לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

tokio hotel story


בלוג שמוגבל ל-255 תווים.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

ICQ: 470770604 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2009

פרק 4+5


פרק רביעי-

-מנקודת מבטה של אנדי-

"ואו מייגן תראי"חייכתי כמו ילדה שזה עתה נתנו לה סוכריה.

"מה?"שאלה והצבעתי לעבר המודעה שהיתה על לוח המודעות של העיירה.

" 'קרקס פילפין מגיע לברלין אז כדי שתבואו...

זה הקרקס הנודד הכי טוב בארץ'"קראה מייגן.

"אפילו המודעה פשוטה מספיק בשביל לדעת שישעמם לי שם"גיחחה.

"בחייך נו פליזז...לפחות נשתעשע קצת"התחננתי.

"טובב מתי זה?"שאלה.

"בקרוב מאוד"צחקקתי ומאוד התרגשתי.

"לא רוצה זה מחרתיים..."התאכזבה.

"יש לי פגישה עם שון"אמרה והסתכלה עלי במבט מצטער.

"לא נורא..תהני לך שם.."מלמלתי בעצב.

"אני אהנה"חייכה אליי פתאום.

"ואם נלך כולנו לקרקס המשעמם הזה"שאלה ואפילו אמרה.

"טוב..אם הוא מסכים"עניתי.

"הוא יסכים,הוא יסכים"צחקקה וחיבקה אותי.

"את החברה הכי אבל הכי טובה שיכולתי אי פעם לבקש"מחצתי אותה.

"טוב..את באה?"שאלה.

"לאן?"שאלתי.

"לקניון טיפשונת"דפקה בראשי.

"אבל היינו בו הרגע.."אמרתי והרמתי את לפחות 10 שקיות שבתוכן היו בגדים

(לפחות חצי חנות בכל שקית.)

"אבל בואי שכחתי על מבצע שיש בגולד מרקט.."אמרה.

"ואיזה מבצע זה יהיה?"שאלתי מתעצלת לחזור.

"2+1 מתנה"חייכה אליי "יאלה בואי לפני שיסגר"

נאנחתי עמוקות ועקבתי אחריה ברשלנות לא שוכחת לנגב את זיעתי.

-

"הווווו הום סוויט הום"נאנחתי בחיוך וזרקתי את שקיותי על הרצפה הקרה שבחדרי.

"אנדי מותק זאת את?"שאלה אמא.

"כןן"צרחתי עד לסלון בו אמא הייתה.

"נהדר עכשיו בואי למטה נכין לך אוכל..

אני בטוחה שאת רעבה מסכנה שלי"אמא כבר הייתה בפתח חדרי.

"תסמכי עליי...לא!"גיחחתי ונזרקתי על המיטה בכוח.

"הוו למה?"שאלה קצת מאוכזבת.

"כי טחנתי המבורגר + קולה + קינוח (_שזה מילקשייק וגלידה_)

אז אני מלאה...אולי אחר כך"ניסיתי לנחם אותה.

הרי היא מאוד פגיעה ואם אני אומר משהו על האוכל שלה או שאני לא רוצה לאכול

היא ישר תכנס לסרטים....שאני שונאת את האוכל שלה

ושבגלל זה אני יוצאת כל הזמן רק בשביל להתחמק ממנה.

"הוו אוקיי"מלמלה אמא.

"לפחות תאכלי פנקייקס אם מייפל כמו שאת אוהבת"זיק של שמחה נכנס לתוכה.

"בטח,ברור מיד אחרי המקלחת"חייכתי אליה אם אגודל מורם.

"טוב אז אני מכינה לך...

להתראות בנתיים חמודה שלי"חייכה אלי ונישקה אותי ואז יצאה.

"ביי"גיחחתי ונכנסתי למקלחת (אשר הייתה ממוקמת בחדרי)..

ירדתי למטה מרגישה בנוח עד שטום ושון נגלו לעיני..

"אעהאעהאעהאעהאעהאעהאעהאעהא"צרחתי..

הרי אני בבוקסרים צבאיים צמודים וגופיית סבא אפורה.

טום חייך ושון גם חייך ...

טום נתן ל-שון פליק בראש

ואמר בלחש

"זאת אחותך"

ושון עצם את עיניו.

אני רצתי מהר מהר לחדרי וננעלתי שם.

לבשתי שורטים ונכנסתי מתחת לשמיכה .

'הווו הבושה!!..זהו אני יותר לא אצא מהחדר שלי!

נתקעתי כאן לנצחים...הרי אם אני אצא שון בחיים לא ישכח לי את זה!

אמא!!היא אשמה בכל...אפילו לא הזהירה אותי מפניהם!'חשבתי באימה.

"אנדי תצאי...הם לא ראו כלום"אמא דפקה על דלת חדרי.

קל לה לדבר לא היא זאת שירדה למטה בבוקסרים אל מול עניהם של שון וטום..

"אין מצב שאני יוצאת!!"קראתי.

"אבל.."

"אין אבל תלכי כבר....הם בטח צוחקים עליי עכשיו"

"למה?"

"כי ככה...זה באשמתך!...את לא הזהרת אותי"

"קודם כל אני לא ידעתי שאת תצאי בבוקסרים"

עכשיו האדמתי מרוב בושה.

"ושתיים אני לא תכננתי לבואם..הם באו לבד"

"כן אבל.."

"אין אבל תצאי בזה הרגע....את ילדה היסטרית זה ממש עולה לי על העצבים"

"זכותי להישאר פה...להתראות"אמרתי

והתעלמתי מקריאותיה עד שהיא הפסיקה והלכה.

-

"הם הלכו?"שאלתי חושדת.

"כן"גיחחה.

"את יכולה לצאת עכשיו.."צחקקה.

"את לא תוכלי להישאר שם לנצח"הוסיפה בגיחוך.

"למה לא?...חוצמזה אני לא מתכוונת להישאר שם למצח אני פשוט מתכוונת להתחמק משניהם לנצח"אמרתי..

"ומה בדיוק תעשי כשנעבור אליהם הביתה?"צחקקה אמא מתפלאת על הרעיון הגרוע שלי.

"חייבת לזרוע מלח על הפצעים שלי הא?"מלמלתי והלכתי.

"הא ועוד משו.."חזרתי חזרה.

"כן?"שאלה.

"אני נוסעת מחרתיים לקרקס עם מייגן"חייכתי אליה.

"קרקס?...ממתי?"שאלה.

"זה משעשע מאוד"צחקקתי.

"איזה קרקס בברלין יש הרבה"אמא אמרה.

"קרקס פיליפין..."צחקקתי.

אמא הסתכלה עליי מופתעת ואם זאת נשימתה נעתקה.

"כן,כן אני יודעת שם מוזר לקרקס אבל סבבה..כאילו מה כבר יכול להיות?"שאלתי.

"מתי זה יהיה?"שאלה.

"מחרתיים"מלמלתי מגחחת.

"נכון..הרי כל 13 לשישי הם מגיעים לברלין"סיננה אמא.

 "אמא?"שאלתי.

"אמא!"צרחתי.

"אנחנו נלך יחד"התנערה אמא ממחשבותיה .

"למה??"שאלתי.

"כי ככה אני מכירה שם מישהו שלא ראיתי הרבה זמן"אמרה ואני ידעתי שהיא משקרת אבל זרמתי.

"טוב.."מלמלתי

"אמא את מתנהגת מוזר מאוד הכל טוב?"שאלתי.

"מה?..הא כן,כן בואי הפנקייקים כבר מוכנים"היה נדמה לי שהערתי אותה ממחשבותיה שוב.

"טוב"מלמלתי שוב...הפעם משהו לא נראה לי כשורה בקרקס הזה.

תחושה מוזרה אפה אותי ובכל זאת סמכתי על אמא שתסתדר.

-למחרת בבוקר-

"רייז אנד שיין"שמעתי את אמא נכנסת לחדרי.

"יאלה תקומי"ניערה אותי וכמו תמיד זה לא ממש הצליח לה!.

"אנדי"כעסה והלכה לפתוח תריסים.

"ממממממממממ..."מלמלתי והתפתלתי במיטתי

כאשר קרני השמש עברו על גופי.

"אנדי"צעקה והפילה אותי מהמיטה.

"תקומי"הוסיפה וחייכה.

"יאלה אני מחכה לך למטה.."אמרה והלכה.

"אאוץ'"מלמלתי ושפשפתי את הראש שלי...

"יכולת להעיר אותי בטוב לא ברע"מלמלתי לעצמי.

נכנסתי לאמבטיה וצחצחתי את שיני.

אחרי שלוש דקות שכמעט נרדמתי על הכיור סיימתי.

הלכתי ברשלנות לכיוון הארון שלי..

בקושי נשארו שם בגדים...אחרי הכל אני עוברת..בעע.

-

זה מה שלבשתי:)

-

ירדתי למטה בחיוך..

"בוקר טוב"אמרתי לאמא.

"בוקר מצוין"חייכה.

היא שמה לי על השולחן קערה מלאה בדגנים עם כף

"תאכלי מהר לפני שתאחרי"

לקחתי 5 ביסים או פחות...

והשעה כבר הייתה 7:49

אז אכלתי מהר יותר בדקה האחרונה שנשארה לי ויצאתי.

-

שימו ת'שיר הזה:

http://www.youtube.com/watch?v=HAbdKsHedIg

-

נסעתי על הסקטבורד לעבר בצפר

וראיתי את המסחרית ההיא שוב פעם..

3 פלאשים היו ומישהו יצא מהמכונית שלו

ורץ לכיווני אז אני הגברתי את המהירות

 ונכנסתי לבצפר ובטעות נדפקתי בשומר שישן לו בשקט(העצלן)...

"מה את עושה??"צרח כנראה שזה פגע לו ברגל.

"סליחה"צחקקתי.

עברתי ליד מייגן וחייכתי אליה..

"אני צריכה ללכת אז נדבר כבר?"שאלתי.

-בום-

התנגשתי בדניאל...

"תסתכלי לאן שאת הולכת"כעס עליי.

"טוב סליחה"מלמלתי.

"סלחתי"סינן ועבר על פניי.

"מה יש לך??"שאלתי משיגה אותו.

"כלום..כזה אני"אמר בלי להביט בי.

"אתה לא..אז פשוט תודה שמה שאמרתי לך אתמול השפיע עליך"כעסתי.

"ומה אם אני אגיד לך שלא..שזה פשוט בגללך...

בגלל שאני שונא אותך"גיחך והסתכל עליי במבט אשם.

הסתכלתי עליו לא מאמינה.

"אב..אבל למה?"שאלתי.

"כי ככה את מכוערת"צחק והלך.

דמעה אחת יצאה ואחרי זה גם השניה..

ולחשוב שאני עוד אהבתי את המטומטם.

"מה קרה?"שאלה מנדי שהשיגה את צעדיי המהירים.

"כלום"סיננתי בכעס וניגבתי את דמעותיי.

"אבל.."

"אבל תעזבי אותי!"

"אני מאוד דואגת לך"

"אז אל....נמאס לי ממך"

"טוב סליחה שאני דואגת לך"אמרה והלכה.

נאנחתי שוב והפעם כי רבתי לא רק אם דניאל אלא גם אם מנדי.

מיהרתי ללכת לכתה והשיעור כבר התחיל מלפני איזה 10-5 דקות אנא עארף..

"סליחה על האיחור"נכנסתי לכתה בהתפרצות שגרמה לדלת להידפק על הקיר.

"תצאי בבקשה ותיכנסי שוב כמו בן אדם"מר באטבורן ביקש ברוגע.

"טוב"מלמלתי יוצאת ואז גם סגרתי את הדלת.

לא חזרתי לכתה ויצאתי ל'מחששה'..

הדלקתי סיגריה שהוצאתי מהתיק.

"שמעתי רבת אם מנדי למה?"מייגן הייתה מולי.

"כן..לא רציתי אבל הייתי עצבנית וזה...והיא הציקה לי"אמרתי.

"אהא"מלמלה.

"די נו...אני רצינית"אמרתי ודחפתי אותה קלות.

"כן גמני"גיחחה.

"יאלה בואי"אמרה ואני זרקתי את הסיגריה ומעכתי אותה והלכתי אחריה.

"אז..למה היית עצבנית תזכירי לי שוב.."שאלה מייגן.

"בגלל ה-דניאל הזה...רק בגלל משהו שאמרתי לו אתמול

הוא התחיל לצחוק עליי היום"כעסתי והרגשתי את החום שנוצר בגופי.

"את בסדר?"שאלה מייגן.

"את כולך אדומה"צחקקה.

"אני לא מרגישה טוב"מלמלתי וישר נפלתי.

"אנדיי"נבהלה מייגן

-

פתאום הרגשתי נפילה עוצמתית וראיתי רק לבן שסינוור אותי אז עצמתי את עיניי

ואחרי חצי דקה פתחתי אותן שוב ונגלה לעיני מקום מאובן כאילו נחתתי באמצע ימי הביניים

"איפה אני?"שאלתי.

הסתכלתי סביב ולידי היו מדרגות אשר המשיכו בספירלה עד הסוף.

"את נמצאת בממלכת טראביט"צץ איזשהו איש.

"כן..מה זה בדיוק?"גיחחתי.

"זאת ממלכה"ענה בקוצר רוח.

"מה ממלכה?...אתה עובד עליי תגיד לי?...יאלה תחזיר אותי הביתה"קבעתי.

"השליטה תגיע אז היא תחליט אם את חוזרת או לא"אמר.

"מה?"שאלתי.

"תרגעי ואתה תפסיק להפחיד אותה מייקל"נכנסה איזה אישה אחת ל'טירה'

"סליחה"גיחך.

"שלום אנדריאה"אמרה לי בחיוך.

"מאיפה את יודעת איך קוראים לי?"שאלתי חושדת.

"אני דודתך למה שלא אדע?"שאלה.

"ובכן לא יודעת...כי אני לא מכירה אותך!"הבהרתי עובדה.

"זה שאת לא מכירה אותי לא אומר שאני לא מכירה אותך...לאמא שלך קוראים אשלי נכון?"שאלה.

"כן..מאיפה את יודעת?"שאלה.

"כי היא אחותי מתוקה...וואו כמה שאת יפה"חייכה אליי וצבטה את לחיי.

"טוב"מלמלתי.

"זה מוזר מדי..אפשר הביתה?"שאלתי.

"רגע..סבלנות..קודם את צריכה לדעת למה את כאן"חייכה.

"אבל לא הכרת אותי רשמית..."אמרה

"אני אליזבת אורנלה מילר,דודה שלך..נעים להכיר"חייכה.

"כן,כן נעים מאוד עכשיו אפשר לחזור?"שאלתי.

"תירגעי אני לא אפגע בך"אמרה לי.

"את בטח מכירה את הילדים הללו"אמרה והופיע איזשהי תמונה מרחפת.

"כן..אלה דניאל ג'ייסון ושון"אמרתי.

"גם הם בורכו בכישרון"אמרה.

"וואלה..איזה כישרון?"שאלתי.

"תראי...את לא היית צריכה להיות כאן מלכתחילה

אבל נוצרה בעיה ואת צריכה להיות ה'גיבורה' לכאורה של טארביט

מכיוון שממלכת קריאן עומדת להכריז במלחמה על טארביט

ובראשה עומד שליט קריאן שלמעשה הוא מכונה שליט האופל

וכשהוא יכריז במלחמה אז את תצטרכי יחד אם שון דניאל וג'ייסון לתקוף אותו.

ולמה את קשורה לזה?...שאלה טובה...את אחת מהיסודות של הטבע

את בורכת ביסוד המים

שון בורך ביסוד האדמה

ודניאל בורך ביסוד האש

וג'ייסון בורך ביסוד האוויר..

עד המלחמה יש זמן

ואיך אני יודעת על המלחמה לפני שהיא בכלל

"ואוו"מלמלתי איך שהיא תקעה לי נאום

נשארתי המומה.קרתה?

עוד שאלה טובה...

הרי אחת מהמנבאות הכי טובות שלנו הזהירה אותנו

ועד המלחמה אתם תלמדו איך לשלוט ביסודותכם כמובן שאת תצטרכי לעשות הכל

מהתחלה כי את לא מבינה כלום בנתיים אבל הם כבר לומדים במשך שנה אם לא יותר...

ואת גם תצטרכי להוריש את הממלכה שלך בעתיד..."

"כמובן שאמא שלך אל רצתה שתדעי מכך

כי היא רצתה שתחיי חיים נורמאלים בלי כישופים וכל זה"הוסיפה.

"האמ...זהו?"שאלתי.

"ניראלי הבהלת אותה"גיחך ה-מייקל הזה.

"לא ניבהלתי אבל אני רוצה לחזור הביתה"אמרתי.

"טוב...ותזכרי שום דבר לאף אחד..חוצ מהיסודות שאיתן תלמדי

אחרי הכל"אמרה.

"טוב..יאלה איך אני עפה מכאן?,שאלתי.

ופתאום התחלתי והסתנוור מהאור הלבן אשר היה שם ואז עצמתי את עיני ופקחתי אותן שוב

ואז הרגשתי נפילה עוצמתית בשנית רק שהפעם שכבתי על אדמה והרגשתי זאת.

-

"היא חיה"

     "נו בטח...מה חשבת שהיא תמות?"

"בערך כן כי היא נפלה בזרועותי וזה היה מפחיד"

"אז עכשיו תהי משוכנעת שהיא בסדר"

"טוב"

"רגע...היא פוקחת עיניים"

"זוזו...תנו לה אוויר לנשום איתו"

 

שמעתי קולות מעומעמים עד שברגע הבנתי מה הם מדברים

 

"מה קרה לי?"שאלתי לא מבינה.

"זה בדיוק מה שאנחנו שואלים"מנדי צצה.

"אהמ...כמה זמן הייתי ככה?"שאלתי והצבעתי על הרצפה.

"בערך שעה"מלמלה מייגן.

