תיבת פנדורה

אני צריכה להבין שאני לא פושעת במחשבותיי, רק במעשיי. ומעשים לא עשיתי. מחשבות אבל עברו בי מלא. 

ואני נקייה, אני לא עשיתי כלום. אנשים מסביבי נוטים להגזים. או שאני נוטה להגזים עם רגשות האשם ומה שנדמה לי שאנשים אחרים חושבים.

די להרגיש אשמה על דברים שלא עשית.

וד"א, חשבתי על סגנון החיים הזה שלו, הקליל הזה. הסקס החופשי, בלי אהבה ומחוייבות. אני אומרת לו, אהבה זה לא דבר מאיים עד כדי כך, לא צריך להזהר ממנה, לא צריך להמנע ממנה. הקטע הוא שאם משלבים אהבה ו"חופשיות" ביחד, צריך פשוט להתייחס להכל בקלות יותר לקחת הכל קל יותר. את אוהבת אותו? תאהבי ותהני מזה. אנשים מבקשים להתאהב. תאהבי בחופשיות, שידע את זה. שידע איך את אוהבת אותו. תרצי אותו, תקבלי אותו. גם לסטוץ, מה רע. גם כידיד שתוכלי להמרח עליו. מה רע? להיות ככה מאוהב? בקלילות. ובלי התחייבות. עובר לך, תעברי לאחר. או אם בא לך שתיים! מה רע. יהיה לך שתי ידידים ששניהם את רוצה.

אני מניחה שבנות דרמתיות מידיי ולא יוכלו לעשות את זה. אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה באיזשהו שלב בחיים.

חשבתי על זה, מלא פשוט. כשאהיה רווקה (נקווה לא בזמן הקרוב, כן?) אנסה לסגל לעצמי כזה סגנון חיים. 

אני לא בן אדם שנשאר רווק להמון זמן משום מה. אולי אני צריכה את התמיכה הזאת מבו זוג, אולי אני מתאהבת מהר מידיי. אבל היו לי סה"כ 3 מערכות יחסית בחיים. כלומר, אני עכשיו בשלישית. הקטע הוא שהטווח בין כל מערכת יחסים נורא קצר והזמן של המערכת יחסים עצמה יחסית ארוך לגילי. ראשונה- חצי שנה. לאחר כחודשיים מערכת יחסים של שנה. לאחר 4 חודשים בערך מערכת יחסית שלישית עכשיו נכנסה לחודש השלישי שלה, והיא תימשך עוד המון זמן לפי מה שאני משערת. 

אז כן, לפי דעתי עם הפרשים כאלה אפשר לומר שלא הייתי רווקה כלל כי בהפרשים הלב שלי היה שקוע בלשכוח את הקשר שעבר והתחלת ההתאהבות וכו' בקשר החדש. 

אפשר לומר שלא הייתי רווקה כבר שנתיים בערך.

הגעתי למצב שאני כן מודעת לסביבה בקטע של אני יודעת שזו מערכת יחסים עם סוף, שזו לא "אהבה אמיתית" מן הסתם. התחושה של הבגרות והידיעה מראש על הסוף ועל הידיעה שזה בסדר ושזה חלק מהחיים. וארצה את הבן אדם הזה בחיי כידיד נפש. אבל תשוקה עוברת אתם יודעים. ועוד לא עשינו סקס מילא, מה זה הדבר הזה. הגעתי למצב שידיד שלי אומר בצחוק כשאני אומרת לו שאני לא אצל חבר שלי, "נו יופי לא כל יום את צריכה לבוא אליו ולעשות סקס" ואני עונה בפשטות, "הלוואי שזה מה שהייתי עושה". והשיחה ממשיכה ממשיכה, והוא ממשיך עם הצחוק- "את צריכה לעשות סקס", "אכן". 

אממממ... שוב אני מרגישה כמו הבחור במערכת היחסים. חח שמעתם על דבר כזה שהבחורה מוכנה והבחור לא? ובוכה לה על זה?

אני יוצאת חסרת לב אבל שיהיה... בעיה שזה פשוט הורס לי את כל החשק ואני חושבת על אחרים. נוראית אני. אבל שוב, המחשבות שלי אינן פשע. במיוחד שחבר שלי לא בדיוק "נותן לי", אחרים מעוניינים בי, ואני לא עשיתי כלום במשך כבר... מה? חצי שנה? זה נוראי. בכלל זה הגיוני שיעבור לי החשק באיזו-שהיא מידה אם אין תשוקה בקשר, נכון? אז מה הטעם ממש? כאילו... אני לא יודעת. אנחנו יכולים להיות ככה גם כידידים. נשיקות רגילות בפה, פגישות לכמה שעות אצלו, שיחות נפש... שיחות טלפון רגילות על רכילויות, חברויות וכו'... סמסים. הכל יכול להיות גם אצל ידידים. מה הטעם אם אני לא רואה את המשיכה שלו? מה הטעם. לא זה שאין סקס... שאין אפילו איזה ניסיון לזה. טוב התחלתי לדבר על זה כבדרך אגב וכבר הכל יוצא החוצה. נמאס לחכות אוף. אולי בכלל הוא לא רוצה אותי. בסדר שלא יהיה סקס. אבל תחבק אותי, תאהב אותי, תשכב לידי במיטה ותנשק אותי, תספר לי דיברי אהבה קיטשיים. או תן לי לדבר. אבל אתה הטוב במילים משנינו. אוף אני רוצה אותך ואתה פשוט... לא נותן לי. כבר שלושה חודשים, קיוותי תמיד שזה יעבור, שנתקרב כזה, אבל זה חוזר על עצמו מחדש. אני בחדר במיטה שלך ואתה במחשב. אולי מקסימום רואים סרט ביחד. אבל אז או שאתה נרדם או שלא עושים כלום רק רואים. בלי כלום. אוףףף נמאס לי נמאס נמאסססססססססססס.