו בידו ומשכתי אותו לעבר החדר שינה שלי.
*מנקודת מבטו של טום*
"אתה מבין?..אתה קולט??"התלהבתי.
"הא?..מה?..."שאל ביל.
"אתה איתי בכלל?"שאל טום.
"כןכן..."מלמל.
"על מה דיברתי?"התחכמתי.
"על זה שאתה ואשלי חזרתם.."הסתכל עליי ישנוני.
"אתה ואשלי חזרתם??"שאל המום.
"כנראה..אני לא בטוח אבל מה שהיה זה בטוח נראה כאילו חזרנו"חייכתי והייתי בעננים.
"מזל טוב אחי"טפח של שכמי.
"תודה..אגב הן עוברות אלינו!"חייכתי אליו.
"ואלה?.."חייך אליי.
"כן..ועוד משהו..קטן קטן..קטנטן"חייכתי.
"כן.."מלמל מסתכל עליי בחשד.
"אנדי היא הבת שלי"אמרתי במהירות.
"מה!!???..."שאל המום.
"כן..אבל היא עדיין לא יודעת..ובנתיים היא חושבת שאני רק החבר של אשלי
ובנתיים היא גם מתכננת להתעלל בי איכשהו"גיחכתי.
"מה?..מה זאת אומרת להתעלל בך?"שאל ביל באי הבנה.
"היא שונאת אותי בגלל שגרמתי לאשלי לעבור אליי"צחקקתי.
"תאר לעצמך עד כמה חצופה היא הייתה..
היא אפילו אמרה לי שהיא תעשה לי ת'מוות וכששאלתי איזה מן מוות היא ענתה
נורמאלי..כזה שיגרום לי למות"אמרתי בחשש לחיי.
"יצאה לך בת בדיוק כמוך!"צחק ביל.
"חהחהחה ביל בדיוק כמוני...אבל שכחת דבר אחד!...אני לא רוצח!!"הרגיז אותי ביל.
*מנקודת מבטה של אנדי*
כשראיתי את הטום קאוליץ הזה באמת עצבן אותי...
רציתי שיהיה לה חבר..כן!...אבל לא עד כדי כך שיגרום לה לעבור אליו...
ואם היא עוברת אליו גמאני עוברת אליו...ועוד ה-שון המפלץ הזה איוווווו...
רציתי לצאת קצת לחשוב אז עליתי למעלה והתארגנתי...
(זה מה שלבשתי רק בלי התיק:)
יצאתי החוצה בשביל לנשום אוויר צח ונכנסתי לאיזשהו יער...
"אני אחזיר לך.."שמעתי מישהו מוכר...
דייייי זה היה ג'רמיין...חבר של איתן...אבא של מייגן..
"אני מקווה בשבילך"אמר האיש ההוא.
התחבאתי מאחורי העצים.
"רק תשחרר אותו.."אמר ג'רמיין.
"אני אף פעם לא נכשל אתה יכול לסמוך עליי"אמר האיש.
"טוב אז איתן צריך להיות משוחרר ואני נותן לך חודש"אמר ג'רמיין.
"אל תדאג כלכך...אתה ניראה לי הבנאדם הכי לחוץ שפגשתי אי פעם"גיחך האיש ההוא.
"טוב.."מלמל ג'רמיין והסתובב לכיווני.
"היייי...תתפוס אותה!!!"צעק ג'רמיין לאיש ההוא כאשר ראה אותי.
התחלתי לרוץ ובלי ששמתי לב נפלתי בדרך וזה כמו מעיין קארמה...
"היי"מלמל טום.
"מה אנחנו עושים פה?"שאל.
"עוד רצים כאילו זה עניין של חיים ומוות.."מיהר להוסיף.
"כי זה באמת ככה"עניתי וראיתי ת'איש ההוא שרץ אחריי.
"מי זה?"שאל כאשר ראה שאני מפחדת מהאיש.
"ז...הו....אנ..קיצר שמעתי אותו מדבר על ה..."לא הספקתי לומר והאיש התקרב אלינו.
"היי...אני מצטער שתפסת אותנו ככה...היא ברחה לי..זאת הבת שלי.."אמר מחייך באילוץ ותפס אותי.
"אהא...הבת שלך?.."שאל טום ומשך אותי חזרה.
"לא ניראה לי...כי זאת הבת שלי"הכניס לו טום.
"תראה מר היפי בוי...אני צריך לדבר איתה"אמר ונעץ בי מבט.
