איזה גיל נפלא זה הטווח הזה של 18-21,
כל הזמן דברים חדשים צצים, שאיפות, חלומות, הכל מתקשר וקשור לעתיד ואיך הוא יראה.
נרשמתי לפסיכומטרי ועובדת ללילות כימים, לא מפסיקה לחלום על הטיול המתקרב לו בצעדים קטנים ושקטים..
אבל מכל המחשבות על העתיד, קשה לא לחשוב עלייך.
אתה עוד בצבא, ואני מתקדמת ומתקדמת כל יום, קשה לחכות שבועיים, קשה להיות בחוסר וודאות
האם יש פעילות ואתה נשאר, או שבהפתעה החליטו להוציא אותך הבייתה..
הסופשים איתך קסומים לי, אני באמת לא יודעת מה זה להיות בלעדייך ולא רוצה בכלל להיות בלעדייך,
אבל זה קשה לדעת שאתה מאחור ואני דוהרת קדימה.
אוהבת אותך, ולא משנה מה.. מקווה שזה יספיק לעוד שנה-שנתיים שההחלטות האמיתיות יגיעו,
עד אז, אני אחכה כמה שצריך... פה.