תיבת פנדורה

להיות צומי ודיכי. 

פעם בכמה זמן, כל אחד צריך את זה.

ואף אחד לא עשה לי כלום. ואולי זו כל הבעיה. 

חה. 

לא נורא, נחכה שמשהו יקרה. וגם אם לא יקרה זה בסדר, נכנסנו לשיגרה. בקרים אפורים, צהריים של שינה, ולילות של מחשבות.

טוב לי כשרע לי. צומי או מה? כבר לא בטוח אם אני רוצה שינוי או לא.

רק כמה מחשבות צריכות להמחק לי מהזיכרון. כי אין לי כח לדמעות...

מכות אחרי בית ספר בגלל ילד שענד על הצוואר צלב. אני שונאת את האנשים האלה, וואו. וההמולה הזאת סביב זה, 8 שניות מכות ואני עם הנרגילה רק צוחקת על הפטאתיות. מה אני כבר יכולה לעשות, איך אלחם בטימטום תגידו לי.