"הא"

"מה קרה לך?"שאל דניאל.

ונזכרתי בהכל

בתמונה המרחפת שהיתה

ועד הנאום הארוך מאוד של אליזבת..

"פלאש...סינוור לבן..מייקל...אליזבת...

תמונה מרחפת...יסודות...טארביט...קריאן...פלאש...סינוור לבן.. שמה"אמרתי והצבעתי על השמיים.

"כן.."דניאל חייך באילוץ. "היא קיבלה זעזוע מוח צריך לקחת אותה לבית חולים"אמר והרים אותי.

"מה??..הא? לאאא בית חולים..אימאא"התנערתי וקפצתי מתוך זרועתיו מטה.

כולם צחקו ואז חצי התפזרו.

"אני צריך לדבר איתך"דניאל אמר ומשך אותי לעבר חצר בצפר.

"על מה?"שאלתי.

"למה הם פנו אליך?"שאל.

"מה?"שאלת מגחחת.

"נו...אליזבת ומייקל"אמר.

"מאיפה לי...ואתה חייב לי הסבר"כעסתי.

"את כנראה יסוד המים.."מלמל.

"גם אתה אם זה?"שאלתי.

"אני ממש לא יודע על מה את מדברת"אמר וקם.

"אבל מי אלה אליזבת ומייקל?"שאלתי.

"אני לא מכיר אותם...את אמרת את שמם ואז אני שאלתי"אמר.

"אני צריך ללכת...להתראות"אמר.

'מה יש לו היום?'שאלתי את עצמי

עקבתי אחריו ושמעתי את השיחה שלו אם שון וג'ייסון.

"היא יסוד המים?"שאל שון.

"אני לא מאמין"הוסיף.

"אבל איך היא ידעה על אליזבת ומייקל ואיך היא ידעה על היסודות ועל טארביט"שאל דני בעוקצנות.

"אתה צודק...חייבים לדבר איתה..."אמר ג'ייסון.

"לא..נדבר קודם אם אליזבת ואז נדע מה לעשות אם אנדי"אמר דני ושון הסכים איתו.

הייתי המומה.

ואז ברחתי לפני שהם יראו אותי..

עברתי ליד הברזיה והיא התחילה להשפריץ לכל הכיוונים.

"אמא"קראתי והלכתי מהר יותר.

פתאום הברזיה הפסיקה להשפריץ.

"זה כבר ממש מוגזם.."מלמלתי לעצמי.

"היי"אמרה מייגן מבהילה אותי.

"את בסדר עכשיו?"שאלה.

"כן.."התנשמתי.

"איפה היית? חיכיתי לך כאן!"אמרה בעצב.

"סליחה"עניתי והלכתי במהירות.

"מה יש לך את?"שאלה.

"אני לא ממש מרגישה טוב"האטתי את ההליכה שלי.

"כן...רואים"צחקקה.

"את לא מבינה איך דניאל המסכן דאג לשלומך"אמרה.

"רצינית?"שאלתי.

"כן...הוא אפילו ניסה להנשים אותך"אמרה ועשתה גבותגבות*..,

"טואוב..."מלמלתי

"עזבי אז את באה היום למסיבה של מאט ומקס?"שאלה.

"לא..מצטערת אני גמככה עוברת היום אז זה לא יתאפשר לי"אמרתי באכזבה.

"הא אוקיי"אמרה בעצב.

"אני אלך לי אם מנדי"אמרה.

"סליחה"מלמלתי.

"או זה בסדר אל תדאגי"מלמלה.

"טוב תשמעי משהו חשוב שקרה לי"אמרתי.

"מה קרה?"שאלה

ופתאום שיחת פלאפון קטעה את מחשבותיי.

-

-"הלו?"

-"אנדראה"

-"היי אליז.."

-"אל תגידי את שמי"

-"טוב סליחה..מה רצית?"

-"את התכוונת לספר לה על מה שקרה?"

-"לא...מה פתאום"

-"אנדראה אסור לך לספר לאף אחד אחר הבנת?"

-"טוב"

-"יופי...להתראות"

-"ביי"

השיחה נותקה.

-

"מי זאת הייתה?"שאלה מייגן.

"מישהי"מלמלתי.

"טוב לא משנה..מה רצית לספר לי?"שאלה.

"הוו לא משנה..עזבי"אמרתי.

"נו ספרי לי"אמרה בהתחננות.

"לא עזבי..סתם משו לא חשוב"אמרתי.

"טוב"אמרה ושיחקה בחול אם רגליה.

"*-*"עשיתי פרצוף מוזר אבל חמוד.

"טוב אני הלכתי"מלמלה מייגן.

"ביי"הוסיפה והלכה.

"ביי"סיננתי כאשר היא כבר הספיקה לברוח.

-בסוף הלימודים-

הלכתי הביתה ושם ראיתי את אמא וטום ביחד צופים בטלויזיה

כדי שהם לא יראו אותי מיהרתי להיכנס לחדר אבל..

"למה את בורחת?"שאל טום.

"האא.."הסתובבתי אדומה מבושה.

הוא צחקק.

"מה יש לך את?"שאל..

"כ..כל..כלום"גמגמתי ונכנסתי לחדר שלי בטריקה ונעלתי אותה.

התיישבתי מול המחשב והתחברתי למסן.

שיניתי את השם שלי ל-'א-נ-ד-י תקלטו כבר'

כתבתי בהאווי שלי

'ממצב אנשים??..היום אני עוברת...באסה'

 

'$-$ דני ה-גבר $-$ מחובר\ת'

 

הופיע לי חלון קטן למטה בצד.

פתאום היה את הצליל הזה שיש כששולחים הודעה במסן.

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'היי'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'היי'

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'תראי..מה שאמרתי לך היום...

אני מצטער אבל זה שאמרת לי את מה שאמרת לי אתמול

בלבל אותי לגמרי'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'טוב...אבל זה ממש פגע בי..

רק שתדע'

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'ביקשתי סליחה מה את עוד רוצה?...

שאני אכרע ברך ואתחנן לסליחתך?"

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'אולי זה היה יכול להיות נחמד ; )'

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'אז בפעם הבאה שאראה אותך אני אהיה חייב לך סליחה על הברכיים'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'טוב...מצפה לזה בקוצר רוח'

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'י'רעה...טוב לא משנה

את הולכת למסיבה של מקס ומאט?'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'לעע..איזה?...אני עוברת היום..

חוצמזה למה אתה שואל?'

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'אין סיבה מיוחדת....

חוצמזה זה תרוץ עלוב

נו אז מה שאת עוברת?..

גם שון מגיע ואתם עוברים אליו'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'טוב צודק..

אין לי חשק ללכת למסיבה

תרוץ מספיק טוב?'

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'ומה אם אני אגרור אותך לשם יהיה לך חשק?'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'לא...אבל אם זה יקרה אתה תקבל בעיטה אז לא שווה לך'

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'really???...well you deal with the wrong guy'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כתב\ת::

 'try me '

 

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::


'i will'

 

א-נ-ד-י תקלטו כבר כותב\ת::

'good night deni'

$-$ דני ה-גבר $-$ כותב\ת::

'good night andy'

 

והוא יצא מהמערכת..

"אמאא"צרחתי.

"כן יפה שלי?.."היא נכנסה לחדר.

"מתי עוברים?,שאלתי והרגשתי עצובה.

"אהמ...בעוד 5 דקות תבוא משאית הובלה ואז ניסע...

הא ותצאי מהמחשב כי הם ינתקו אותו כשנצא.."אמרה.

"טוב לפחות יש שם חדר בשבילי?"שאלתי.

"כן.."אמרה בחיוך.

"המשאית הגיעה"טום צרח מלמטה.

"יופי"מלמלתי בעצב..

נכנסתי לבית ההוא והמובילים הכניסו את הדברים לתוך הבית כל דבר במקום בו אמא רצתה.

ואת הדברים שלי איפה שאני רציתי (בחדר שלי)...

"לאלא..אל תיכנסו לשם"מלמלו טום ואמא.

"אנחנו נעצב שם אז נשים את הדברים"אמא חייכה.

"ואיפה אני אשן?"שאלתי.

"אצל שון בחדר"

"מה?!"

"מה?!"

"יאלה תתארגני אצלו בחדר בנתיים"אמרו אמא וטום.

"הבושה"מלמלתי.

"תשמעי...מכיוון שאפחד לא מרוצה מהסידור הזה אז את עוברת לישון בסלון"אמר.

"למה ניראלך?"שאלתי מגחחת.

"ככה נראה לי"אמר.

"לך אתה אם אתה כלכך לא רוצה"אמרתי והתיישבתי על הפוף.

"למה מי אתה בכלל?"שאלתי.

"אח שלך לצערי"אמר.

"עכשיו עופי לי מהחדר"אמר.

"תרגיע ת'טונים ש'ך ילד למה זה לא יגמר טוב בשבילך"גמני כעסתי בשלב זה.

"למה לא באלי??"שאל.

"שחצן"

"מכוערת"

"מפגר"

"טמבלית"

"מוטציה"

"מפלצת"

"מפלץ"

"עופי לי מהחדר י'מוטנט"

"מי שהיה מדבר י'אידיוט"

"דיי כבר לריב רק נפגשתם ואתם רבים??"פרצו ביל וטום לחדר.

"שתלך לישון בסלון הדפוקה..למה דווקא אצלי?"שאל.

"היא לא דפוקה והיא לא תלך לישון בסלון.."אמר טום ואני הוצאתי ל-שון לשון.

"יאלה תפני את המיטה י'מגפה"אמר שון.

"לא רוצה..חוצמזה י'מכוער אתה לא אמור להיות אצל מאט ומקס עכשיו?"גיחחתי.

"אמור"מלמל.

"יופי אז לך"ציוותי עליו.

"עד שאני מגיע את לא פה ברור לך?"שאל.

"בטח,בטח יאלה לך כבר"אמרתי מסכלת עליו בציפיה שילך.

"אה ועוד משהו.."אמר והסתובב אליי.

"עדיף לך לא להסתובב פה בבוקסרים"גיחך והלך.

איך שאני האדמתי.

ירדתי למטה וראיתי את ג'ייסון ודניאל יושבים בסלון...

"אז מה?..החלטת שאת הולכת בסוף?"שאל דני מחייך.

"החלטתי שלא אני לא הולכת"אמרתי.

"חבל שאת אומרת ככה..."אמר דני.

"למה?"שאלתי מגחחת.

"כי את כן הולכת"אמר והרים אותי על כתפיו.

"או שאת הולכת ומתארגנת או שפשוט אני סוחב אותך מפה ככה"דני הציב בפניי שני אפשרויות.

"תוריד אותי"אמרתי.

"את הולכת להתארגן?"שאל.

"כן רק תוריד אותי"אמרתי.

"יופי כי אנחנו נחכה לך פה"אמר דני והוא וג'ייסון התיישבו על הספה.

"אתם לא הולכים?"שאלתי.

"לא..נחכה לך שתתאגני"חייך.

"טוב.."אמרתי והסתובבתי

כלכך לא רציתי ללכת.

-

זה מה שלבשתי חוצ מהתיק הכחול הטבעת והאודם-

-

בדקתי את עצמי פעם אחרונה במראה

חייכתי מרוצה מאיך שהתלבשתי וירדתי למטה.

למרות שהנעליים האלה אני שונאת עקבים...אבל הם מעוצבים יפה.

"ואו"פלט דני אחרי כמה שניות שבהן הוא בהה בי.

"יאלה הולכים?"שאל שון בחוסר סבלנות.

"בואו"מלמלתי.

"יאללה"אמרו ויצאנו.

-

"אתם בטוחים שאתם יודעים איפה הם גרים?"שאלתי.

"בטח..הם גרים כאן"מלמל שון.

"מטומטם"גיחחתי.

"לפחות לי יש מושג איפה הם גרים שלא כמוכם"אמרתי.

"@_@"

כשהגענו..ולא בזכות הבנים..

הבית היה מפוצץ בילדים ובמוזיקה רועשת.. "ואוו...הם ממש השקיעו"צחקקתי.

"כן הא?"מלמלו ג'ייסון ודניאל והביטו סביבם.

"הלו מאט?...מזל טוב"ראיתי את מאט וחיבקתי אותו.

"איפה מקס?...אני חייבת לו בעיטה.."גיחחתי.

"שם...ותביאי לו בעיטה חזקה"מלמל מגחך.

חייכתי אליו וגיחחתי אני בעצמי.

"מקסי הוו מקסי..."קראתי לו וכשהוא ראה אותי הוא ברח.

"יש לך מזל שאני על עקבים...דבר שאני לא סובלת בנעליים האלו"אמרתי.

"אבל מקס בוא לפה!..אני לא ארביץ לך!!!!"צעקתי אליו.

-סטופ-

רוצים לדעת מה קרה סמסטר שעבר?..

טוב...+_+

מקס השתכר והיה לו חשק לצחוק על מישהו...

ואני הייתי בסביבה בשביל זה..

אז הוא תפס אותי מהמותניים ולחש לי

"את חמודה את יודעת?'

ואני חייכתי.

רק מה??

שמקס לא שכח להוריד לי את החולצה...

איזה בושות!

ומאז הבטחתי לו שאם אני תופסת אותו אז חבל עליו.

כשנזכרתי בזה אז לא היה אכפת

 לי מהעקבים המטומטמים האלו ורדפתי אחריו..

הוא ראה שרצתי אליו והוא נבהל אז הוא התחבא מאחורי מאט הצוחק.

"מקס!!...אתה באמת חושב שאתה תתחמק ממני?"שאלתי.

"בוא לפה י'זבל"כעסתי.

הוא התקדם מהסס לעברי וחייך בביישנות.

התקדמתי אליו והוא הלך אחורה עד שהתקדמתי מהר יותר וקפצתי עליו והוא נבהל

וברח...ואני? נפלתי על הרצפה..

"מקס!...הלך עליך חכה,חכה!"התרגזתי.

"משום מה אני לא מפחד"הוא גיחך.

"אז חכה,חכה"עשיתי תנועה עם הידיים.

והסתכלתי עליו במבט של 'מסכן...אני אפילו מרחמת עליך עכשיו'

"אני ממש מפחד"אמר מחייך.

"יאללה לך לך..."קמתי בכעס.

אך ידעתי שבשבילו זה עדיין לא נגמר.

"את בסדר?"דניאל התקרב אליי.

"כן"מלמלתי.

"למה רדפת אחריו?"צחקק.

"בגלל מקרה לא נעים שהוא עשה לי בסמסטר שעבר"אמרתי.

"איזה מקרה?"שאל.

"איזשהו"מלמלתי.

הוא חייך אליי ונישק אותי בלחי.

"הלכתי לג'ייסון ו-שון.."אמר מחייך והלך.

-

"מי רוצה קריוקי?...ומי המתנדב הראשון?"שאל מאט על הבמה הגדולה

בעוד שהוא מדבר לתוך המיקרופון.

"יש מתנדב??...לא??...אנדי תעלי לבמה בבקשה"אמר והצביע עליי.

"מאט אני רוצחת אותך!"מלמלתי ככה שרק הוא יבין.

הוא רק גיחך וירד מהבמה.

"כולה שלך"אמר נותן לי את המיקרופון והצביע על הבמה.

"חכה חכה"סיננתי.

עליתי על הבמה והיו קריאות כמו

"go andy'go andy"

וזה היה נעים לראשונה.

 

ברקע היה את השיר avril lavigne Contagious

-

שימו את השיר הבא-

http://www.youtube.com/watch?v=RV3-ewwNWcI

-

 

Uh oh Uh oh When you're around I don't know what to do I do not think that I can wait To go over and to talk to you I do not know what I should say

 

-תרגום-

 

הו-או-הו-או

 

כשאתה נמצא ליד אני לא יודעת מה לעשות

אני לא חושבת שאני אוכל לחכות

ללכת לשם ולדבר איתך

אני לא יודעת מה אני אמורה לומר.

 

-סוף תרגום-

 

And I walk out in silence That's when I start to realize What you bring to my life Damn this guy can make me cry -תרגום-

 

ואני הולכת בשקט..

עכשיו אני מתחילה לקלוט

מה אתה הבאת לחיי..

לעזעזל הבחור הזה יכול לגרום לי לבכות.

 

-סוף תרגום-

 

It's so contagious I cannot get it out of my mind It's so outrageous ou make me feel so high all the time

 

-תרגום-

 

זה כלכך מדבק

אני לא יכולה להוציא את זה ממחשבותיי

זה כלכך מגוחך

אתה גורם לי להרגיש כלכך בעננים.

 

-סוף תרגום-

 

They all say that you're no good for me But I'm too close to turn around I'll show them they don't know anything I think I've got you figured out

 

-תרגום-

 

הם כולם אומרים שאתה לא טוב בשבילי

אבל אני קרובה להסתובב

אני אראה להם שהם לא יודעים כלום

אני חושבת שקלטתי אותך

 

-סוף תרגום-

 

So I walk out in silence That's when I start to realize What you bring to my life Damn this guy can make me smile

 

-תרגום-

 

אני אני הולכת בשקט

ורק עכשיו אני מתחילה לקלוט

 

מה אתה הבאת לחיי

לעזעזל הבחור הזה יכול לגרום לי לחייך.

 

-סוף תרגום-

 

It's so contagious I cannot get it out of my mind It's so outrageous You make me feel so high

 

-תרגום-

 

זה כלכך מדבק

אני לא יכולה להוציא את זה ממחשבותיי

זה כלכך מגוחך

אתה גורם לי להרגיש כלכך בעננים.

 

-סוף תרגום-

 

I will give you everything I will treat you right If you just give me a chance I can prove I'm right

 

-תרגום-

 

אני אתן לך הכל

אני אתייחס אליך נכון.

