תיבת פנדורה

סיטואציה מסריחה. 

אני לא יודעת מה אני רוצה מהבן אדם. עכשיו כשישבנו והייתי עם אחרים הרגשתי נורא שהוא לא רוצה אותי וזה היה מבאס תחת, ולא יכולתי ללכת אליו כדי לא לגרום לאחרים לחשוב שאני לא רוצה אותם. 

הכל פה סביב תשומת לב תמידית, איפה כאן החלוקה המושלמת? אין חלוקה. אנשים לא רוצים שיחלקו להם תשומת לב, הם חושבים שמגיע להם אותה מלחתחילה ונפגעים כשהם לא מקבלים מספיק מכפי שנראה להם שמגיע להם. בילבלתי בשכל, הא? שיהיה.

אני לא רוצה חבר... אבל אני רוצה אותו. ולא בתור חבר... גם לא בתור סטוץ... ולא יזיז, ולא ידיד. לא יודעת מה אני רוצה מהילד המסכן. והתנשקנו מלא באותו יום, אפילו ההיקי של שנינו נשאר. ומה שהיה כאילו... עבר? אני יודעת שלו זה לא עבר- לפי מה שאני שמעתי. ולי זה בהחלט לא עבר... אבל אני לא יודעת מה לעשות איתו. ואני רוצה שהוא יזום שיחה ואני אדבר איתו ברצינות על הכל הכל הכל, ועל מה שהיה לי עם פ' ואיך שאני נהייתי סטוציונרית מהדברים שעברתי וכמה שאני מפחדת ממערכות יחסים ובו זמנית גם מסטוצים אבל אני פשוט מכורה ולא יכולה להפסיק. אני חייבת תחושה של מישהו שיאהב אותי או ירצה אותי או משהו. 

ו... פ'... זה סיפור משל עצמו. והוא ראה אותי ואת פ' יושבים יחד וצוחקים... ושהוא עוד שמע מאיפשהו שאני "מאוהבת בפ'" אבל אני לא כוסאומו, אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו. הוא פשוט... מוזר. ולא רוצה שהוא יחשוב שאני חושבת עליו כאל סתם משהו. כי אני לא חושבת שהוא סתם... אני לא יודעת מה אני חושבת עליו, עזבו.

חפרתי. 

יותר מידי בנים. חהההההה