"אני לא היפי ואני לא בוי ואנחנו הולכים"אמר בכעס ומשך אותי אחריו.
הסתכלתי אחורה והאיש סימן לי במבט של 'שמתי עליך עין'...
"מי זה???"שאל בכעס.
"אבא שלי???"גיחחתי.
"ל..לא אבא שלך אבל הייתי צריך להגן עליך איכשהו.."מלמל.
"חוצמזה...מי זה???"שאל והכעס חזר אליו.
"זה..אהמ...זה אני לא יודעת אבל הוא היה אם ג'רמיין.."מלמלתי.
"ומי זה לעזעזל ג'רמיין?"שאל.
"ג'רמיין זה חבר של אבא של מייגן והם די כמעט תפסו אותי"מלמלתי בקצרה.
"ומה הם בדיוק רצו ממך?"שאל ונכנסנו לאוטו שלו..
"ולמה את מתחקר אותי?"שאלתי.
"כי אני דואג לך...כמו כל אב חורג אחר"אמר בכוונה בחיוך את המשפט האחרון.
"אבל אני חושב שעכשיו אפשר לקרוא לי אבא"צחקק כי ידע שהרגיז אותי.
"אהא...כן זה"גירדתי את עורפי.
"אני די מצטערת על היום בצהריים"מלמלתי.
"זה בסדר...את באמת התכוונת לרצוח אותי?"שאל מגחך.
"כן..."צחקקתי בעצבנות.
"אבל לא לרצוח לרצוח..לעשות לך ת'מוות..
שזה בעצם להרגיז אותך עד שאתה ואמא תיפרדו"חייכתי בתמימות.
"אהא...רוצה לראות ת'בית החדש שלך?"שאל.
"אם אני חייבת"נאנחתי.
הוא הסתכל עליי מגחך ונסע לעבר ביתו שעומד להיות ביתי.
הגענו לבית שלו שהיה בערך כמו ארמון...אף פעם לא ראיתי בית בגודל כזה!!!...
"נו מה?"שאל.
"נו מה,מה?"שאלתי.
"איך הבית עד עכשיו בשבילך?"שאל.
"אהמ...ענקי.."מלמלתי.
"כן..."צחקק למבט ההמום שלי.
ואז נכנסנו...
"היי אבא מי זאת?.."שאל.
"היי זאת לא מהבצפר שלנו??"גיחך.
"מה את עושה פה?"צחקק.
החלום שלי התגשם...מדהים...
מכל החלומות שהייתי רוצה שיתגשמו דווקא זה התגשם
כי זה לא אחד מהחלומות שהייתי מצפה שיתגשמו..
זה בערך כמו סיוט החלום הזה...שהופך למציאות.
"תכיר...זאת אחותך החדשה אנדי-שון שון-אנדי"חייך אל שון.
"כןן...הצרעת הזאת"מלמל וחזר לעיסוקיו.
"אופס אבל נדמה לי שהצרעת הזאת נמצאת מולך!"השבתי.
"נו ומה אם זה?"גיחך.
"הוו כלום...פשוט חשבתי שתתייחס אל האורחים שלך בכבוד
במיוחד לאלה שיכולים למרר את חייך"גיחחתי.
"את...למרר...חיי??"הוא כבר היה בשלב של לצחוק.
"לא מאמין לי?...סבבה...כדי שתנצל את הימים האחרונים שלך בלעדנו..."חייכתי אליו
והוא הסתכל עליי במבט של 'נו באמת'
"כי יהיו לך חיים קשים אחרי שאני אעבור לכאן"התחצפתי..והדגשתי את ה-אני.
"חהחהחה לי יהיו חיים קשים בגללך??"צחק והלך.
'אתה עוד תראה שלא צחקתי עליך'חשבתי.
"אז...כאן גר האיש והאגדה"גחחתי.
"האמ...כן.."מלמל.
"תשמעי...אהמ...אנ..אני רוצה לדעת מה הג'רמיין הזה רצה ממך!"התעשת טום.
"אז ככה...הלכתי לנשום אוויר צח ונכנסתי לאיזשהו יער כזה....
ג'רמיין דיבר אם האיש ההוא על לשחרר איזשהו פושע מהכלא..
ואני שמעתי הכל...בטעות!!...
ואז הם ראו אותי.....זה הכל"מיהרתי לומר כך שכמעט נחנקתי.
"מה???"שאל.
