חושבים סטוציונרים הם חסרי רגשות?
אז אני אגיד לכם ההפך. סטוציונרים מכורים לרגשות, לאהבה, לתשוקה, לריגושים, למתח, לצלקות. הם מחפשים אותם בכל חור את הרגשות האלה.
ןכשהם משיגים את הריגוש- כדי שהוא לא יחלש ויתפוגג הם מרפים ממנו וממשיכים הלאה לריגוש הבא לפני שהם יפתחו משהו לקודם, כמו מנגנון הגנה שעם הזמן הופך לטבעי והם לא מרשים לעצמם להקשר לכלום, כי בעולמם הכל בר חלוף ומיותר. וקשה להחליף סגנון חיים אחרי זה. הם אוהבים את המרדף, את הניסיון, את האקט ומצידם מה שקורה אחרי הוא רק ירידה.
תמיד אמרתי לחברות שלי, "פעם סטוציונר, תמיד סטוציונר". קשה לשנות את זה.
ואני הופכת לכזאת במהירות עכשיו. ואני לא בטוחה כבר אם זה רע. אולי מישהו יצליח לשכנע אותי אחרת. מי יודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
