פעם ראשונה ישן אצלי בחור במיטה. כלומר בלילה. עד הבוקר. ופשוט בהיתי בו כל הלילה כמו איזה מטרידנית. אני אוהבת שהוא חיבק אותי למרות שלא היה נוח והיה דביק וחם.
ההורים היו בחדר השני, והדלת שלהם הייתה פתוחה, נס שהם לא שמעו כלום, לא את הסקס ולא את הנחירות הקטנות שלו. איזה סיכון להביא ככה באמצע הלילה מישהו הביתה למיטה. ולהיות ערומים במיטה ככה עד הבוקר.
מצחיק שעם כל הדברים שעברו לי בראש והרגשות שהרגשתי, אין לי משהו עמוק לכתוב. מה יכול להיות עמוק בזה. פתאום עצוב לי שזה לא מישהו שאני אוהבת. אני מפחדת שהוא יהיה כמו פ'. "סטוץ ארוך" כמו שאני וחברה שלי מכנות את זה. יזיזות יעני... לא משנה מה תגידו, אני לא אאמין שיש דבר כזה יזיזות בלי רגשות.
זה טיפה מצחיק, שני יזיזים שלי (האחד, פ', שכבר לא מזדיינת איתו, והייתי פעם אפילו קצת דלוקה עליו והשני זה הזה שישן אצלי), שניהם חברים ממש טובים. והשני אמר לראשון מה שעשינו. והראשון אמר לשני. זה מרגיש כאילו אני שרמוטה. אבל אני דווקא סומכת עליהם... מי יודע למה באמת.
יש לי מאגר רגשות. שלפעמים מתרוקן, ואז אני עושה שטויות. כדי שהוא יתמלא אני צריכה משהו מיני, משהו קטן, לפחות משהו. כשיש יזיז זמין בד"כ החיים שלי יותר יפים. זה נשמע כמו חיים של שרמוטה. "כי קל יותר לפתוח את הרגליים מאשר את הלב", מצחיק מצחיק אבל נכון בלאט.
איפשהו בפינה מאוד מאוד חשוכה בי, אני רוצה אהבה. פשוט, אני לא רואה שיש אותה בכלל. כאילו, אם תתן לגבר סקס, מה עוד הוא צריך ממך? לשם מה לו משהו אחר? הרוב לא צריכים שום קשר רגשי. מצידם קשר רגשי זה סקס, וזה אפילו נכון ואני אפילו מסכימה, אבל מן הסתם שזה לא מספיק. פעם כתבתי פה פוסט, ששאלתי אם יש דבר כזה "יזיז רומנטיקן". כי זה נשמע מושלם. כמו זוג רק בלי הקטע של המחוייבות. ידיד טוב שאפשר לדבר איתו, סקס מעולה, וחיבוקים ונשיקות ומשפטים יפים פה ושם. (בולשיט, עם משהו כזה, רוצים שזה יהיה רציני).
אני רוצה להמשיך לכתוב כדי להתרוקן, כי יש לי מלא על הלב. לא יודעת אפילו למה. למה סקס גורם לי לכזה כאב יפה ותשוקה כל כך יפה ועדינה ובו זמנית קורעת לב. למה אני שואפת בכלל בסקס? מה אני רוצה שהוא יעשה? ימלא אותי ברגשות, זה מה. יטעין אותי במשהו. שיתן לי תחושה שאפשר להמשיך לחיות. ואני חושבת לפעמים, מה אם לא התקרית שהייתה לפני שנתיים וחצי, האם הייתי ילדה "טובה" עכשיו? בתולה? או לא בתולה אבל לא שרמוטה כמו עכשיו?
האם התקרית הזאת שנמשכה חצי שנה, ובמובנים של ילדה, חצי שנה זה המון, באמת השפיע עליי או שזה פשוט תירוץ נוח? עושה את עצמי מסכנה? כמו האלכהול, הוא אף פעם לא עשה אותי חרמנית או משהו, פשוט נתן לי תירוץ נוח לעשות מה שבא לי ואחכ פשוט להגיד, "הייתי שיכורה, לא הבנתי מה אני עושה".
תשוקה עדינה וקורעת לב. הא?
שיהיה. יש לי לחכות עד לרביעי כדי למלאות את המלאי רגשות שלי שוב. יהיה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