"טכנית הם רוצים להוציא את איתן מהכלא
ואז ג'רמיין ראה ששמעתי הכל ואמר למגודל ההוא לתפוס אותי"אמרתי.
"ומי זה איתן?"שאל.
"איתן...הווו איתן זה אבא של חברה שלי מייגן...
הוא נכנס לכלא בעקבות ניסיון לרצוח את אמא של מייגן"אמרתי והתיישבתי על הספה הגדולה.
"ואו...מה שאת מספרת לי פה זה עניין חמור מאוד.."מלמל.
"ובכל זאת...אל תספר לאף אחד בנתיים"הסתכלתי עליו בעיניים מלאות בתקווה.
"טוב...אבל הם יעשו זאת מתשיהו ויגלו שאת ידעת על כך ולא עשית דבר"אמר לי באזהרה.
"בקשר ללא עשית כלום...אני אעשה משהו..בכל זאת אמא של מייגן..
ואל תספר כלום לאמא הבנת??...היא יכולה להילחץ מזה"אמרתי.
"שלום בנים...חזרתי"אמר ה-ביל הזה..מה הם גרים יחד אלה?.
"ביל...תכיר את אנדי"חייך אליי.
"הוו אני מכיר אותה מה היא עושה פה??"שאל בחיוך וחיבק אותי.
"הא היא יודעת?"שאל.
"יודעת מה?"שאלתי והסתכלתי מיידית על טום.
"על המעבר...וכן היא יודעת"תירץ טום.
"אהה היא יודעת.."אמר באכזבה מיותרת.
"כן למה אתה מאוכזב?"שאלתי באי הבנה.
"כלום...אני פשוט שמח מדי"חייך אליי וחיבק אותי חיבוק מוחץ.
"אהמ...ביל..אתה מוחץ אותי"אמרתי נמחצת.
טום חייך אל ביל והסתכל עליי בחיוך ועזב...
"מה הוא עושה פה ומי זה?"שאלתי לא מבינה כלום.
"הוא אח שלי והוא יהיה הדוד החורג שלך"צחק כי ידע שהוא עדיין מרגיז.
"כן..."מלמלתי.
"בואי נלך לאכול קצת.."טום אמר בחיוך ונכנסנו למטבח הענקי שלהם..
"יש לנו פיצה רוצה?"שאל.
"בכיף"חייכתי.
"אז אתה ואמא מכירים ממתי?"שאלתי.
"אהמ.. מזמן"מלמל ותחב פיצה לפיו.
"מזמן זה אחרי או לפני שנולדתי?"שאלתי.
"לפני"מלמל בפה מלא.
"הוווווווווו אז אתה הכרת את אבא?"שאלתי.
הוא כמעט נחנק מהפיצה...
"הכל בסדר טום?"שאלתי בדאגה.
"כ...כן"ענה בעיניים אדומות(בדר"כ כשבנאדם נחנק אז העיניים שלו אדומות...)
"אז אתה הכרת אותו או לא?"שאלתי בתקווה.
"לצערי לא"מלמל וניסה שלא להסתכל אל עיניי.
"טוובב"גיחחתי.
"יאלה אני..."נקטעתי על ידי צלצול פעמון די רועש.
"תתרגלי ככה זה הפעמון אצלנו"צחקק טום כאשר הבין את פשר המבט בעיניי.
ואחרי כמה שניות שמעתי
"היי ג'יי, דני בואו כנסו אליי"שון הגיח אל הדלת משום מקום.
"היי אנדי...מה את עושה פה?"שאל דניאל...
'שיט'חשבתי.
"כן..היי"הסתובבתי באיטיות משוואת אל דניאל ג'ייסון ושון.
"אויש נו...היא תגור כאן...."מלמל שון ומשך את שניהם למעלה.
"מה??..איך??"שאלו ג'ייסון ודניאל בפה אחד.
"טוב אני צריכה ללכת"מלמלתי וקמתי מהשרפרף.
"לאלא...תישארי...מה זה בגלל שון והחברים שלו?"שאל טום.
"לא מה פתאום אני פשוט צריכה ללכת"מלמלתי.
"חכי...אחרי היום אני ממש חושב שעדיף לך לא ללכת לבד.."טום אמר.
"מישהו מתנדב?"הוסיף.
"לא טום באמת של.."נקטעתי על ידי דניאל.
"בטח אני אשמח"חייך אליי.
...שתיקה...
"חוצמזה אחרי שמה קרה היום?"שאל.
