תיבת פנדורה

"ל'! היה לי סטוץ!" חברה הכי טובה שלי הבתולה והחמודה שלי שולחת לי, חשבתי נשיקה, מקסימום נגיעה, מקסימום... 

"עם מי היה לך סטוץ, קרסביצה?" (קרסביצה- יפיפיה ברוסית). 

"ירדתי להוא מפתח תקווה!" 

לא עניתי לה.

היא הרי תמימה. לעזאזל, פעם ראשונה עכשיו היא ירדה למישהו וזה היה סטוץ? ועוד סתם איזה אחד מרחוק?

מספיק כולם חושבים עליה שהיא שרמוטה כשהיא לא. לעזאזל, אני יותר שרמוטה ממנה! אבל אני יודעת לשמור על הפה שלי סגור. יש לי רק יזיז אחד והוא הכי דיסקריטי שיכול להיות. 

היא לא יודעת לשמור על הפה שלה סגור, לעזאזל זה כל כך הולך לפגוע בה.

מספיק שמישהו הציע לה שהיא תרד לו תמורת אלף שקל, משהו שעם קצת שכל היא סירבה לו ובסוף אקסית של אותו אחד שמעה על זה והתחילה לדבר עם כולם ולצאת עליה שהיא זונה.

מסכנה הילדה. היא נואשת לחום ואהבה, והיא כן מחפשת משהו רציני, אולי אני היחידה שאיכשהו מכניסה בה קצת הגיון, או שבעצם משפיעה עליה לרעה. ולמה אני מרגישה כמו אמא שלה? אין לי שום זכות להגיד אם מה שהיא עושה זה בסדר או לא.

אין לי מושג מה להגיד לה עכשיו, להיות חיובית או שלילית? היא מצפה ממני שאני אתרגש עבורה. נמאס לי שהיא מדברת איתי על גודל של זיינים בצ'אט בפייסבוק, שהיא מדברת על ההוא שרוצה אותה, וההוא שרוצה אותה... והיא רוצה את ההוא וההוא אבל הם רק סטוציונרים. 

אני מפחדת שהשמועות יהרסו אותה. שהמעשים שלה יהרסו אותה. אבל צריך מתישהו בחיים לעשות טעויות, אני מניחה... אבל אני בתור חברה אמורה לעזור לה לא להכנס אליהם מלחתחילה, לא?

ואולי אני באמת דואגת יותר מידיי... יש לה שכל, אחרי הכל.

אני ארגע.