אם רק אתה תתן לי הזדמנות

אני אוכיח שאני צודקת

 

-סוף תרגום-

 

It's so contagious

 I cannot get it out of my mind

 It's so outrageous

 You make me feel so high…

 

-תרגום-

 

זה כלכך מדבק

אני לא יכולה להוציא את זה ממחשבותיי

זה כלכך מגוחך

אתה גורם לי להרגיש כלכך בעננים. -סוף תרגום-

 

it's so contagious

 i cannot get it out of my mind

 it's so outrageous

 you make me feel so high

 

 all the time

 

-תרגום-

 

זה כלכך מדבק

אני לא יכולה להוציא את זה ממחשבותיי

זה כלכך מגוחך

אתה גורם לי להרגיש כלכך בעננים.

 

כל הזמן

 

-סוף תרגום-

 

-סוף השיר-

 

חיפשתי בעיניי את דניאל והוא ישב מעשן על יד אליסיה

הזונה הזאת בעוד היא על ברכיו.

'אבל אני זאת שהייתי צריכה להיות במקום הזונה הזאת'חשבתי

' אני צריכה לחייך ולחבק אותו ככה!אני! לא היא! 'חשבתי.

' אני זאת שהייתה צריכה לשבת על ברכיו ולא היא!!אני! 'חשבתי.

ירדתי מהבמה ואנשים הסתכלו עליי המומים

כאילו נפלתי מהירח.

"אהמ..ואוו תודה אנדי...זה היה מדהים"מאט עלה על הבמה.

-

"ועכשיו הנה להקת היי פייב"צחקק מאט.

"סתם קבלו אותם...להקה שאת שמה אני לא יודע"מלמל וירד מהבמה.

ואז הלהקה של שון דני וג'ייסון ועוד כמה עלו על הבמה

 

כפי הנראה שון היה על בס

דניאל היה הזמר והגיטריסט

וג'ייסון היה גיטריסט גם וקולות רקע ..

ועוד מישהו מאחור על התופים.

 

- - -

תראו למרות זה לא השיר שלהם אז חשבתי שאולי ב'כאילו' זה יהיה השיר שלהם אז קבלו בבקשה

 

את השיר Vacation

 

קרדיט לסימפל פלאן:)

http://www.youtube.com/watch?v=gQPCGR_mpmo

-

 

"שלום אנשים...השיר הזה מוקדש למאט ומקס"

דניאל עמד על הבמה.

 

i know a girl whos obsessed with a guy she talks for hours and still tomorrow she'll call again and when he thinks that this could be the end, she calls again at six in the morning she waits at the door he tells her to leave but still tomorrow shell be there again she wont let go

cant you just go somewhere on vacation? i could book your flight and pack your bags if you want a one way ticket out of my life watching you fly away i never liked you

she dosent care if he trys to ignore he runs away but still she follows shell try again she likes to think shell get him in the end yeah

cant you just go somewhere on vacation? i could book your flight and pack your bags if you want a one way ticket out of my life watching you fly away i never liked you i never wanted you i never liked you i never wanted you, whoa

cant you just go somewhere on vacation? i could book your flight and pack your bags if you want a one way ticket out of my life watching you fly away i never liked you i never wanted you i never liked you im not in love with you

-סוף שיר-

 

הוא חייך לכולם ואז אמר במיקרופון

"מזל טוב מאט ומקס"וירד מהבמה.

הוא הלך לכיוונה של אליסיה ונשק לה על שפתייה המגעילות..

הסתכלתי עליהם המומה..בכל זאת חיבבתי קצת את דני.

"את אוהבת אותו? הא?"מייגן הייתה מולי.

"לא.."מלמלתי.

"די כבר...תפסיקי להתחכש למציאות את מאוהבת בו!"צעקה מייגן.

כנראה באמת נמאס לה.

כולם הסתובבו אלינו בחיוך.

"ובמי את מאוהבת?"דניאל הגיח מחייך חיוך ערמומי אליי.

"באפחד"כעסתי על מייגן כלכך וראו עליה שהיא הצטערה על זה.

"נו...דברי"הוא תפס אותי.

"אני לא אוהבת אף אחד!...זאת מייגן צעקה את השטות הזאת"כעסתי כלכך.

"הלכתי הביתה"אמרתי למי שהיה אכפת לו ממני.

ולמאט ומקס.

"ביי"מלמלו.

- - -

"מייגן?"שאל דניאל.

"כן.."הסתובבה.

"במי היא מאוהבת?"שאל.

"אתה עד כדי כך טיפש?"שאלה.

הוא הסתכל עליה במבט מצחיק ושאל.

"למה??"שאל.

"די אתה כבר ממש מעצבן!...זה עד כדי כך שקוף שצריך להיות עיוור

אם אתה לא שם לב שהיא מתה לך על הצורה!"אמרה בכעס ואז סגרה את פיה אם ידיה.

"לא היית צריך לשמוע את זה"מלמלה.

"אבל שמעתי"אמר והלך.

"אנדי מזה תרצח אותי"מייגן פחדה.

"את מה זה צודקת...ואליסיה גם..מצד שני"מאט צחקק.

"אתה לא עוזר כאן"הסתכלה עליו במבט של 'עוד רגע אני רוצחת אותך אם לא תסתום'

- - -

"אנדי!"קרא לי דניאל אך המשכתי ללכת.

"אנדי"כעס.

"אנדי"צעק ותפס אותי.

התנגדתי אבל הוא לא נתן לי ללכת ופשוט חיבק אותי.

"למה לא אמרת לי מהתחלה?"שאל.

"תעזוב אותי"אמרתי ומשכתי את ידי בחזרה..

"תירגעי"אמר ולא שחרר.

"למה ברחת?"שאל.

"כי.."אמרתי אך לא עד הסוף.

"תשמעי...אני גם אוהב אותך...

ואני לא רוצה להשלות אותך או משהו...

אז אני אומר כבר עכשיו

אני אוהב אותך בתור אחות הקטנה שלי וזהו..

למרות שאת התפקיד הזה ממלא שון"צחקק.

"טוב..אתה יכול לשחרר?"שאלתי.

"רק אם תחזרי איתי לבפנים.."אמר.

"לא..אני עייפה"מלמלתי.

"אז אני לא משחרר"חייך אליי.

"אל תשחרר אבל אני הביתה הולכת..."אמרתי

"עכשיו"מיהרתי לומר.

הוא רק גיחך ואמר

"טוב נו יאלה בואי...מה תפסידי?"שאל.

"נו טוב..."מלמלתי.

"מי סיפר לך ?"שאלתי מסתקרנת.

"מייגן"ענה.

"אני ידעתי,ידעתי!!"כעסתי.

"תירגעי"צחקק.

"היא כלבה!"מלמלתי.

- - -

"דני?"שאלתי.

"כן"הסתובב אליי.

"אתה אוהב את אליסיה?"שאלתי.

והוא נכנס למצב של מבוכה.

"אנדי כבר דיברנו על זה"מלמל.

"על זה לא"הדגשתי את ה-זה.

כולם בהו בו מחכים לתשובה.

"כן"אמר בלית ברירה.

"הוו"מלמלתי אני ודמעה גלזה לה אך לא נתתי לו לראות.

הוא הסתכל עליי ברחמים ולא סבלתי זאת..

"אנדי"מלמל ונגע בי אך התנתקתי ממגעו.

"אל תרחם עליי..אני לא צריכה את הרחמים שלך"אמרתי בכעס והלכתי.

"אבל את שאלת"כעס והלך משיג אותי.

"כן...ולא אמרתי כלום...כולה שאני לא צריכה את הרחמם שלך.."אמרתי.

"אבל.."מלמל.

"אבל אתה יכול לדחוף את זה אתה יודע לאן"כעסתי והלכתי.

"מה יש לך??"שאל.

"מה שיש לי זה אתה!!...אל תדבר איתי יותר"אמרתי והלכתי.

"יופי...נו מה?את ילדה קטנה?"שאל בצעקה כשעזבתי.

אוףף...

- - -

-למחרת בבוקר-

 

"בוקר טוב"מלמלתי כשירדתי למטה

והכנתי לי טוסט עם גבינה.

"בוקר טוב"אמר טום.

"למה עצבנית?"הוסיף לשאול.

"לא עצבנית,אתה רואה שאני עצבנית?..לא!"אמרתי.

-

-כעבור דקה-

-

"טוב אולי קצת עצבנית"מלמלתי

"אז אני מניח שאת לא טיפוס של בוקר"גיחך.

"בזמן האחרון לא ממש.."אמרתי ונגסתי בטוסט.

"שמעתי שהיום יש משהו עם הקרקס,רצית ללכת לשם נכון?"שאל.

"כן"אמרתי.

"אז תלכי עם מייגן"חייך.

"אבל אמא מאוד רצתה ללכת בעצמה"אמרתי בפה מלא.

"כן היא רצתה ופתאום היא שמעה על פארק המים והיא מתה ללכת לשם ביום היחיד הפנוי שלה

ואם החבר שלה...שזה בעצם אני"

אמר טום כנאנח.

צחקקתי ואמא ירדה והצחקוק עבר לצחוק מתגלגל.

"הכל בסדר אנדי יקירה?"שאלה אמא בישנוניות.

טום חייך גם הוא.

"לא..זתומרת כן"ניסיתי להרגיע את עצמי.

"או-קיי"מלמלה וחיממה קום-קום.

"אמא...אני הולכת היום לקרקס"אמרתי.

"אה נכון,אבל אנחנו מאוד מאוד רוצים ללכת היום לפארק מים"חייכה אליי

"אנחנו?"שאלתי.

"כן...אני וטומי"וחייכה אליי.

גיחחתי והלכתי לחדר של שון בנתיים.

"בוקר טוב מפלצת"קראתי וקפצתי על מיטתו הצדדית.

"בוקר טוב"מלמל ושפשף את עיניו.

"היום אתה אני ומייגן הולכים לקרקס"אמרתי.

"למה מי קבע?"שאל.

"אני"אמרתי.

"נו בחייך!...יהיה משעשע שם...

פליזפליזפליז"התחננתי.

"טוב נו.."אמר מגחך.

"יופי"אמרתי ונשקתי לו בלחי.

הוא חייך ואמר.

"מה את לובשת?"שאל.

"את החולצה שלך"צחקקתי והוצאתי לו לשון.

"האע...בואי הנה"קלט.

"תחזירי לי את החולצה הזאת"אמר בכעס ורדף אחריי.

"אבל היא נוחה"יבבתי.

"בעיה שלך"אמר.

"לכי תחליפי"אמר ועדיין רדף אחריי.

-

"יאללה הולכים?"שאלתי.

"כן"אמרו שניהם.

נכנסו לשטח הקרקס והכל היה צבעוני שם.

"לאן אתם רוצים ללכת?"שאלתי.

כי לא ידעתי איפה להתחיל.

"שם!"אמר שון והצביע על המגדת עתידות.

"טוב בואו לשם"אמרתי.

"יאללה"אמר והלכנו לכיוון של המגדת עתידות.

"שלום יש כאן מישהו?"שאלתי כשנכנסתי לאוהל.

"שלום...איך אוכל לעזור לכם ילדים?"שאלה האישה.

"אנחנ.."הסתובבתי אליה.

"את?!?!"שאלתי.

"רגע אתן מכירות?"שאל שון כפי שהסתכלתי עליו

נראה על פניו כאילו הוא יודע מי זאת.

וההיא חייכה.


פרק חמישי-

- - -

"אליזבת?"שאלתי.

שון נראה מופתע ממני אך.

"שלום"אמרה.

"אולי די עם ה-שלום מה את עושה כאן?"שאלתי.

"אני עובדת בקרקס הזה"חייכה את אותו חיוך שגרם להתעצבן.

"מי את?...ומאיפה אתן מכירות?"מייגן צצה עם השאלה הזאת.

"מאיפשהו"מלמלתי בכעס.

"טוב אז מה רציתם לדעת גבירותיי?"שאלה.

"אהמ..את העתיד שלנו"מייגן אמרה.

"טוב...את ראשונה"אמרה למייגן.

"כל השאר לצאת בבקשה"מלמלה אליזבת.

-כעבור 3.4 דקות (ספרתי)-

"מי הבא?"שאלה.

"אני"מלמלתי.

-

"אז ככה אנדריאה אן"אמרה.

היא הפכה את כל קלפי הטארוט בשורות

ושאלה.

"תבחרי קלף מכל שורה"

אחרי שבחרתי את הקלפים היא בחנה אותם מהראשון ועד האחרון בדייקנות.

'אני לא מאמינה בשטויות האלו'חשבתי.

"אם את לא מאמינה למה את כאן?"שאלה כאילו קראה את מחשבותיי.

"מה?"שאלתי.

"תראי בקלף הראשון יש לב חצוי עם חץ של קופידון..

מה שאומר שיש מישהו שאוהב אותך אך אוהב גם מישהי אחרת..אך לא לזמן רב"אמרה

וקרצה לי.

"בקלף השני יש חרבות...

מה שאומר שאת תצטרכי להתייחס לכישורייך הלוחמניים היטב"אמרה.

"ובקלף האחרון יש גלגל מזל...

מה שאומר שבקרוב מזלך ישתפר"אמרה.

"ועכשיו תבחרי עוד קלף מאיזה שורה שאת רוצה"הוסיפה.

"את זאת"מלמלתי.

"ובכן,בקלף זה יש טבעת ויש רשת

מה שאומר שמישהו אחר יציע לך חברות

  אך הטבעת אומרת שבקרוב את הולכת להתחייב"אמרה.

'שטויות ורק שטויות...אין בזה כל אמת' חשבתי.

"אוו בזה את טועה...יש בזה אמת לאמיתה!...ורק את תצטרכי להאמין לזה"אמרה.

"הבא בתור"צעקה.

היא קוראת גם מחשבות...big wow..

שון נכנס אחריי ולא נראה לי שזה היה בשביל לקרוא לו בקלפים.

- - -

"מוזר חבר שלך.."גיחחתי.

"אל תסתכלי עליי...הוא גם אח חורג שלך"אמרה מצחקקת.

"אל תזכירי לי"מלמלתי והיא הפעם גיחחה.

"חזרתי"חייך.

"משהו מריח לי מוזר אצל האישה הזאת...גם אצלך"אמרתי בחשד.

"אל תגזימי...בואו למופע הזה שם"אמר במלמול ודחף אותנו לעבר התור לקניית הכרטיסים.

"3 כרטיסים בבקשה"אמרה מייגן.

"זה יעלה לכם 30 ליש"ט"אמרה המוכרת.

"הנה"אמר שון והושיט למוכרת ההיא 30 ליש"ט.

ואז נכנסנו לאוהל הענקי...ואוו זה היה מגניב איך הכיסאות הסתדרו בשורות והיה שביל מעבר.

"בואו נשב מקדימה"אמר שון וידעתי שהוא זומם משהו.

"בואו"אמרתי חושדת.

"תירגעי"צחקק לחוץ.

"ששש...המופע מתחיל עוד דקה"מלמל שון כשאני ומייגן פטפטנו.

"שלום לכולם גבירותיי ורובותיי"יצא ה'מנחה' של המופע.

בחיי אני מכירה אותו מאיפשהו...הוא מזה מוכר לי.

"אמא"מלמלתי...

"זה מייקל"הוספתי.

"את מכירה אותו?"שאלה מייגן.

שון הסתכל עליי וידע שידעתי ועוד משהו שלא ידעתי.

"בערך"מלמלתי והחלקתי בתוך המושב שלי.

"עכשיו נתחיל במופע ההפנוט שלנו כרגיל...יש מתנדבים?"שאל.

"כן"אמר שון

בהיתי בו כמו מטורפת.

"אתה רוצה להתהפנט?"גיחחתי.

"לא,את רוצה"אמר מחייך אליי.

"לאלאלאלא....אני רוצחת אותך"כעסתי.

"זה בסדר"מלמל.

"את תהיי מהופנטת על ידי ידיד"גיחך.

"בואי בבקשה עלמתי, אל הבמה"אמר מחייך מייקל.

"אהמ..."מלמלתי.

"טוב..מכיוון שמדובר באחות של ידיד אז נסטה מעט מן המתוכנן"מייקל קרץ לעברי.

ואז מישהי הביאה קופסא ארוכה כזאת על גלגלים.

"הנה מתנדבת שאחתוך לשניים"צחקק מעט אחרי שראה את פניי החיוורות.

"אמא"מלמלתי.

"אל תדאגי"צחק.

"הכל יהיה טוב...את מדברת עם מקצוען"צחקק הפעם.

"לא אני לא רוצה"מלמלתי בפחד.

"שששש..."אמר ועצר אותי עם אצבעו.

"היכנסי בבקשה אל תוך הקופסא המיוחדת שלי"חייך.

"לא"אמרתי וירדתי מהבמה מבוהלת.

"איזה חמוד...ניסה להרגיע אותך"מייגן אמרה בחיוך.

"אתה!"עדיין הייתי בהלם.

"אתה חתיכת..חכה חכה"אמרתי בעיניים רצחניות.

"אני רק רציתי לצחוק קצת אסור??...וזה באמת הצחיק אותי"מלמל מגחך.

'חתיכת שרץ קטן...אני שונאת אותך ' חשבתי.

"זה לא חדש לי מאמי....וזה הדדי"אמר כאילו הוא קרא את מחשבותיי.

עכשיו אני באמת חושדת בטמבל הזה..!..

-למחרת בבוקר-

 

"בוקר טוב"מלמלתי כשהגעתי לבצפר

"על מה המהומה?"שאלתי כאשר התלמידים התאספו

"ילד חדש הגיע"ענתה מייגן.

"ותנחשי מי זה.."אמרה.

"זה הידיד שלך ושל שוני"הוסיפה.

"מייקל??...מה הוא עושה כאן?"שאלתי.

"כן..נו זה שהיה ה'מנחה' בהופעה אתמול"מלמלה.

"מייקל כלכך נפוח ואני גם ממש שונאת אותו הוא היה חייב לנסות להשפיל אותי

על הבמה בלייב מול כולם"כעסתי.

"אהמאהמאהמ"השתעלה מייגן.