"לאמשנה אתה בא?"שאלתי עצבנית והוא מלמל משו לא מובן וכולם צחקו ויצאנו.
-
"אז..."מלמלתי.
"אז..."גיחך.
"ממצב?"שאלתי.
"הכל טוב ואיתך?"דחף את ידיו לכיסיו.
"אני...טוב...זתומרת יהיה טוב"חייכתי.
פתאום קלטתי פלאש שגרם לי להסתנוור...
"מה זה היה?"שאלתי.
וראיתי מסחרית שממנה הגיע הפלאש מתניעה ונוסעת..
"לאן הכנסתי את עצמי?"שאלתי בלחש.
הוא הסתכל עליי במבט מוזר כזה..
"מה קרה?"שאל.
"לא..כלום..קר לי"מלמלתי.
"הא...הנה"חייך אליי והגיש לי את הסווטשרט שלו.
"ת...תודה"קפאתי מקור.
"אין בעד מה"חייך.
"אבל אני לא צריכה"מלמלתי והחזרתי לו את הסווטשרט הענקי שלו.
"אני לא ממש רוצה לטבוע בתוך הסווטשרט שלך"גיחחתי.
"היי אני לא שמן!"צחקק.
"ברור שלא...אתה חמוד"חייכתי.
הוא הסתכל עליי המום
ואז הבנתי שאמרתי את זה בקול.
"כן.."לחש.
"טוב..זה הבית שלך לא?"שאל
"כן"חייכתי
"תודה"צחקתי.
"בבקשה"מלמל והלך בלי לומר לי כלום.
"מטומטמת מטומטמת ועוד פעם מטומטמת"כעסתי על עצמי ונכנסתי לביתי.
- - -
"היי אמא"אמרתי.
"אנדריאה אן מילר איפה היית עד עכשיו?"שאלה אמא בכעס.
"מה כבר קרה??..חוצמזה הייתי אצל טום"גיחחתי.
"אצל טום??...הווו...אבל חשבתי שאת רוצה לרצוח אותו.."צחקקה.
"אני עדיין רוצה אבל אנחנו התיידדנו"חייכתי במתיקות.
"טוב...שלא תישכחי שאת עדיין בעונש גברת צעירה"אמרה לי בחיוך.
"בעונש?..למה?"שאלתי.
"בגלל הגראפיטי"אמרה ישר.
"טוב"מלמלתי..
זה ממש מוזר איך שאני מקבלת את כל האשמה עליי כשקיילי
היא זאת שאשמה בזה.
נכנסתי לחדר ולבשתי פי'גמה..
התיישבתי מול המחשב
והתחברתי למסנג'ר
כתבתי בהאווי שלי
'פה=)...עוברת דירה בעוד כמה ימים=('
ישר מייגן כתבה לי..
P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::
'למה עוברת דירה???'
emogirl כותב\ת::
'כנראה...אבל אל תדאגי..זה יהיה בברלין..זתומרת כאן...
אז...'
P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::
'האא...למה כאן אם כבר עוברים דירה??'
emogirl כותב\ת::
'כי לאמא שלי יש חבר שרוצה שהיא ואם כבר אז גמני נעבור אליו...
ותנחשי מי זה'
P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::
'מי??'
emogirl כותב\ת::
'ט-ו-ם קאוליץ'
P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::
'דייי מה את רצינית???...ולחשוב שלא רצית לחשוב עליו אפילו
זה כבר ממש קארמה'
emogirl כותב\ת::
'כן הא?...וזה עוד כלום אחרי ש...
לאמשנה...=\'
P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::
'אחרי שמה?..'
emogirl כותב\ת::
'עזבי..אני חייבת לעוף יפה שלי..'
P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::
'טאובב...בביי'
emogirl כותב\ת::
'בביי'
כתבתי והתנתקתי מהמערכת..
כולנו כבר בטח יודעים למה התנתקתי...
אבל לאמשנה...
"אמאא...איפה המזוודה הכחולה???"צעקתי לעבר אימי אשר הייתה במטבח.
"במחסן!!"צעקה בתור תשובה.
אך משהו בקולה לא ניראה לי טוב..
"אמא...את בוכה?"שאלתי כשהתקרבתי אליה.
"אולי..."מלמלה וניגבה את דמעותיה.
"למה?"שאלתי.
"בגלל הבצל"אמרה וראיתי את הבצל מולה..
"האא"שיחררתי אנחה.
"טווב...אהמ...הלכתי לקחת את המזוודה"מלמלתי.
