כשאני לא יכול לעזורזה קצת מעמיס רגשית, אבל זה עובר מהר
זה מעניין שדווקא אצלי מוזיקה עוזרת להירגע, כי לא אהבתי במיוחד מוזיקה עד לפני משהו כמו שנה וחצי
זה כאילו הרגשות שלי שאני נסחט זורמים החוצה ואני מבין שזה עושה טוב
עברה לי המחשבה המשונה שאני אוהב מוזיקה מסובכת טכנית וחשבתי לעצמי "דאם, המוח שלי כל כך עובד על פי היגיון שאני מעדיף לחשוב 'ואו, איזו טכניקה יש לו' מאשר לבכות מסולו מרטיט?" ואז חשבתי לעצמי "כן, ואני אוהב את זה כי ככה אני"
וזה היה השלמה טובה, ואני אוהב את זה ואני גם אוהב את עצמי
ואני אוהב את חברה שלי ואני אוהב את חברים שלי
ואני אוהב את החופש הגדול
טוב לי, מאוד
הדבר הרע היחיד זה שכולם מקבלים דיכאון פוסט-חופש כזה
וזה מבאס, כן
אבל זה בסדר בעצם
וכיף לכתוב מחשבות רנדומליות, כן
ובזאת יקירי הקוראים הבודדים
לילה טוב ותחשבו טוב