"והוא ממש מאחורי הא?"שאלתי נבוכה.

"אהא"מלמלה והלכה.

"או-קיי"מלמלתי והסתובבתי.

"אני אלך לי"מלמלה מייגן.

"לאלא את לא הולכת לשומ.."הסתובבתי חזרה אליה אך היא לא הייתה.

הסתובבתי חזרה בחיוך מאולץ.

הוא צחקק מעט והשתעל.

"את לא ממש טובה בלהעמיד פנים הא?"גיחך.

"למה לא?"שאלתי.

"לפחות ביום הראשון שלי כאן היית יכולה להיות נחמדה יותר"אמר.

"הייתי יכולה אם לא היית שומע את מה שהיה ממקודם"אמרתי.

"טוב....נתחיל מהתחלה??"שאל.

"בשביל מה?...אתה גם ככה יודע שאני שונאת אותך ושאתה נפוח וש.."לא הספקתי לומר..

"בסדר הבנתי אותך...את לא רוצה להתחיל מהתחלה..."צחקק.

"כמה שאת מדברת"מיהר לומר.

"יופי"מלמלתי.

-דניאל-

"על מה היא מדברת איתו?"שאל את מייגן שעברה לידו.

"אתה מקנא?"שאלה מרימה גבה.

"לא...אבל הוא לא ה-טיפוס בשבילה"אמר.

"שמעתי רבתם עכשיו אתה דואג לה??"שאלה מגחחת.

"רבנו כן...בגלל הקפריזות שלה..וזה עדיין לא אומר

כלום...הוא יפגע בה..

ואולי היא נראת קשה מבחוץ אבל היא רכה מבפנים וקשה לה

לומר את זה"נאם.

"ואוו...אתה באמת דואג לה"אמרה בהפתעה.

"ואת לא?"שאל מגחך.

"כן,בטח שכן אבל מה אני כבר יכולה לעשות?...להתערב בניהם כל פעם שהוא מגיע?"שאלה בציניות

"הרגע הצעת רעיון מצוין..וזה בדיוק הזמן להתחיל..לכי!"אמר ודחף אותה לכיוונם.

"אב.."היא לא הספיקה לסיים והיא מצאה את עצמה בדרך אליהם.

-אנדי-

"כן הא?"שאלתי מחייכת.

"אז בא לך היום בערב נצא נטייל?"שאל.

"סבבה"חייכתי.

"אז לאן יוצאים?"מייגן צצה.

"מה?...זה לא אנחנו"אמרתי והצבעתי על שלושתנו.

"זה אני והוא"אמרתי מצביעה עליו ועליי.

"אז ככה את מזניחה חברה טובה"מלמלה בעצב.

"טוב בסדר...אני מקווה שזה לא יפריע הא מייקל?"שאלתי.

"לא מה פתאום"אמר בלית ברירה.

"אז אוקיי...קבענו"בלעתי את רוקי.

"קבענו"מלמל והלך.

"מה היית צריכה להתערב??"שאלתי מעוצבנת.

"הייתי צריכה להתערב כי הבנאדם שאיתו את יוצאת את בקושי מכירה

ובינינו...כולנו יודעים כמה את נוטה להיכנס לצרות ולהיתקע בהן"גיחחה מייגן.

"סליחה?..."שאלתי

-כעבור דקה או שתיים-

"נו טוב...כנראה את צודקת"מלמלתי.

"אני יודעת שאני צודקת"צחקקה.

"או-קיי אחרי שגמרנו להשוויץ בעצמנו"עקצתי.

"אפשר ללכת לכתה?"שאלתי.

"0_0"היא עשתה פרצוף מופתע.

"את הולכת לכתה??..."שאלה צוחקת.

"מי את ומה עשית לאנדי?"שאלה מגחחת.

"יודעת מה??...את צודקת..."מלמלתי.

"בואי נלך קצת לים"הוספתי.

"ידעתי שלא סתם הבאת בגד ים לבצפר"חייכה מייגן חיוך ערמומי.

"אבל לי אין..."הוסיפה.

"לא נורא נלך אליך אם אין לך אפחד בבית ותתלבשי"אמרתי מעודדת.

"סבבה"חייכה.

"בואי"מלמלתי.

- - -

"הנה כאן נשב"אמרתי למייגן כהגענו לחוף.

"טוב"אמרה בחיוך.

"אז...קצת ריק פה היום"גיחחתי.

זה הבגד ים שאני לבשתי:

(רק שתדעו...חלק מהסטים שיש לי בבלוג זה עיצוב אישי שלי

אז בבקשה לא להעתיק=)

 

וזה מה שמייגן לבשה

(אחרי הכל היא חזרה הביתה בשביל הבגד ים):

קנינו לעצמנו רדבול עם קשית

והתיישבנו על החוף משתזפות...

ביד אחת החזקתי רדבול וביד השניה סיגריה..

"תגידי...את חושבת שמייקל ואת תהיו בסוף ביחד?"לפתע שאלה מייגן.

"לא יודע. אבל מה שכן..הוא חמוד"אמרתי מחייכת ושאפתי מן הסיגריה.

"יותר מדניאל?"שאלה היא.

"תראי...אני..אהמ.."לא היה לי כלכך מה להגיד לה.

"אז גם אם מייקל נמצא בתמונה יותר חשוב לך מדניאל"מייגן סיכמה.

"מה?"שאלתי.

"כן..שמעת אותי"חייכה בערמומיות והדליקה גם היא סיגריה.

"ובכן...כנראה שאת צודקת"מלמלתי.

"דניאל"אמרה ושאפה שאיפה אחרונה.

"מה דניאל?"שאלתי.

"דניאל מאחורייך"לחשה.

הסתובבתי וראיתי את דניאל נכנס לחוף אז גם אני שאפתי  מהסיגריה בפעם האחרונה.

"בואי בואי"לחשתי לה חזרה ואז מעכתי את הסיגריה.

אספנו הכל במהירות וברחנו לשירותי הנשים.

"אני אבדוק אם הם שם"אמרתי.

"טוב.."ענתה וחיכתה לי בזמן שהצצתי מהדלת של השירותים.

כולם הסתובבו והבחינו בי.

"אנדי בואי,בואי לפה"צעקו לעברי

אך חזרתי ואמרתי לה שתישאר שם

אחר כך אני אבוא אליה.

"טוב"אמרה והתיישבה על הרצפה שליד הדלת.

יצאתי אל הבנים חצי לבושה כמו שהייתי כשברחתי לשירותים.

(_היה לי בגד ים ורק שורטים מעל עם חזיית הבגד ים מלמעלה_)

"היי"אמרתי.

"מה את עושה פה??"שאל שון.

אמא הלך עליי!!..

"אנ...אני פה בגלל..."לא הספקתי לסיים.

"את פה כי את מבריזה ואת בטח לא לבד...מי איתך?"שאל כועס.

עכשיו באמת הלך עליי!!!..

"אפחד"מלמלתי.

"מייגן תצאי!"צעק שון.

כנראה שידע.

מייגן הטיפשונת יצאה ואילו מבטים כועסים הופנו אליי.

*חיוך נבוך*

"אז מה אתם עושים פה?"מיהרתי לשאול.

"אנחנו פה גם מבריזים...תתפלאי"ניקולאס גיחך.

"לא מתפלאת..."עניתי.

"שבי"הורה שון.

"כשאשלי תשמע על זה היא תתפלץ"צחק שון.

"אל תספר לה!"אמרתי ונעצתי בו מבט ממושך.

"נחשוב עליך..."אמר מחייך.

חושב שכאילו תפס אותי על חם...

"אז..."מלמל דניאל.

"אז..."ענה לו ג'ייסון.

זה באמת היה נראה כאילו הם בוהים בחזה שלי ושל מייגן.

"תוריד ת'עיניים או שתקבל כאפה"מיהרתי לומר.

ואז הם ישר הפנו מבטם.

"הא?..מה?.."שאלו בתור תשובה.

אז כשכבר היינו צריכות ללכת הביתה קמנו והלכנו והם נשארו לחכות למישהו\מישהי כנראה..

היינו בדרך הביתה כאשר ראיתי שוב את המסחרית ההיא...והפעם יצאו ממנה 4 איש לכיווננו.

"רוצי"אמרתי למייגן והתחלנו לנוס על חיינו..

נכנסנו לתוך הבניין הנטוש שהיה בקצה הרחוב והם לא ראו..

"ניצלנו"לחשתי.

"ממה?"לחשה חזרה.

"עדיף שאבדוק אם הם עדיין שם.."מלמלתי והלכתי.

"השטח פנוי"אמרתי בחיוך ויצאנו.

-בבית-

"היי"אמא צצה וטום ישב לידה.

"למה את לובשת בגד ים?"שאלה.

"כי..רציתי ללכת לים אבל לא הספקתי.."מלמלתי ושיחקתי באצבעותיי.

רק שון הבין למה והתחיל לצחוק.

"אנדי!!!....רדי למטה בבקשה"אמא צעקה.

"כבר באה"צעקתי כתשובה

לבשתי נעליי בית וירדתי.

"כן אמא?"שאלתי.

"החדר שלך מוכן ומעוצב"חייכה.

"אז אני יכולה ללכת לשם"שאלתי.

"כן,כן ברור...אבל הם עדיין מעבירים אז אני לא רוצה שתיכנסי עד שזה יהיה מוכן"אמרה.

"טואוב..."מלמלתי.

"והם יחברו את המחשב שלי נכון?"שאלתי.

"אם את מתכוונת להיום אז כן ברור"ענתה.

"יאיי"שמחתי.

הסתכלתי על מסך הטלוויזיה

ואז אמא אמרה

"את מודעת לזה שהטלוויזיה כבויה?"שאלה.

"כן,כן...פשוט אני מתרגשת..עוד כמה זמן זה יקח?"שאלתי.

"עד שהם יסיימו"חייכה אליי .

-כעבור חצי שעה-

"סיימנו"יצאו האנשים המוזרים.

"סופסוף...חשבתי זה יקח לכם לנצח"אמרתי.

"קשה לחבר ארון ענקי שפירקנו רק בשביל להכניס לחדר שלך"אמר האיש המוזר ההוא.

"טוב,טוב בסדר"מלמלתי.

נכנסתי לחדר וזה מילא אותי אושר

"אהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעא"צרחתי מאושרת.

בחדר הזה היה כל מה שרק יכולתי לבקש.

פוסטרים בגודל של שטיחים היו על התקרה והקיר עצמו...תנחשו של מי?...

של הלהקה האהובה עליי...

והחדר היה צבוע במן ירוק תכלת מרגיע כזה ועל הרצפה היה שטיח כחול פרוותי

שעל ידו נח פוף ענקי ירוק ונחמד..

ואז גם המיטה שלי הייתה בצד של הקיר מיטה עגולה כזאת וכחולה

והיו סדינים שהתאימו לצבע של החדר.

ועל המיטה נחו כל מיני כריות בצבעים וצורות שונים.

ובצד המקביל למיטה של החדר היה שולחן הכתיבה הגדול שלי ששם היה המחשב החדש לי??..

הוא היה חדש ויפה ולבן וירוק כזה..

'כנראה שטום מימן את זה'חשבתי.

וליד השולחן כתיבה היה דלת לאמבטיה שעליה היה שלט

שכתוב 'האמבטיה של אנדי' יפה כזה.

וטלויזיה הייתה למעלה דבוקה לקיר.

ומתחתיו היה הארון הלבן והענק שלי.

ואוו...זה חדר חלומי..

והיו שם עוד דברים אבל לא נפרט.

הדלקתי את המחשב והוא עבד אפילו יותר טוב מהשני..

נכנסתי לאיזשהו אתר והורדתי מסנג'ר

 

התחברתי אליו

ושיניתי את הכינוי שלי

ל-'באלי ארטיק אבטיח'

בהאווי שלי כתבתי:

'שאלום אנשים..זה היום הראשון שלי בבית החדש

=)...מייגן?...חיימ'שלי!'

 

P= מגי הנסיכה כותב\ת::

'באלי ארטיק אבטיח?..'

 

באלי ארטיק אבטיח כובת\ת::

'כן...שם מוזר אני יודעת..

אבל באמת באלי ארטיק אבטיח'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'טובב =0..

חוצמזה...למה את ודניאל רבתם ולמה את לא מדברת איתו?'

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'האמת....אני די מצטערת על זה אבל אני לא אחזור בי..

כי אני רוצה להוכיח לו שאני כן יכולה לעמוד על שלי'

 

P= מגי הנסיכה כותב\ת::

'ועל זה רבתם??...על זה שאת יכולה או לא יכולה לעמוד על שלך?'

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'לאא ברור שלא...

פשוט אני לא רוצה שהוא יחשוב

שאני לא יכולה לעמוד על שלי וזהו!'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'את ילדה מוזרה ידעת את זה??P='

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'ברור שאני לא...

אולי קצת משוגעת אבל לא מוזרה..

לפחות לא כמו דניאל'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'למה דניאל מוזר בעיניך??'

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'כי ככה...

הוא החליט להיות אם אליסיה המוטציה

זה לא מוזר לך??...; ] '

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'טוב צודקת...

גם את וגם הוא שני ווירדו...

כי הוא עם אליסיה ואת כי את מתנהגת כמו ילדה בת 5

שלא נתנו לה את הסוכריה שלה

או במקרה שלך ארטיק אבטיח P='

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'כן..צודקת..אבל מה לעשות

זה כבר נעשה..'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'יש לי הצעה...

תנסי לתקן את הבעיה טימטום

זה רעיון לא?'

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'כנראה..אבל לא כלכך טוב...

כי אז אני אשפיל את עצמי מולו וזה לא יצא טוב בשבילי...'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'אז מה אני אגיד לך??...

שומדבר לא הסכמת לעשות ממה שאני מציעה לך..

את ילדה משוגעת באמת'

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'את לא היחידה שאמרה לי את זה..

=0 '

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'טוב עזבי...יש לי עוד שאלה קטנה'

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'יאללה אני עפתי לישון לילה טופ כפרה

שינה ערבה '

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'אבל לא הספקתי לשאול...

לאמשנה...שינה ערבה גמלך מאמי

לילה טוב'

 

באלי ארטיק אבטיח כותב\ת::

'בביי'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'בביי'

-

ואז יצאתי מהמערכת..

שיעמם לי אז ירדתי למטה ופתחתי את המקרר.

יש פה פחיות קולה..

לקחתי אחת והתיישבתי מול הטלוויזיה

הטלויזיה נדלקה על ערוץ הבידור.

'הודעה שהגיעה זה עתה...

תיבת ההגרלה הגיעה אלינו...

תיבת ההגלה אשר תאמר לנו מי תהיה או יהיה כוכב הטלויזיה הבא..

אז בואו נגריל"אמר המנחה בשעשוע.

"הזוכה במקום העשירי שלנו היא או הוא יהיה

קמילה בריילר..."אמר.

"הזוכה במקום התשיעי שלנו היא או הוא

מרילין פוסדט.."

בלה בלה בלה...

לגמתי מהפחית קולה.

"הזוכה במקום הראשון שתקבל או יקבל לככב בסדרה משלו או משלה יהיה"ניסה להשאיר במתח ללא הצלחה

"אנדי מילר..."אמר המנחה.

"מה??"כמעט נחנקתי מהקולה.

"נחמד הא?"שאל שון כשירד למטה.

"מה?..אבל איך?...אני לא שלחתי שום טופס הרשמה"כמעט והתפוצצתי.

"את לא אבל מייגן כן..בשבילך"חייך והוציא גם קולה לעצמו.

"אני רוצחת אותה!"כעסתי.

"למה?...ניצחת ניצחון מוחץ...את תהיי שחקנית טלויזיה"אמר מחייך.

"כן הא?"לפתע קלטתי.

"אני בכל זאת ארצח אותה!...למה היא רשמה אותי לדבר שאני לא ידעתי עליו בכלל.."אמרתי.

"תירגעי"אמר מגחך והתיישב לידי.

"אנדי מילר את תצטרכי לבוא למשרדי yonet מחר בשבע בבוקר"אמר המנחה.

"אני אשמח להקפיץ אותך"אמר לי בחיוך ערמומי.

"אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?"שאל טוני.

"כן...אני אחסל אותם אחד אחרי שני...אבל הכי חשובה לי זאת אנדראה

כי היא גם חדשה בזה ואם אנחנו נחל אותה אז נוכל לחסל את השאר..."

"ושתיים היא הצאצא של המלך טארביט"אמר _____.

"ואתה...כל התפקיד שלך זה לפקח על כך שהתוכניות שלי לא יהרסו...

זה ברור???"הוסיף.

"כן אדוני"מלמל טוני בפחד.

"אני שמח שאנחנו מבינים אחד את בשני"_____ חייך חיוך מרושע.

= = =

"אבא!!"צרח שון.

"כן?"שאל טום.

"ג'ייסון ודני יתנחלו אצלנו הלילה טוב?"שאל.

"טוב"חייך.

"מה?"שאלתי.

"לא!!"הוספתי.

"למה?"טום שאל.

"כי ככה"אמרתי כועסת וידעתי ששון עשה את זה בכוונה.

שון צחקק וביל נכנס לבית. "היי בנים"אמר מחייך.

"היי"אמר טום.

"אני מבין שהבאת את הצוציקים איתך"גיחך.

"סתום.."מלמל.

"היי!"קראתי כשקלטתי שהוא קרא לי בן!.

"מה??"שאל.

"אמרת היי בנים ואני לא בן!"עשיתי פרצוף חמוץ וחמוד בו זמנית...

"סליחה...היי אנדי"חייך.

"מרוצה?"שאל.

"אתה לא יודע כמה"מלמלתי.

-כעבור 20 דקות-

"היי אחים שלי"שון הכניס את דניאל וג'ייסון לבית.

דניאל הסתכל עליי במבט חמוד ומתנצל כזה...אי אפשר לעמוד בפניו ככה...

זה יהיה סופשבוע ארוך..