"טוב"אמרה ואז יצאתי לכיוון המחסן
"אנדי!!"
"האעהאעהאעהאעהאעהאע"נבהלתי.
"הוו ג'ס.."אמרתי נושמת בכבדות
חייכתי אליה אז..
"תגידי לי ג'סיקה התחרפנת לגמרי???...כמעט קיבלתי התקף לב"צעקתי.
"סליחה"מילמלה.
"מה את עושה במילא?"שאלתי.
"באתי להודיע לך שמחר בערב יש למאט ומקס יומולדת אז הם עורכים מסיבה"חייכה אלי בתמימות.
"הא...בשביל זה באת לפה?..."גיחחתי."
"גם..אבל גם בשביל הדודה שלי"צחקקה והצביעה על בית מספר 16.
"היא גרה כאן דודה שלך?"שאלתי.
"כן"חייכה אליי והלכה.
"הילדה מוזרה מיום ליום"סיננתי וחזרתי לחיפושי בשביל המזוודה הכחולה.
למחרת בבוקר:
"בוקר טוב תלמידים!"גברת קרנקי נכנסה לכתה
"בוקר טוב גברת קרנקי"התלמידים נעמדו דום ודיברו במקהלה.
"תשבו בבקשה"אמרה וכיתה התמלא לה שוב בצליל חריקה מצמרר.
"אז ככה...היום נלמד על גוף האדם,
תפתחו עמוד 38 ונמשיך.."אמרה
"בדומה לאורגניזמים מורכבים אחרים, מכיל עשרות אלפי מיליארדים של תאים.
תאים אלה, המהווים את יחידות החיים הבסיסיות,
פועלים יחד ובצורה מבוקרת על מנת לקיים את עצמם ואת המערכת הגדולה אליה הם שייכים,
גוף האדם. לבד מתאי הגוף השונים, מורכב הגוף מהנוזל החוץ-תאי ומהמשתית החוץ-תאית..."
"גברת קרנקי?...אני לא הבנתי את.."ג'ולי נקטעה בגסות על ידי המורה.
"למה?..למה את מפריע לי??....תמיד זה ככה איתכם הילדים...למה אנשים בכלל יולדים ילדים..
סתם כאב ראש ענקי"צעקה על ג'ולי המסכנה.
כל הכתה גיחחה ואילו גברת קרנקי נעצה בכולנו מבטים.
טוב היא תמיד ככה אפילו לבקש עזרה אצלה זה בלתי אפשרי.
"אז..."מלמלה מייגן.
"אז?..."שאלתי באי הבנה.
"את באה הערב למסיבה של מאט ומקס?"שאלה.
"בטח ואני גם אזכור להעיף למקס בעיטה"גיחחתי.
טוב..אני את שלי עשיתי...סורי אם יצא קצר..
אבל אני לא ממש מרוצה ממצב התגובות שיש לי אז..
בבקשה בבקשה תגיבו..
ובבקשה אם אתם יכולים וזה לא קשה לכם מדי תעשו לי מנוים
ובנתיים הנה כמה ספוילרים בקטנה ככה:
-
-" 'קרקס פילפין מגיע לברלין אז כדי שתבואו...
זה הקרקס הנודד הכי טוב בארץ'"
תראו....פרק 4 כבר מוכן ממזמן...
ואין אפחד שמגיב לי...חוץ מ-6 התגובות האחרונות...
אז החלטתי לעשות בנוגע לזה משהו...
והיא צודקת..
אוהבת...אבל זה לא היה כלכך רע לבקש ממכם להגיב..
בכל זאת... בזכותה אפילו אולי יהיה פרק 4+5 בקרוב רק
בגללה ובגלל הקוראים הנאמנים והמגיבים אם יורשה לי להוסיף..
להתראות בנתיים...
איים סורי....אבל שני הפרקים שהכנתי לא נשמרים לי בפוסט רגיל אלא בטיוטה ואני מנסה ומנסה אבל זה לא יוצא לי סעמוק...אני מקווה שתבינו שכשאני אתחבר בפעם הבאה אני אנסה לשמור את זה בפוסט רגיל...טופ??...תודה על ההבנה!..
האא ועוד משו קטנטן...
תגיבו לחיבבקשה בסקר שעשיתי ואני אפרסם תוצאות בפרק הבא..
1:קיטשי מדי...
2:מכוער ומטומטם.
3:יפה ונחמד..
4:מצוין וטוב מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