עליתי למעלה לחדר החדש שלי בחיוך.

 

*צלצול פלאפון*

-

-"הלו?"שאלתי.

-"זה מייקל"

-"הוו היי מייקל"

אמרתי בחיוך והתיישבתי על המיטה.

-"אני צריך לדבר איתך"

-"וואלה?..דבר"

-"זה לא לפלאפון"

-"מה קרה??"

-"אני פשוט חייב לדבר איתך...תהיי מחר ברחוב ______ __ בשעה 6:00 בערב.. טוב?"

-"טוב..רק שתדע לך..אם אתה מנסה להלחיץ אותי הצלחת"גיחחתי.

-"וגם השארת אותי מסוקרנת"הוספתי.

-"אני מצטער"אמר

ואז השיחה נותקה.

הילד מוזר..לא אגיד שלא..

-

"ילדים!!"קראה אמא.

"ארוחת ערב מוכנה"הוסיפה.

ואז כולם התחילו להתאסף מול השולחן הגדול שניצב בחדר.

"מה יש לאכול?"שאל שון.

"פסטה ולזניה...פשוט תבחרו"אמא אמרה.

תפסתי את הצלחת שהייתה מלאה בפסטה ומילאתי אותה בצלחת שלי.

ואז לקחתי את מיץ הענבים ומזגתי לתוך הכוס הריקה שבמקרה היתה שלי אם אני לא טועה.

דממה שררה

ואילו כולם שמעו את נקישת הכלים כאשר אכלו.

"אז איך עבר עליכם היום?"שאלו אמא וטום כשברו את השתיקה.

"מצוין"מלמל שון.

"לא יכול להיות טוב יותר"אני מלמלתי.

"נפלא"ג'ייסון פלט.

"טוב"הפעם דניאל מלמל.

"בטח שיהיה לו טוב...יש לו את אליסיה"גיחחתי והסתכלתי עליו במבט עצבני.

"נכון...ואני מאוד מאושר מזה לא שלכמה מאיתנו יש בעיה עם זה"אמר.

"אולי כי לכמה האלה באמת יש בעיה עם אליסיה"אמרתי.

"ואני אשם בזה כי..."שאל.

"אתה אשם בזה שאתה זבל!!"אמרתי.

"תסלחי לי אבל מה זה קשור אליך למה את קשורה??"שאל.

פה כבר זרקתי עליו את הפסטה שנחה על הצלחת שלי בשלווה.

"את משוגעת"קרא.

"אתה לא הראשון שאמר את זה"אמרתי.

ואז הרגשתי את הלזניה שלו על החולצה שלי.

"מלחמת אוכל!!!"קרא שון בגיחוך.

"די..ילדים תפסיקו"ניסו אמא וטום להרגיע.

אבל רק אז זה התחמם...

"אולי תודי שאת חולה לי על הצורה סופסוף??"הוא קם ממקומו.

"אולי אתה תודה שאתה אם אליסיה בשביל לגרום לי לקנא?"גמני קמתי.

"היית מתה...בשבילך??...את מחמיאה לעצמך יותר מידי"

"וואלה...אבל זה לא נראה ככה"התחכמתי והוא התקרב אליי.

"את סתם ילדה היסטרית ומפונקת שבגלל טעות אחת מתבכיינת"

"אז אתה מודה בטעות?"

"לא..כי זאת לא טעות!!...י'מפונקת

אני בטוח שאם זה היה ההפך אני לא הייתי בוכה ומתנפל עליך אם אוכל"צחקק.

"איזה שחצן באימא שלי שחצן"אמרתי.

"כונפה"אמר וחטף ממני סטירה מצלצלת.

"את באמת משוגעת!!"אמר ונגע במקום בו קיבל סטירה.

"אף ילד מטומטם וחש לא יגיד לי כונפה"אמרתי.

"ומה אני אגיד שאת מטורפת על כל הראש שברחה מבית משוגעים?"שאל סציניות

באתי לומר לו משהו אבל

*צלצול פלאפון*

 

I say no-oh-oh '

 

If you wanna take it slow-oh-oh

 

 Don't stop well now let's go-oh-oh

 

'Together we run the show-oh-oh-oh-oh-oh-oh

 

"חכה כאן"אמרתי ותפסתי את הפלאפון

-

-"הלו?"

-"הלו?"

-"כן..."

-"אפשר לדבר אם אנדראה מילר בבקשה?"

-"מדברת..."

-"אנדראה מילר את זכית בהגרלה שלנו לא כך??"

-"כן.."

-"ולמה את לא נשמעת כלכך נלהבת אם יורשה לי לשאול?"

האיש מאחורי הקו נשמע משועשע.

-"אני לא במצברוח המתאים כרגע"

-"אוה...אם ככה את לא במצב רוח אז אני מעדיף לא לדעת מה יקרה אם תהיי עצבנית"

האיש ההוא גיחך.

-"עדיף לך...עם מי אני מדברת?"

-"עם הבמאי החדש שלך"

-"שלו קוראים..."

-"ג'ון"

-"אוה....ג'ון...נחמד להכיר.."

-"מחר את מתייצבת ב7:00 באולפני טורנטו(זה סתם שם שהמצאתי)

יש לך הסעה?"

-"כןכן..ברור אם לא אז אני מתקשרת למספר הזה?"

-"כן..."

-"טוב אז נתראה מחר בשבע בבוקר...את נשמעת לי מישהי מאוד נחמדה"צחקק.

-"נכון...אני מאוד נחמדה...אז נתראה"

-

"מי זה היה?"שאלה אמא.

"האא...זה הבמאי של הסדרה החדשה בה אני אופיע"אמרתי.

"אוה.."אמרו כולם בשלווה.

"מה??"קלטו אחרי שניה.

רק שון ישב בידיים שלובות וגיחך.

"ממתי את מופיעה?.."שאלה אמא מופתעת.

"כן מה שהיא אמרה"מלמל טום.

"מאז שרשמו אותי לתחרות הגרלה אנא עארף"אמרתי.

" 0_0 ... את נרשמת לדבר כזה?"שאל דניאל באי הבנה.

"כן...ואתה רק חכה חכה"עשיתי תנועה אם היד.

"טוב לאמשנה"מלמל ואני התיישבתי במקום בעודי מנקה את החולצה אם מגבת מהלזניה של דניאל.

"אתם יודעים שגם אותי החתימו לסדרה חדשה"אמר דניאל.

"וואלה.."גיחך שון.

"מה יש לך אתה?..כל פעם שאני מזכיר את זה אז אתה צוחק או מגחך"אמר דניאל.

"סתם...כי זה מצחיק"אמר צוחק ובהה בי.

"אני לא מ-א-מ-י-נ-ה...איתו???"שאלתי.

"מה איתו??"שאל דניאל.

"שון אני אקבור אותך"כעסתי.

"בוא לפה!!!!"צרחתי.

"מה יש לך??..."שאל ג'ייסון מצחקק למראה שלי רודפת אחרי שון ברחבי הבית.

"א..אני שונאת א..אות..אותך "נעצרתי וצעקתי ל-שון.

"לפחות שנינו יודעים שזה הדדי"גיחך הוא ונעצר.

אבל אני תפסתי את ההזדמנות וקפצתי עליו ובעטתי לו בבטן=\.

"את מטורפת"החזיק בבטנו הכואבת.

"כן כן...כמה פעמים שאני שמעתי את זה היום"גיחחתי.

"טוב...הכל נחמד ויפה אבל אני עדיין מחכה לתשובה..

מה איתו לעזעזל??"שאל דניאל.

"דבר ליד שלי"אמרתי והצבתי לפניו את היד שלי

ואז עברתי על פניו בלי חשק לדבר.

"אמרתי לך את ילדה מפונקת והיסטרית"גיחך.

"תסתום!"כעסתי.

"לא רוצה למה מה תעשי לי???"שאל והתקרב אליי.

"אתה לא ממש רוצה לנסות אותי דניאל"אמרתי וקמתי ממקומי מתקרבת אליו.

"וואלה?..נסי אותי.."אמר ותפס במותניי.

הרגשתי צמרמורות בכל הגוף.

"הופההה"קראו כל הנוכחים בחדר.

"אתה כלכך צפוי שזה מצחיק אותי"אמרתי מגחחת אך האמת זה הפתיע אותי מאוד..

"אני צפוי???"שאל.

"תראו את מי שמדברת"הוא הוריד את ידיו ממני.

"את מקנאה באליסיה שזה היה צפוי מראש ואני הצפוי כאן?"שאל בציניות וצחקק.

הסתכלתי עליו ונתתי לו בעיטה באמצע..

"את משוגעת"אני מופתעת שהצליח לדבר דרך כל הכאבים שעברו עליו.

הוא נפל לרצפה נאנק מכאבים.

"תשמעי אשלי...עם הבת שלך לא יהיה משעמם בבית"מלמל טום מהצד ואילו אשלי גיחחה.

צחקקתי אפילו אני ואמרתי לדניאל.

"כמה פעמים אפשר להגיד דבר כזה לבנאדם?,ביום אחד!"

"כי זה יכול להיות באמת ככה"הוא שכב עדיין מתפתל.

"לא ציפיתי שיענו לי על זה אבל

סתום ותמשיך להתפתל לך...לפני שתקבל עוד בעיטה כזאת"אמרתי והוא ישר השתתק.

טום שון ג'ייסון ואשלי צחקקו לעצמם ואני החנקתי צחקוק.

"את עוד תשלמי על זה"מלמל דניאל.

"וואלה?...אתה שם לב שאתה לא במצב המתאים בשביל לאיים עליי??"שאלתי מגחחת.

-למחרת בבוקר-

השעון צלצל לי בשעה 6:05

ואז כמעט נרדמתי ובלית ברירה קמתי אחרי חמש דקות..

ידעתי שאני צריכה ללת לדבר הזה...לא הכל קורה סתם!..

זה מה שלבשתי.

כן אני יודעת שזה נעליי עקב...אמא הכריחה אותי לקנות 70 זוגות לפחות של נעלי עקבים לבחירתי

כי היא טוענת שאני מספיק בוגרת בשביל נעלי עקב...

שלא כמו שהייתי קטנה אני הייתי מתה לנעליים כאלה ועכשיו אפילו לא..

נעלתי אותם בשביל להראות מספיק רשמית...

"אנדי!!בואי כבר!!או שתאחרי"צעק לי שון.

"אני באה!!..למרות שלא באלי"מלמלתי בסוף.

סיימתי להתאפר וירדתי.

"מרוצה?"שאלתי.

"כן בואי כבר"אמר ויצאנו.

- - -

כשהגענו לאולפני טורנטו הכל היה כלכך מגניב לי פתאום

'את הולכת להיות כוכבת!!קולל'חשבתי.

"אחותי למחצה תהיה כוכבת..ואו יצליח לי כלכך בחיים"צחקק שון.

"אני לא עושה את זה בשבילך"אמרתי בגיחוך.

"שלום אנדראה"מישהו קרא לי מאחור והבהיל אותי.

"אמא"קפצתי.

"מצטער אבל אני לא אמא שלך"גיחך.

"אני ג'ון הבמאי"הוסיף בצחקוק ומולי הופיע בנאדם שחום

שגובהו מתנשא ל-1.78

אם תספורת של קוצים...

הוא נראה כבן 25 +

"אהא"מלמלתי.

"אל תפחדי"גיחך ג'ון.

"אני לא.."אמרתי מחייכת נבוכה.

"היום את מקבלת את התסריט ומשננת אותו ברור???"שאל ג'ון.

"כן"אמרתי.

"יופי,אז בואי נלך לחדר 12"

ואוו החדר הזה הכיל בית שלם..ועוד קוראים לזה חדר...

"הנה התסריט"הגיש לי את התסריט.

"לסדרה יקראו the crazy life...

את תכירי את הדמות הראשית ה-2 בצילומים לפרק הראשון..להתראות בנתיים"אמר ג'ון והלך.

"להתראות"מלמלתי בגיחוך.

"די...דרק זה שאתה הכי מקובל לא אומר שאני אתאהב בך על השניה הראשו.."

תרגלתי את המשפטים מהתסריט מול המראה שבחדרי.

"דיי זה לא יוצא לי!!"מלמלתי בעצבנות.

"די...דרק זה שאת.."נקטעתי על ידי כניסה לחדר.

"טוב נו מה עכשיו???..."התרגזתי.

"תרגעי..זאת רק אני"גיחחה מייגן.

"נרגעתי"מלמלתי.

"משננת את התסריט?"צחקקה.

"כן והבעיה שזה לא יוצא לי"אמרתי ונאנחתי.

"תירגעי..."מלמלה.

"איך קוראים לדמות שלך?"שאלה.

"ברוק אנדרווד"אמרתי.

"ואיך קוראים לדמות של דניאל?"שאלה.

"דרק הנדרס"אמרתי.

"מגניב...טוב...לאמשנה אני אלך לי...את תעבדי על התסריט שלך"צחקקה.

"ביי"הוסיפה

"ביי"אמרתי והיא יצאה.

"די...דרק זה שאתה הכי מקוב..."

*צלצול פלאפון*

כל הזמן מפריעים לי!!אוחחח אני בחיים לא אשנן את התסריט ככה..

-

-"הלו?"

-"היי אנדי"

-"כן דניאל.."

-"מה את עושה?"

-"משננת את התסריט...לא שכאילו יש לי משהו אחר לעשות"

-"וואלה?...באלך ללמוד את הקטע איתי?"

-"סבבה"

-"אני עוד מעט מגיע אליך"

-"ביי"

-"ביי"

-

למה הסכמתי הרי אני שונאת אותו!!!!.

"די..דרק זה שאתה הכי מקובל לא אומר ש..."

זה לא יצא לי טוב אוףףף

אני מתענה פה!

-כעבור 5 דקות של התענות עצמית=\-

"אפשר?"שאל דניאל כאשר נכנס.

"כבר נכנסת אז מה הטעם לשאול?"

"שנתחיל?"שאל.

"טוב"מלמלתי.

"מה יש???...למה משחקת אותה קשה?...הרי אני יודע שאת מאוהבת בי"

"די...דרק זה שאתה הכי מקובל לא אומר שאני צריכה להתאהב בך על השניה הראשונה"

יששש אמרתי את זה בלי שגיאות בלי טעויות ובלי הפרעות...והאמת זה יצא ממש טוב.

"אולי לא בגלל שאני מקובל...וגם לא אמרתי את זה אבל אולי כי את מאוהבת בי סתם כך"

"אפילו לא בחלומות הכי פרועים שלך"

"אני מצטער לבשר לך אבל זה כבר קרה"

"איווו...חוצמזה יש לך את ג'ניפר למה אתה לא הולך אליה?.."

"כי בא לי לגוון קצת"ועשה את החיוך הדבילי שהוא היה צריך לדפוק.

"האא...הבנתי שכשחברה שלך מסתובבת לשניה אתה מתחיל עם אחרת?"

ואאוו זה יצא טוב...אני מרגישה כלכך בנוח איתו!.

"נכון...שלא תביני לא נכון..זה אינסטינקט שלי"

"אהא...אתה מוזמן להסתלק מהבית שלי"אמרתי.

-לאחר שעה של תירגול-

"ואו היית ממש טובה"חייך אליי וחשף שורה של שיניים ישרות.

"תודהתודה לך דרק"צחקקתי.

"אין בעד מה ברוק"צחקק גם הוא.

"שנחגוג עם פחיות קולה?"שאלתי.

"בואי"חייך ולקחנו פחיות קולה מלמטה.

"צ'ירז"חייכתי והפחיות התנגשו כמו בהרמת כוסית אמיתית.

"צ'ירז"הוסיף ואמר גם הוא.

"אתה יודע?"שאלתי.

"מממ.."שאל.

"אני אוהבת את השם הזה ברוק...זה שם יפה"אמרתי וחייכתי.

"חחח נכון"אמר.

"ודרק זה שם לא ממש אהוב עליי אבל טוב"אמר דניאל.

"אבל זה עדיף על השם שלך"צחקתי.

"צחקי,צחקי בוא יבוא יום ואני יהיה זה שיצחק אחרון"אמר מצביע על נקודה לא ברורה על התקרה.

"את זה עוד נראה"אמרתי.

"את זה עוד נראה"אמר וחזר על דבריי

יש לי דה-ז'ה-וו מטורף...

פתאום כשלא ציפיתי לזה הוא הדביק לי נשיקה וחייך אליי.

"איך זה בתור התחלה?"שאל.

"הכי טוב שיכול להיות"מלמלתי בעננים.

"את חמודה"

"רגע...מה אם אליסיה?"שאלתי.

"הא...היא"מלמל וגירד בעורפו.

"אל תגיד לי שעוד לא נפרדת ממנה אבל אתה מתכוון לעשות את זה

כי אני שמעתי את זה מלא פעמים ותאמין לי שזה לא עובד עליי יותר"אמרתי משלבת ידיים בכעס.

"אני עוד לא נפרדתי ממנה אבל אני מתכוו.."הוא לא הספיק לסיים.

"תחסוך את זה ממני שפר....הדלת שם למקרה שתאבד את הדרך"אמרתי והצבעתי על הדלת באכזבה גלויה.

"ביי"מלמל.

"ביי"אמרתי כועסת יותר מתמיד.

"למה היית חייב להרוס את זה?"לחשתי ונפלתי על המיטה הרוסה מעצב.

"אבל למקרה ש..."דניאל נכנס חזרה.

"צא כבר ותעוף לי מהעיניים לפני שאני עפה עליך"צעקתי עליו והוא ברח.

אוףףף....בגללו אני תמד נשברת בסוף!!!.

"אני שונאת אותווו"כעסתי על עצמי שנתתי לעצמי לאהוב אותו אי פעם!.

על מי אני עובדת??...אני חולה על התחת הסקסי הזה שלו...

'התרסקתי בתוך המיטה והתכסתי מתחת לשמיכת הפליז

בתקווה שזה יוציא לי את הבושה שנחתה עליי בבום ענק הרגע.

-למחרת בבוקר-

 

יצאתי לחצר וראיתי מכונית שחורה חונה בבית ממול

בפנים היו אנשים כשנראה 'תיצפתו'....

"בווו"נבהלתי וקפצתי אחורנית.

זה היה קול צחוקה של בת.

"ג'סיקה!...עוד פעם את?"שאלתי נרגעת טיפטיפה.

"לא...אני פיטר פן מארץ לעולם לא"צחקקה.

"בואי שלא נאחר"הוסיפה.

"משוגעת"אמרתי.

"גם את משוגעת"אמרה לי והמשכנו.

"את יודעת שיש שמועה שדניאל מתכוון להיפרד מאליסיה?"לפתע שאלה ג'סיקה.

"לא...ואני גם לא רוצה לדעת תודה רבה"אמרתי והלכתי מהר יותר אך היא השלימה את פערי ההליכה בינינו.

"למה את כועסת?..יש בינך לבין דניאל משהו?"חתיכת זונה צבועה חכי,חכי...

"לא!!...ותפסיקי לחפש חומרים לרכילות שלך ג'ס כי ככה כולם ישנאו אותך...אפילו קיילי"אמרתי.

"לא נכון!!...קיילי ואני חברות מאוד טובות"אמרה.

"כן,שמים לב"צחקקתי והלכתי יותר מהר והפעם היא לא ניסתה השלים פערים.

"היי"קראה מנדי בחיוך.

"איפה מייגן ושנאל?"שאלתי מחייכת.

"בכיתה...אבל לי אין שלום?"שאלה כ'נעלבת'

"שאלום"חייכתי אליה ונתתי לה נשיקה בלחי.

"אז...מה שמעתי?...את ניצחת!!!!...מזל טוב יא כוכבת.."חייכה אלי חיוך ענק.

"כן הא?...ניצחתי!"אמרתי בציניות גלויה ובמבט של 'כאילו שאכפת לי'

"וואו תירגעי לא צריך להתלהב עד כדי כך"גיחחה.

"אני שונאת אותו אז למה בכלל נתנו לי ל.."לא סיימתי את המשפט.

"את לא חשבת פעם שכל מה שקורה,קורה מסיבה כלשהי..."שאלה.

"ואם זאת סיבה להתאבדות?"שאלתי מצחקקת.

"אז תתאבדי"הפעם היא צחקקה.

"תודה רבה מנדי אחלה חברה שזה משהו!"אמרתי בסרקזם.

- - -

-בנתיים במקום אחר-

"האמהאמ"מייקל שמע קול שקורא לו.

"כן"הסתובב.

"אני צריכה דיווח מלא על המעשים שלך לשליט האופל"אמרה האישה בפתח הדלת.

"בקרוב מאוד אפילו קרוב יותר ממה שאתם חושבים...

היא תיפול ברשת ואנחנו נהיה אלו שיתפסו אותה"אמר מייקל וקם בקיצוניות.

"ומשם אנחנו נוכל לתפוס אותה"הוסיף.

-בנתיים במקום אחר-

הוא הסתובב בעיגולים מנסה לחשוב על דרך לנטרל את הילדה שצפתה וצוטטה לו.

כשבאמצע נכנסה לוריין...

"אדוני?...יש לך שיחה מ-איתן"אמרה ונתנה לו את הטלפון.

-

-"כן איתן"

-"דווח לי איך המצב מתקדם"

-"בעיה קטלנית איתן...כזאת שלא חשבנו שתצוץ"

-"איזה בעיה?"

-"החברה של הבת שלך צוטטה לי ולמוריס באותו יום ששכרתי אותו"

-"אני לא מאמין...."

-"כן גם אני לא...מה אתה תעשה עכשיו?"

-"מה זאת אומרת מה אני אעשה?..אתה עשית את הנזק ואתה תתקן אותו ברור?"

-"ומה אני אמור לעשות לילדה?"

-"לחסל אותה!!!"

-"ואו זה לא נראה לך קצת.."

-"כן זה נראה לי קצת יותר קיצוני אבל היא בעצמה בחרה לצוטט לך ולו וזה העונש"

-

-בנתיים אצלי-

^משעמם לי^

כתבתי פתק למייגן שישבה לצידי.

^ומה את רוצה שאני אעשה לך?^

ענתה.

^בואי נברח מפה ונטייל^

כתבתי לה בתור תשובה.

^זוכרת מה היה בפעם האחרונה וחוצמזה אין לי חשק עכשיו^

רשמה לי.

"אתן עסוקות במשהו??"מר טינסקלט שאל.

"לאלא המורה...היא רק שאלה אותי משהו בקשר לאורניום"מלמלה מייגן.

היא הייתה כלכך תמימה..אוף.

לקחתי את ה-MP שלי שמתי אוזניות

והדלקתי ככה שיהיה לי משהו להתעסק בו מבלי להשתעמם.

"מיס מילר?"שמעתי במעומעם את המורה המעוצבן לפי הטון דיבור שלו.

ישר הורדתי את האוזניות ואמרתי.

"כן המורה?"בגיחוך.

"למה את יושנת באמצע שיעור?"שאל.

"כי אני עייפה.."אמרתי.

"כל פעם אותו דבר איתך"מלמל המורה והמשיך בשלו.

 

טואוב אנשים...הנה שני הפרקים כמו שהבטחתי....

נכתב על ידי , 12/7/2009 15:10  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-24/10/2009 21:23
 



פרק 3-


פרק 3-

*מנקודת מבטה של אנדי*

"אמא..מה את עושה?"שאלתי בחשד כאשר ראיתי את אמא אורזת..

"אורזת"ענתה לי..פשש..לא ראיתי את זה בעצמי.

"ולמה זה?"שאלתי.

"כי אנחנו עוברים"הציצה לכיווני..בשביל לראות את תגובתי.

ופה כבר הייתי בהיסטריה ..

"למה??"זעקתי.

"לאן?"מיהרתי לשאול.

"הווו..לבית של חבר שלי"חייכה אליי.

"חבר שלך???"שאלתי המומה...

גם אם רציתי שיהיה לה חבר...פתאום לא רציתי.

"הוא  גר פה ה-חבר הזה שלך?"שאלתי בפרצוף מתנשא.

"כן..הוא גר פה ה-חבר הזה שלי"צחקקה

'אני כבר מתארת לעצמי איך הם ישרדו שם ביחד...כל אחד עקשן..זה יהיה קשה'אשלי חשבה בחיוך.

"מה את מחייכת מה?"שאלתי בכעס..היא עוד מרשה לעצמה לצחוק..

"עוד לא פגשתי ת'בנאדם ואת מצפה שאני אחיה איתו באותו בית?"שאלתי.

"האמת היא..שכבר פגשת אותו"מלמלה.

"דייי מי זה??"שאלתי.

"מר הרוורד?"שאלתי בגיחוך.

"לאא!...טום קאוליץ"ירתה לעברי.

כמעט נחנקתי..

"את בסדר?"שאלה.

"אמא'לה...את וטום??...זה לא מסתדר לי"הנהנתי בראשי לשלילה.

"זה יסתדר לך מצוין בעוד חצי שנה מעכשיו"גיחחה ושמה עוד בגד שקיפלה לתוך המזוודה.

"אמאאא אני לא מאמ..."צלצול פעמון קטע את דבריי.

עמדתי דום.כנראה שאני עדיין מנסה לעכל את זה.

"אני אפתח"אמא גיחחה.

- - -

"טומי"קראה אמא.

"איכס"סיננתי ועברתי על פניהם לעבר המטבח.

"אתה תראה..היא נחמדה כשמכירים אותה"אמרה אמא.

"אז כנראה את לא מכירה אותי"אמרתי ותקעתי בו מבט ממושך ועצבני

 שברקע אני מתופפת אם ציפורניי על השולחן.

הוא שלח מבט מפוחד טיפה לעבר אמא..

"אנדי תתנהגי בהתאם"אמא אמרה.

"מה?"שאלתי.

"מה כבר אמרתי?"הוספתי.

"מה היית אומרת אם הוא היה האבא החורג שלך?.,"אמא שאלה.

"אבל אחרכך אל תבואי אליי בטענות....והאמת..הייתי עושה לו ת'מוות"גיחחתי בעצבנות.

אמא העיפה מבט אל טום הלחוץ.

"איזה מן מוות?"שאל.

"מזתומרת איזה מן מוות..נורמאלי...כזה שיגרום לך למות!"יריתי.

"אנדי!"אמא כעסה.

"מה?...הוא שאל אז עניתי!"עניתי.

"אז עדיף שתשתקי!"כעסה אמא.

"טווב אני עליתי לחדר.."סיננתי ועליתי לחדר.

-

*מנקודת מבטה של אשלי*

"בול כמוך"אמרתי כשהיא עלתה.

"חח כן.."מלמל.

"אל תדאג...היא לא תרצח אותך אולי איזה מכת חשמל עם שוקר..בקטנה"גיחחתי.

"אני צוחקת"הסתכלתי לעבר טום החיוור.

"אגב...כשתכיר אותה זה יהיה מאוד נחמד אם תתעמת איתה קצת..."גיחחתי..כי ידעתי שזה מה שיקרה בסופו של דבר.

"והיא קצת מאוד עקשנית..כמוך"מלמלתי בקטנה ככה שהוא לא ישמע אבל הוא כן שמע..

הוא צחקק והסתכלתי עליו מחוייכת..

נישקתי אותו נשיקה צרפתית ואמרתי.

"למה לזייף אהבה כשהיא קיימת?"

"את אוהבת אותי?"שאל מחייך.

"כנראה"מלמלתי.

"גם אני..מאוד מאוד"חייך אליי ונישק אותי שוב.

"שנלך למיטה?"שאל.

"בוא"תפסתי אותו בידו ומשכתי אותו לעבר החדר שינה שלי.

*מנקודת מבטו של טום*

"אתה מבין?..אתה קולט??"התלהבתי.

"הא?..מה?..."שאל ביל.

"אתה איתי בכלל?"שאל טום.

"כןכן..."מלמל.

"על מה דיברתי?"התחכמתי.

"על זה שאתה ואשלי חזרתם.."הסתכל עליי ישנוני.

"אתה ואשלי חזרתם??"שאל המום.

"כנראה..אני לא בטוח אבל מה שהיה זה בטוח נראה כאילו חזרנו"חייכתי והייתי בעננים.

"מזל טוב אחי"טפח של שכמי.

"תודה..אגב הן עוברות אלינו!"חייכתי אליו.

"ואלה?.."חייך אליי.

"כן..ועוד משהו..קטן קטן..קטנטן"חייכתי.

"כן.."מלמל מסתכל עליי בחשד.

"אנדי היא הבת שלי"אמרתי במהירות.

"מה!!???..."שאל המום.

"כן..אבל היא עדיין לא יודעת..ובנתיים היא חושבת שאני רק החבר של אשלי

ובנתיים היא גם מתכננת להתעלל בי איכשהו"גיחכתי.

"מה?..מה זאת אומרת להתעלל בך?"שאל ביל באי הבנה.

"היא שונאת אותי בגלל שגרמתי לאשלי לעבור אליי"צחקקתי.

"תאר לעצמך עד כמה חצופה היא הייתה..

היא אפילו אמרה לי שהיא תעשה לי ת'מוות וכששאלתי איזה מן מוות היא ענתה

נורמאלי..כזה שיגרום לי למות"אמרתי בחשש לחיי.

"יצאה לך בת בדיוק כמוך!"צחק ביל.

"חהחהחה ביל בדיוק כמוני...אבל שכחת דבר אחד!...אני לא רוצח!!"הרגיז אותי ביל.

*מנקודת מבטה של אנדי*

כשראיתי את הטום קאוליץ הזה באמת עצבן אותי...

רציתי שיהיה לה חבר..כן!...אבל לא עד כדי כך שיגרום לה לעבור אליו...

ואם היא עוברת אליו גמאני עוברת אליו...ועוד ה-שון המפלץ הזה איוווווו...

רציתי לצאת קצת לחשוב אז עליתי למעלה והתארגנתי...

(זה מה שלבשתי רק בלי התיק:)

 

יצאתי החוצה בשביל לנשום אוויר צח ונכנסתי לאיזשהו יער...

"אני אחזיר לך.."שמעתי מישהו מוכר...

דייייי זה היה ג'רמיין...חבר של איתן...אבא של מייגן..

"אני מקווה בשבילך"אמר האיש ההוא.

התחבאתי מאחורי העצים.

"רק תשחרר אותו.."אמר ג'רמיין.

"אני אף פעם לא נכשל אתה יכול לסמוך עליי"אמר האיש.

"טוב אז איתן צריך להיות משוחרר ואני נותן לך חודש"אמר ג'רמיין.

"אל תדאג כלכך...אתה ניראה לי הבנאדם הכי לחוץ שפגשתי אי פעם"גיחך האיש ההוא.

"טוב.."מלמל ג'רמיין והסתובב לכיווני.

"היייי...תתפוס אותה!!!"צעק ג'רמיין לאיש ההוא כאשר ראה אותי.

התחלתי לרוץ ובלי ששמתי לב נפלתי בדרך וזה כמו מעיין קארמה...

"היי"מלמל טום.

"מה אנחנו עושים פה?"שאל.

"עוד רצים כאילו זה עניין של חיים ומוות.."מיהר להוסיף.

"כי זה באמת ככה"עניתי וראיתי ת'איש ההוא שרץ אחריי.

"מי זה?"שאל כאשר ראה שאני מפחדת מהאיש.

"ז...הו....אנ..קיצר שמעתי אותו מדבר על ה..."לא הספקתי לומר והאיש התקרב אלינו.

"היי...אני מצטער שתפסת אותנו ככה...היא ברחה לי..זאת הבת שלי.."אמר מחייך באילוץ ותפס אותי.

"אהא...הבת שלך?.."שאל טום ומשך אותי חזרה.

"לא ניראה לי...כי זאת הבת שלי"הכניס לו טום.

"תראה מר היפי בוי...אני צריך לדבר איתה"אמר ונעץ בי מבט.

"אני לא היפי ואני לא בוי ואנחנו הולכים"אמר בכעס ומשך אותי אחריו.

הסתכלתי אחורה והאיש סימן לי במבט של 'שמתי עליך עין'...

"מי זה???"שאל בכעס.

"אבא שלי???"גיחחתי.

"ל..לא אבא שלך אבל הייתי צריך להגן עליך איכשהו.."מלמל.

"חוצמזה...מי זה???"שאל והכעס חזר אליו.

"זה..אהמ...זה אני לא יודעת אבל הוא היה אם ג'רמיין.."מלמלתי.

"ומי זה לעזעזל ג'רמיין?"שאל.

"ג'רמיין זה חבר של אבא של מייגן והם די כמעט תפסו אותי"מלמלתי בקצרה.

"ומה הם בדיוק רצו ממך?"שאל ונכנסנו לאוטו שלו..

"ולמה את מתחקר אותי?"שאלתי.

"כי אני דואג לך...כמו כל אב חורג אחר"אמר בכוונה בחיוך את המשפט האחרון.

"אבל אני חושב שעכשיו אפשר לקרוא לי אבא"צחקק כי ידע שהרגיז אותי.

"אהא...כן זה"גירדתי את עורפי.

"אני די מצטערת על היום בצהריים"מלמלתי.

"זה בסדר...את באמת התכוונת לרצוח אותי?"שאל מגחך.

"כן..."צחקקתי בעצבנות.

"אבל לא לרצוח לרצוח..לעשות לך ת'מוות..

שזה בעצם להרגיז אותך עד שאתה ואמא תיפרדו"חייכתי בתמימות.

"אהא...רוצה לראות ת'בית החדש שלך?"שאל.

"אם אני חייבת"נאנחתי.

הוא הסתכל עליי מגחך ונסע לעבר ביתו שעומד להיות ביתי.

הגענו לבית שלו שהיה בערך כמו ארמון...אף פעם לא ראיתי בית בגודל כזה!!!...

"נו מה?"שאל.

"נו מה,מה?"שאלתי.

"איך הבית עד עכשיו בשבילך?"שאל.

"אהמ...ענקי.."מלמלתי.

"כן..."צחקק למבט ההמום שלי.

ואז נכנסנו...

"היי אבא מי זאת?.."שאל.

"היי זאת לא מהבצפר שלנו??"גיחך.

"מה את עושה פה?"צחקק.

החלום שלי התגשם...מדהים...

מכל החלומות שהייתי רוצה שיתגשמו דווקא זה התגשם

כי זה לא אחד מהחלומות שהייתי מצפה שיתגשמו..

זה בערך כמו סיוט החלום הזה...שהופך למציאות.

"תכיר...זאת אחותך החדשה אנדי-שון שון-אנדי"חייך אל שון.

"כןן...הצרעת הזאת"מלמל וחזר לעיסוקיו.

"אופס אבל נדמה לי שהצרעת הזאת נמצאת מולך!"השבתי.

"נו ומה אם זה?"גיחך.

"הוו כלום...פשוט חשבתי שתתייחס אל האורחים שלך בכבוד

במיוחד לאלה שיכולים למרר את חייך"גיחחתי.

"את...למרר...חיי??"הוא כבר היה בשלב של לצחוק.

"לא מאמין לי?...סבבה...כדי שתנצל את הימים האחרונים שלך בלעדנו..."חייכתי אליו

והוא הסתכל עליי במבט של 'נו באמת'

"כי יהיו לך חיים קשים אחרי שאני אעבור לכאן"התחצפתי..והדגשתי את ה-אני.

"חהחהחה לי יהיו חיים קשים בגללך??"צחק והלך.

'אתה עוד תראה שלא צחקתי עליך'חשבתי.

"אז...כאן גר האיש והאגדה"גחחתי.

"האמ...כן.."מלמל.

"תשמעי...אהמ...אנ..אני רוצה לדעת מה הג'רמיין הזה רצה ממך!"התעשת טום.

"אז ככה...הלכתי לנשום אוויר צח ונכנסתי לאיזשהו יער כזה....

ג'רמיין דיבר אם האיש ההוא על לשחרר איזשהו פושע מהכלא..

ואני שמעתי הכל...בטעות!!...

ואז הם ראו אותי.....זה הכל"מיהרתי לומר כך שכמעט נחנקתי.

"מה???"שאל.

"טכנית הם רוצים להוציא את איתן מהכלא

ואז ג'רמיין ראה ששמעתי הכל ואמר למגודל ההוא לתפוס אותי"אמרתי.

"ומי זה איתן?"שאל.

"איתן...הווו איתן זה אבא של חברה שלי מייגן...

הוא נכנס לכלא בעקבות ניסיון לרצוח את אמא של מייגן"אמרתי והתיישבתי על הספה הגדולה.

"ואו...מה שאת מספרת לי פה זה עניין חמור מאוד.."מלמל.

"ובכל זאת...אל תספר לאף אחד בנתיים"הסתכלתי עליו בעיניים מלאות בתקווה.

"טוב...אבל הם יעשו זאת מתשיהו ויגלו שאת ידעת על כך ולא עשית דבר"אמר לי באזהרה.

"בקשר ללא עשית כלום...אני אעשה משהו..בכל זאת אמא של מייגן..

ואל תספר כלום לאמא הבנת??...היא יכולה להילחץ מזה"אמרתי.

"שלום בנים...חזרתי"אמר ה-ביל הזה..מה הם גרים יחד אלה?.

"ביל...תכיר את אנדי"חייך אליי.

"הוו אני מכיר אותה מה היא עושה פה??"שאל בחיוך וחיבק אותי.

"הא היא יודעת?"שאל.

"יודעת מה?"שאלתי והסתכלתי מיידית על טום.

"על המעבר...וכן היא יודעת"תירץ טום.

"אהה היא יודעת.."אמר באכזבה מיותרת.

"כן למה אתה מאוכזב?"שאלתי באי הבנה.

"כלום...אני פשוט שמח מדי"חייך אליי וחיבק אותי חיבוק מוחץ.

"אהמ...ביל..אתה מוחץ אותי"אמרתי נמחצת.

טום חייך אל ביל והסתכל עליי בחיוך ועזב...

"מה הוא עושה פה ומי זה?"שאלתי לא מבינה כלום.

"הוא אח שלי והוא יהיה הדוד החורג שלך"צחק כי ידע שהוא עדיין מרגיז.

"כן..."מלמלתי.

"בואי נלך לאכול קצת.."טום אמר בחיוך ונכנסנו למטבח הענקי שלהם..

"יש לנו פיצה רוצה?"שאל.

"בכיף"חייכתי.

"אז אתה ואמא מכירים ממתי?"שאלתי.

"אהמ.. מזמן"מלמל ותחב פיצה לפיו.

"מזמן זה אחרי או לפני שנולדתי?"שאלתי.

"לפני"מלמל בפה מלא.

"הוווווווווו אז אתה הכרת את אבא?"שאלתי.

הוא כמעט נחנק מהפיצה...

"הכל בסדר טום?"שאלתי בדאגה.

"כ...כן"ענה בעיניים אדומות(בדר"כ כשבנאדם נחנק אז העיניים שלו אדומות...)

"אז אתה הכרת אותו או לא?"שאלתי בתקווה.

"לצערי לא"מלמל וניסה שלא להסתכל אל עיניי.

"טוובב"גיחחתי.

"יאלה אני..."נקטעתי על ידי צלצול פעמון די רועש.

"תתרגלי ככה זה הפעמון אצלנו"צחקק טום כאשר הבין את פשר המבט בעיניי.

ואחרי כמה שניות שמעתי

"היי ג'יי, דני בואו כנסו אליי"שון הגיח אל הדלת משום מקום.

"היי אנדי...מה את עושה פה?"שאל דניאל...

'שיט'חשבתי.

"כן..היי"הסתובבתי באיטיות משוואת אל דניאל ג'ייסון ושון.

"אויש נו...היא תגור כאן...."מלמל שון ומשך את שניהם למעלה.

"מה??..איך??"שאלו ג'ייסון ודניאל בפה אחד.

"טוב אני צריכה ללכת"מלמלתי וקמתי מהשרפרף.

"לאלא...תישארי...מה זה בגלל שון והחברים שלו?"שאל טום.

"לא מה פתאום אני פשוט צריכה  ללכת"מלמלתי.

"חכי...אחרי היום אני ממש חושב שעדיף לך לא ללכת לבד.."טום אמר.

"מישהו מתנדב?"הוסיף.

"לא טום באמת של.."נקטעתי על ידי דניאל.

"בטח אני אשמח"חייך אליי.

...שתיקה...

"חוצמזה אחרי שמה קרה היום?"שאל.

"לאמשנה אתה בא?"שאלתי עצבנית והוא מלמל משו לא מובן וכולם צחקו ויצאנו.

-

"אז..."מלמלתי.

"אז..."גיחך.

"ממצב?"שאלתי.

"הכל טוב ואיתך?"דחף את ידיו לכיסיו.

"אני...טוב...זתומרת יהיה טוב"חייכתי.

פתאום קלטתי פלאש שגרם לי להסתנוור...

"מה זה היה?"שאלתי.

וראיתי מסחרית שממנה הגיע הפלאש מתניעה ונוסעת..

"לאן הכנסתי את עצמי?"שאלתי בלחש.

הוא הסתכל עליי במבט מוזר כזה..

"מה קרה?"שאל.

"לא..כלום..קר לי"מלמלתי.

"הא...הנה"חייך אליי והגיש לי את הסווטשרט שלו.

"ת...תודה"קפאתי מקור.

"אין בעד מה"חייך.

"אבל אני לא צריכה"מלמלתי והחזרתי לו את הסווטשרט הענקי שלו.

"אני לא ממש רוצה לטבוע בתוך הסווטשרט שלך"גיחחתי.

"היי אני לא שמן!"צחקק.

"ברור שלא...אתה חמוד"חייכתי.

הוא הסתכל עליי המום

ואז הבנתי שאמרתי את זה בקול.

"כן.."לחש.

"טוב..זה הבית שלך לא?"שאל

"כן"חייכתי

"תודה"צחקתי.

"בבקשה"מלמל והלך בלי לומר לי כלום.

"מטומטמת מטומטמת ועוד פעם מטומטמת"כעסתי על עצמי ונכנסתי לביתי.

- - -

"היי אמא"אמרתי.

"אנדריאה אן מילר איפה היית עד עכשיו?"שאלה אמא בכעס.

"מה כבר קרה??..חוצמזה הייתי אצל טום"גיחחתי.

"אצל טום??...הווו...אבל חשבתי שאת רוצה לרצוח אותו.."צחקקה.

"אני עדיין רוצה אבל אנחנו התיידדנו"חייכתי במתיקות.

"טוב...שלא תישכחי שאת עדיין בעונש גברת צעירה"אמרה לי בחיוך.

"בעונש?..למה?"שאלתי.

"בגלל הגראפיטי"אמרה ישר.

"טוב"מלמלתי..

זה ממש מוזר איך שאני מקבלת את כל האשמה עליי כשקיילי

היא זאת שאשמה בזה.

נכנסתי לחדר ולבשתי פי'גמה..

התיישבתי מול המחשב

והתחברתי למסנג'ר

כתבתי בהאווי שלי

'פה=)...עוברת דירה בעוד כמה ימים=('

ישר מייגן כתבה לי..

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'למה עוברת דירה???'

 

 emogirl כותב\ת::

'כנראה...אבל אל תדאגי..זה יהיה בברלין..זתומרת כאן...

אז...'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'האא...למה כאן אם כבר עוברים דירה??'

 

 emogirl כותב\ת::

'כי לאמא שלי יש חבר שרוצה שהיא ואם כבר אז גמני נעבור אליו...

ותנחשי מי זה'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'מי??'

 

 emogirl כותב\ת::

'ט-ו-ם קאוליץ'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'דייי מה את רצינית???...ולחשוב שלא רצית לחשוב עליו אפילו

זה כבר ממש קארמה'

 

 emogirl כותב\ת::

'כן הא?...וזה עוד כלום אחרי ש...

לאמשנה...=\'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'אחרי שמה?..'

 

 emogirl כותב\ת::

'עזבי..אני חייבת לעוף יפה שלי..'

 

P= מגי הנסיכה P= כותב\ת::

'טאובב...בביי'

 

 emogirl כותב\ת::

'בביי'

 

כתבתי והתנתקתי מהמערכת..

כולנו כבר בטח יודעים למה התנתקתי...

אבל לאמשנה...

"אמאא...איפה המזוודה הכחולה???"צעקתי לעבר אימי אשר הייתה במטבח.

"במחסן!!"צעקה בתור תשובה.

אך משהו בקולה לא ניראה לי טוב..

"אמא...את בוכה?"שאלתי כשהתקרבתי אליה.

"אולי..."מלמלה וניגבה את דמעותיה.

"למה?"שאלתי.

"בגלל הבצל"אמרה וראיתי את הבצל מולה..

"האא"שיחררתי אנחה.

"טווב...אהמ...הלכתי לקחת את המזוודה"מלמלתי.

"טוב"אמרה ואז יצאתי לכיוון המחסן

"אנדי!!"

"האעהאעהאעהאעהאעהאע"נבהלתי.

"הוו ג'ס.."אמרתי נושמת בכבדות

חייכתי אליה אז..

"תגידי לי ג'סיקה התחרפנת לגמרי???...כמעט קיבלתי התקף לב"צעקתי.

"סליחה"מילמלה.

"מה את עושה במילא?"שאלתי.

"באתי להודיע לך שמחר בערב יש למאט ומקס יומולדת אז הם עורכים מסיבה"חייכה אלי בתמימות.

"הא...בשביל זה באת לפה?..."גיחחתי."

"גם..אבל גם בשביל הדודה שלי"צחקקה והצביעה על בית מספר 16.

"היא גרה כאן דודה שלך?"שאלתי.

"כן"חייכה אליי והלכה.

"הילדה מוזרה מיום ליום"סיננתי וחזרתי לחיפושי בשביל המזוודה הכחולה.

למחרת בבוקר:

 

"בוקר טוב תלמידים!"גברת קרנקי נכנסה לכתה

"בוקר טוב גברת קרנקי"התלמידים נעמדו דום ודיברו במקהלה.

"תשבו בבקשה"אמרה וכיתה התמלא לה שוב בצליל חריקה מצמרר.

"אז ככה...היום נלמד על גוף האדם,

תפתחו עמוד 38 ונמשיך.."אמרה

"בדומה לאורגניזמים מורכבים אחרים, מכיל עשרות אלפי מיליארדים של תאים.

תאים אלה, המהווים את יחידות החיים הבסיסיות,

פועלים יחד ובצורה מבוקרת על מנת לקיים את עצמם ואת המערכת הגדולה אליה הם שייכים,

 גוף האדם. לבד מתאי הגוף השונים, מורכב הגוף מהנוזל החוץ-תאי ומהמשתית החוץ-תאית..."

"גברת קרנקי?...אני לא הבנתי את.."ג'ולי נקטעה בגסות על ידי המורה.

 "למה?..למה את מפריע לי??....תמיד זה ככה איתכם הילדים...למה אנשים בכלל יולדים ילדים..

סתם כאב ראש ענקי"צעקה על ג'ולי המסכנה.

כל הכתה גיחחה ואילו גברת קרנקי נעצה בכולנו מבטים.

טוב היא תמיד ככה אפילו לבקש עזרה אצלה זה בלתי אפשרי.

"אז..."מלמלה מייגן.

"אז?..."שאלתי באי הבנה.

"את באה הערב למסיבה של מאט ומקס?"שאלה.

"בטח ואני גם אזכור להעיף למקס בעיטה"גיחחתי.

 

 

טוב..אני את שלי עשיתי...סורי אם יצא קצר..

אבל אני לא ממש מרוצה ממצב התגובות שיש לי אז..

בבקשה בבקשה תגיבו..

ובבקשה אם אתם יכולים וזה לא קשה לכם מדי תעשו לי מנוים

 

ובנתיים הנה כמה ספוילרים בקטנה ככה:

-

-" 'קרקס פילפין מגיע לברלין אז כדי שתבואו...

זה הקרקס הנודד הכי טוב בארץ'"

-

-"אנדי תצאי...הם לא ראו כלום"

-

-"אעהאעהאעהאעהאעהאעהאעהאעהא"

 -

-'הווו הבושה!!..זהו אני יותר לא אצא מהחדר שלי!

נתקעתי כאן לנצחים...הרי אם אני אצא שון בחיים לא ישכח לי את זה!

אמא!!היא אשמה בכל...אפילו לא הזהירה אותי מפניהם!.'

-

 

עריכה:

תראו....פרק 4 כבר מוכן ממזמן...

ואין אפחד שמגיב לי...חוץ מ-6 התגובות האחרונות...

אז החלטתי לעשות בנוגע לזה משהו...

מי שאוהב את הסיפור שלי ולא הגיב אז בבקשה שיגיב

עד שיהיו 20 תגובות (לא כולל שלי)

אין פרק (אני מבקשת סליחה מכל אלה שכן הגיבו וכן רוצים פרק

אבל יצטרכו לחכות)

 

עריכה 2:

תראו יש לי מישי שהגיבה 'בובה של בובה'

והיא צודקת..

מי שלא מגיב אזאת בעיה שלו אני כותבת את מה שאני

אוהבת...אבל זה לא היה כלכך רע לבקש ממכם להגיב..

בכל זאת... בזכותה אפילו אולי יהיה פרק 4+5 בקרוב רק

בגללה ובגלל הקוראים הנאמנים והמגיבים אם יורשה לי להוסיף..

להתראות בנתיים...

 

עריכה 3:

איים סורי....אבל שני הפרקים שהכנתי לא נשמרים לי בפוסט רגיל אלא בטיוטה ואני מנסה ומנסה אבל זה לא יוצא לי סעמוק...אני מקווה שתבינו שכשאני אתחבר בפעם הבאה אני אנסה לשמור את זה בפוסט רגיל...טופ??...תודה על ההבנה!..

האא ועוד משו קטנטן...

תגיבו לחיבבקשה בסקר שעשיתי ואני אפרסם תוצאות בפרק הבא..

-

שאלה:מה דעתכם על הבלוג?:

1:קיטשי מדי...

2:מכוער ומטומטם.

3:יפה ונחמד..

4:מצוין וטוב מאוד.

-

 

נכתב על ידי , 3/7/2009 22:43  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אהבת אמת לא משחק ב-5/8/2009 20:18
 



פרק 2-


פרק 2-

 

(אני רוצה להודות לכל המגיבים שלי תודהתודה על התגובות המעודדות בפרק 1...

אתן עודדתן אותי ומילאתם אותי בשמחה ואושר...אז פרק זה מוקדש לכל המגיבים\מגיבות בפרק הקודם)

 

ועכשיו לפרק:

 

"עוד פעם את ככה!"כעסה עליי אמא...

"מה עשיתי הפעם?"קמתי מהמיטה.

"כל פעם את לא מתעוררת בזמן"נכנס איזשהו איש ולא יכלתי לראות פניו בברור.

"אהמ..אם להזכיר לך..אני צריכה שעון מעורר שכן יעיר אותי אבא!"קראתי.

אבא?!...

פתאום פניו התבהרו לי צלולות...זה היה האיש המוזר ההוא עם הצמות..

"טוב אמא?..אבא?...אפשר להתלבש בשקט?"שאלתי..ולא שלטתי בדבריי..

-

ירדתי למטה בקלילות עדיין די מבולבלת..

*פלאשבק*

"יאווו איזה כוסונים!!"מייגן צפצפה לי באוזן והסתכלה מאחוריי

הסתובבתי כדי לראות על מי היא מדברת

וראיתי את האיש ההוא באוטו.

כשהוא ראה אותי הוא חייך..

"ז..זה טום קאוליץ"צעקה מנדי צעקה מחרישת אוזניים.

אפילו הוא נבהל ממנה וברח פנימה.

אני מייגן ושנאל התחלנו לצחוק

"מי זה?"שאלתי בגיחוך.

"ז..זה טום קאוליץ"צרחה שוב

וכולם בהו בה...שוב!

"איזה פדאחנית...בואו בואו"מלמלתי.

כולן צחקו והלכנו לעבר הכיתה שלנו.

*ס.פלאשבק*

 

*פלאשבק*

"אז..."פתחה.

"אז.."עניתי.

"אז את יודעת מי זה טום קאוליץ?"שאלה.

"כן...מנדי אמרה לי היום"גיחחתי.

"כן...משוגעת קצת הילדה"צחקקה וסחפה אותי יחד איתה.

"שמעי..טום קאוליץ הוא הגיטרסיסט של להקת טוקיו הוטל..

ויש לו ילד שעומד ללמוד בבצפר הזה עם הילדים של גוסטב שפר

ג'ייסון דניאל ושון שהם רוצים ושואפים להיות מוזיקאים בעצמם

והם החליטו לעבור הנה מסיבה מיוחדת כל הלהקה"נאמה לי מייגן.

"כן?..למה?"שאלתי בעודי צובעת את הקיר המזוין הזה ומתלכלכת.

"כי הם רצו לעבור לשכונה קצת פחות...שקטה"אמרה.

"דייי ברצינות?? קראת את זה בויקיפדיה?"הסתובבתי אליה אם המברשת בידי.

"כןכןכן ברצינות ולא!...אני יודעת את זה לבד"אמרה בתמימות..חייכתי מגחחת

*ס.פלאשבק*

 

טום קאוליץ זה האבא האבוד שלי?..

ואוו...

ובכן..אמא אכן אמרה שהוא היה מפורסם...

ושהיא אהבה אותו אבל לאמשנה..יש לי אח גדול?יאיי..

למה אמא לא סיפרה לי עליו?..

הסתכלתי עליה במבט תוהה...

"מותק הכל טוב?"שאלה.

"כ...כן פשוט כואב לי הראש קצת"מלמלתי

"אולי כדי שנבדוק אותך אצל רופא?"שאלה אמא בדאגה..

"נו באמת...ואת מצפה שהם יאמינו לך? אמא היא סתם אומרת בשביל לא ללכת לבצפר"שון צץ במטבח.

"סתום כבר"צעקתי,כבר אמרתי שזה היה בלי שליטה?..

"אאוץ'"קראתי כשהוא נתן לי פליק בראש.

"עכשיו באמת כואב לה הראש"צחק ויצא החוצה עם חבריו.

"אני שונאת ת'ילד הזה"קראתי בשלילה.

"הוא אחיך אל תגידי דבר כזה"אמא אמרה בכעס.

המפלץ הזה הוא אחי?..אוי ואבוי לי.

-

"אנדי?.."

"אנדי"

"אנדי!..תתעוררי כבר"שמעתי את קולה של אמא.

"מה?.."נפלתי בבהלה אחרי הצרחה של אמא.

"את מאחרת"אמרה לי.

"יופי"מלמלתי והחזקתי בראשי אשר נחבט ברצפה.

"תקומי כבר...ואל תשתטי..היום מצפה לך ולי שיחה בחדר המנהל עם המנהל"

אמא אמרה וראו עליה את הזעם.

"אז הוא בסוף התקשר אליך"סיננתי בכעס..ואו מצפות לו בעיות רבות מצדי.

"את יודעת על כך משהו?"אמרה שאלה.

"לא"עניתי מהר.

"בחייך אנדי..כל פעם מזמנים אותי בגלל התנהגותך..אולי פעם אחת תביני

שהתנהגות כמו שלך אף אחד לא יקבל...בבקשה!...תשני גישה"אמא כבר הייתה במצב של התחננות.

"אני אשנה גישה כשתהיה לי האפשרות להתלבש בשקט אמא"כעסתי.

"טוב.."אמא אמרה ויצאה.

-

זה מה שלבשתי:

-

ירדתי למטה עם התיק ובמהירות ניסיתי להתחמק...

"אפ אפ אפ..אנדי...מה עשית הפעם?"אמא עצרה אותי..

הסתובבתי לאט לאט במבט אשם על פניי

למרות שקיילי הזונה הזאת סיבכה אותי...

"אבל אמא..אני לא אשמה"קראתי.

"את לא אשמה...אהא..ובמה את לא אשמה בדיוק?שאלה.

"בציור-גראפיטי-על-קיר-בצפר"עניתי במהירות.

"ציירת גראפיטי על הקיר של בית הספר?..

אוי ואבוי..אני לא מאמינה עלייך"אמא קראה באנחת אכזבה.

"אבל אמאא...אני אומרת לך זאת לא הייתי אני"אמרתי..

"אוף..בואי אני אסיע אותך לבית ספר"אמא אמרה.

*ביפ-ביפ*

נשמע צלצול האוטו שלה..

"כנסי פנימה"אמרה נכנסה מהצד השני..הצד של הנהג.

נכנסתי לאוטו היא התניעה.

"למה ציירת את הגראפיטי?"שאלה לא מסתכלת עליי.

"עוד פעם אני אומרת לך...זאת לא הייתי אני"כעסתי..אפחד לא מאמין לי!..מזה.

"למה את לא מאמינה לי?"שאלתי.

"כי אחרי הדברים שעשית..ואני לא רוצה להזכיר לך את החתונה של דוד סבסטיאן

די קשה לחשוב שאת לא אחראית למעשה כמו הגראפיטי הזה"אמרה אמא.

"הווו"מלמלתי...

-

תראו בחתונה של דוד סבסטיאן אני די גרמתי לעגת הכלה להתפוצץ על פרצופה של דסטני...(אישתו)

רק בגלל שהיא נראתה לי כמו האישה הרעה..כמו שתמיד יש בסרטים...D: ..

זה היה מביךךך...

-

"יומטוב יפשלי...אני אגיע לכאן עוד שעתיים..

בבקשה תנסי לא לעשות בעיות עד אז..."קולה של אמא הפך למתחנן (שוב).

"בסדר אמא...אני אוהבת אותך"אמרתי ונשקתי ללחייה.

"גמאני אוהבת אותך"אמרה ונשקה ללחיי.

יצאתי מהאוטו והלכתי לכיוונה של מייגן הצוחקת.

"כן מגס..למה אנחנו צוחקים?"הבהלתי אותה ככל הנראה.

"אנחנו צוחקים כי המנהל תפס אותך הפעם.."צחקקה לעצמה מנדי.

"אם קיילי הלשינה אז כנראה שכן והיא גם תקבל ממני מכות 

אבל אם לא אז עדיין היא תקבל ממני מכות ישר לתוך הפרצוף המכוער שלה"אמרתי מתיישבת.

"חח כן הא?...תקראי לי כשזה יקרה"שנאל שמחה שסופסוף יעמידו את קיילי במקומה...שוב.

"סבבה"קרצתי לעברה.

"היי בנות"דניאל ג'ייסון שון ומאט התקרבו לעברנו.

"היי"ענו הבנות אך אני שתקתי.

"שמתי תפסו אותך אן"מאט גיחך.

"ואו..שמעות רצות מהר בבצפר הזה"מלמלתי.

"אל תדאג אני אצא מזה איכשהו"הוספתי.

"נראה איך"חייך שון...אותו אחד שהיה אצלי בחלום.

"כן..נראה"אמרתי.

"כואב לי הראש"אמרתי למייגן.

"הבנתי..בואי..אנחנו הולכות..נדבר כבר טוב?"שאלה מייגן.

"טוב לכו, לכו כבר"סיננה שנאל בחולמנות בעודה בוהה במאט.

צחקקנו אני ומייגן ונכנסנו פנימה ובול היה צלצול.

"אנדי ודניאל ישבו על העץ והם

ה-ת-נ-ש-ק-ו"צחקה עליי מייגן.

"מיייגן!"אמרתי ובנימת קולי שמעו כעס.

"טוב יאלה בואי נכנס לשיעור שהפעם טרחת לא לאחר אליו"גיחחה מייגן.

"כן.."סיננתי.

"בתור חברה את משו את"מלמלתי לעברה כאשר מר דורקינס נכנס לכתה.

"יש בעיות בנות?"שאל מר דורקינס במבט שואל.

(הוא נוהג לירוק כשהוא מדבר =\ )

"לא..לא לא שום בעיות.."עניתי.

"שמתי עליך עין...מילר"אמר לעברי.

"אין בעיה דורקינס"צחקקתי.

"למרות שאני לא יודעת מה עשיתי הפעם"אמרת בגיחוך וכולם התיישבו.

הקול הזה של כיסאות חורקות מילא את הכתה למשך 5 שניות..

זה עשה לי צמרמורות ממש...\=...

*מנקודת מבטה של אשלי*

 

היה כבר 10:00 והייתי צריכה להגיע לפגישה אם מר פרנקלין...

אז יצאתי החוצה ובאתי להיכנס לאוטו כשאיזה דפוק אחד הבהיל אותי מאחור..

הסתובבתי אחורה וזה היה לא אחר מאשר ביל..

"ביל?"שאלתי.

"ידעתי שזאת את אשלי..איך את?"שאל.

"במצב הכי טוב שלי"סיננתי.

"חח..אני מבין שלא הכי טוב"צחקק.

"לא..ממש לא!..

אנדי עושה לי בעיות כמעט כל הזמן והפעם זה גראפיטי..

אמנדה שונאת אותי והיא מוכנה לצחוק עליי בכל עם שמזדמן לה...

והיא גם מנסה לגנוב לי את הג'וב שלי"אמרתי בנשימה אחת.

"רגע רגע..מי זאת אמדה?"שאל.

"זאת היריבה שלי.."עניתי.

"ומי לעזעזל זאת אנדי?"שאל

אוי שיטט..

"הבת שלי"עניתי.

"רוצה ליסוע איתי?"שאלתי בלית ברירה..זה לא ממש נעים.

"בטח"חייך מאושר.

הוא נכנס לאוטו ונסענו.

"אז יש לך בת?..בת כמה?"שאל.

"14"עניתי.

"ואו..בוגרת"ענה.

"כן הא?..בוגרת אך חצופה"עניתי.

"טוב נו מה ציפית?..היא בגיל הטיפש-עשרה"גיחך ביל.

"אז מי האבא המאושר?"שאל.

השתעלתי בכוח.

"את בסדר?"שאל.

"כן..כן ברור.."עניתי.

"איך שון?..ואתם?..מה אתם עושים כאן?"שאלתי.

"שון בסדר גמור ואנחנו..כל הלהקה..עברנו לגור כאן...נחמד כאן"חייך אליי.

"כן,מאוד"מלמלתי.

חיכית לאמא וקיוותי שלא תבוא...

אך ראיתי אותה אם עוד מישו מבוגר....ישש ידעתי שלאמא יש חבר!!!...

"היי אנדי..תכירי את ביל"סיננה אמא.

"היי"מלמלתי.

"ואוו..יש לך בת נהדרת אשלי"חייך ביל אל אמא.

"כן נראת ככה אך מבפנים שובבה מאוד"היא הסתכלה עליי במבט כועס.

"כן...."הסכמתי במבט אשם.

"שנלך למנהל?"שאלה.

פחדתי..אני לא אומר שלא...

בלעתי את רוקי באימה והנהנתי אליה.

קמתי והלכנו למנהל.

"שלום גברת מילר"מר פרנקלין לחץ את ידה.

"שלום"ענתה לו בנחמדות והתיישבה בכסא הפנוי לידי.

"אז מר פרנקלין..למה ניתקת אתמול?"שאלה.

"תקלה קטנה במערכת"אמר ופזל לכיווני.

אמא הסתכלה עליי במבט של 'בבקשה שזה לא קשור אליך'

ואני רק חייכתי אליה.

"ובכן גברת מילר..את מודעת לעובדה שבתך הואשמה חמורות"אמר המנהל כמובן מאליו.

"כן..ובכן אני טוענת שאין בזה דבר נכון..."אמרה למנהל אך חשבה שידעה שזה לא כך..ממש לא כך.

"תמצא הוכחות חותכות ותביא לי"ענתה לו.

"ובכן..אני לא באתי בכעס..רק אמרתי שהיא הואשמה"מלמל.

"תוכיח קודם שהיא הואשמה ואז תאמר שהיא מואשמת..ואני חושבת שאתה קופץ למסקנות מהר מדי"אמא טענה להגנתי.

"טוב תודה נשקול זאת בכובד ראש.."אמר.

"טוב...להתראות"אמא אמרה ושתינו קמנו ויצאנו.

"חסר לך שאת כן אשמה"אמרה לי בתור אזהרה.

*מנקודת מבטה של אשלי*

כשיצאנו מהמזכירות ראיתי את ביל יושב אם טום..

שיט שיט שיט שיט שיט...איך הוא יכול?!

"אבל זאאת היא באמת...הווו הנה..וזאת הבת השובבה שלה"אמר ביל והצביע עליי ועל אנדי.

"תכיר אנדי-טום טום-אנדי"אמר ביל מנסה להכיר בניהם.

הוא (טום) הסתכל עליי במבט מופתע...

"א..אשלי?"שאל.

*מנקודת מבטה של אנדי*

"טווב אני הלכתי"מלמלתי אבל איכשהו ידעתי שהם היו פעם חברים..

"לאלא...טוב אני צריכה ללכת...ביי יפשלי"אמא נישקה אותי וסימנה לטום בעיניים.

אוקיי..זה מוזר!!!...

"ועדיין..אני הלכתי"אמרתי לביל.

"דוד ביל...אתה לא מבין מה.."הוא קטע את דבריו והסתכל עליי.

"מה?"שאלתי.

"מה נתקעת?"גיחך.

"לא נתקעתי..איזה קטע אה?אבל אתה כן"אמרתי ובאתי לתקוע לו בוקס עד שמייגן הופיעה ולקחה אותי איתה..

מייגן תמיד מופיעה ברגעים כאלה..אוףף הרסה לי!

"טוב יאלה...בואי החוצה"אמרה.

"אבל לא קר לך?"קפאתי עד העצם מקור..

תראו..

כל העיר מוקפת שלג (אני אוהבת את זה)

מקפיא בחוץ בחורף ואני שונאת לקפוא מקור..

"דווקא כן...אני די רוצה לראות את הנוף..."חייכה אליי.

"מה נוף עכשיו מה?"שאלתי.

"נו אל תהיי רעה"רקעה ברגלה ומשכה אותי החוצה

הקור הכה בי ברגע שיצאתי החוצה...

והיא פשוט נהנת להיות קפואה כנראה...

אני כבר בטוחה איפה היא היתה רוצה לגור...

באנטרטיקה!!!

אוףף..

"יאלה נמאס לי חזרתי פנימה"קראתי לה אך היא לא הייתה ואז הסתובבתי

והיא התמזמזה עם השון הזה...איכססס לפניי היא היתה חייבת??

 בלי להפריע להם נכנסתי פנימה וברחתי לתוך הכתה החמימה.

"ידעתי שתהי בכתה"שמעתי מישו מאחורי..זתומרת בדלת.

"כ..כן"עניתי.

"קר לך?"חייך דניאל.

"קצת"מלמלתי.

"אז בואי איתי קצת"אמר.

"איך זה יעזור לי?"שאלתי תוהה.

"זה יעזור כי אני רוצה לדבר איתך קצת"אמר.

"אבל אני לא מבקשת סליחה"הזהרתי.

"כן;כן ברור"גיחך.

"אז בוא"סיננתי ויצאנו מהכתה.

"טוב את יודעת שאת חמודה ככה"חייך לעברי.

"חמודה איך?"שאלתי.

"חמודה סתם"אמר דניאל.

"תודה"מלמלתי מסמיקה.

"יפה לך אדום"גיחך.

אני הסמקתי עוד יותר והוא ראה את  זה וכבר התחיל לצחוק..

"מה מצחיק?"דחפתי אותו קלות.

"את משעשעת"צחקק.

*מנקודת מבטה של אשלי*

נכנסנו למסעדה והתיישבנו

"אז על מה רצית לדבר איתי?"שאל טום.

"על אנדי"מלמלתי.

"מה איתה?"שאל.

"שלום אפשר לקחת את הזמנתכם?"שאלה המלצרית.

"לא תודה..בנתיים"מלמלנו אני וטום.

"טוב"אמרה והלכה.

"אנדי הבת שלך"יריתי.

"מה?"טום היה בהלם.

"מה?"שון הגיח.

"שון מה אתה עושה פה?"שאל טום.

"עקבתי אחריכם...אבל לא משנה..זה נכון?"שאל.

"זה נכון?"פנה טום אליי.

"כן"עניתי בראש מושפל.

"ו..היא יודעת?"שאל.

"לא"עניתי והרמתי מבטי אליו..

כלכך ידעתי שזה מה שהוא יגיד.

"טוב!..ואני לא רוצה שהיא תדע.."אמר.

"אתה עד כדי כך רע?...לא חשבת ככה כשביל ביקש ממך לקחת את שון"כעסתי.

"תראי..אני מוכן להכיר בה אבל שלא תדע שאני אביה"טום אמר.

"יודע מה?...תתפגר!"רתחתי ויצאתי החוצה זועמת.

"חכי!"טום קרא ותפס אותי.

"מה?"משכתי את ידי בחזרה והסתובבתי אליו.

"אני רוצה להכיר אותה קודם לפני שהיא תדע שאני אביה ואז נראה מה יהיה"אמר.

"אז מה אתה מציע לעשות?"שאלתי.

"שתעברו אלינו"אמר.

"וגם נוכל לעבוד על הקשר שלנו"מלמל בתקווה שלא אשמע.

אני נרגעתי וחייכתי טיפה..

"אז כנראה שנעבור אליכם"חייכתי.

"טוב אז תארזו בגדים ועוד דברים אחרים כי אתן עוברות לגור אצלנו עוד השבוע"חייך אליי חזרה.

"אבא"כעס שון.

"אין אבא ואין נעליים..ותזכור אל תגיד לאנדי כלום"אמר טום.

"בטח בטח אבא"אמר שון בכעס.

"זה רק אתה ושון שם?"שאלתי.

"לא!..זה אנחנו וביל וקייטי אישתו עם שלושת ילדיו"חייך אליי.

"ואוו.."מלמלתי.

"אל תדאגי!..הכל יהיה טוב"חייך אליי.

"אני מקווה"סיננתי.

"אם אנחנו נעוברות אליכם...בתור מי אני מציגה אותך?"שאלתי.

"בתור החבר שלך אלא מה?"גיחך טום.

"חבר??..טוב"נאנחתי.

הוא רק צחקק וקרץ לי.

"טוב נדבר?"שאל.

"נדבר"אמרתי.

ונתתי לו את המספר שלי

והוא נתן לי את מספר הפלאפון שלו והלך מחייך אם שון.

*בבקשה תגובות טובות בבקשה תגובות טובות*

היי אנשים...השקעתי בפרק הזה במשך 3 שעות בלילה ושעה וחצי בצהריים..

אז בבקשה תעריכו את זה..

 

ואם יהיו מנוים אני מזכירה אני אהיה מאוד מאושרת

+אני מלנקקת כל  ה-3 הראשונים שיהיו מנוים לי....

(והם צריכים לרשום לי בתגובות שהם מנוים כדי שאדע..)

 

תמלאו כאן בתבנית הלבנה את האימייל שלכם ותהיו מנויים:

 

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

 

וגם אם תגיבו זה יהיה נחמד בכל זאת...

זה נותן מוטיבציה להמשיך לכתוב...

פרק 1 למטה

נכתב על ידי , 3/7/2009 00:41  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Vanilla girl ב-12/7/2009 12:42
 



לדף הבא
דפים:  

1,830
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתותבננה=) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תותבננה=) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)