שיגרת יום-
לקרוא המון מורקמי, לראות סרט טוב, כמה פרקים של "חברים" או "סאות' פארק" והתענגות על מוזיקה, לנהל כמה שיחות חסרות משמעות על מקומות מרוחקים. אני בררנית עם מי לדבר.
ובשעות הקטנות לפנות בוקר המאהב הלילי שלי מתקשר. אתה עולה אליי בחושך לאט ובשקט, בסיכון של הרגע מנשק אותי, מפיל אותי על המיטה, מנשק את הצוואר, ואני נותנת לך אותי עד הבוקר, מתמסרת ללשון שלך. לתנועות המנוסות שלך, לחיים של שנינו בתוך אשלייה של רגע יפה שנמשך לנצח בראשי, עד לזמן שאתה מתמוגג עם השחר. אנחנו נהיים אחד, אנחנו מאוהבים לכמה שעות, לכמה שעות אתה אהובי. לכמה שעות אני שלך ואתה שלי. ובאור הראשון של הבוקר, אתה מתמוגג בשקט. ואנחנו חוזרים לשיגרה שלנו, אני לחיי ואתה לחייך. ואני ממשיכה לקרוא עוד פרק ונרדמת עד אחר הצהוריים, רבה עם ההורים, מדברת עם חברה, כותבת בבלוג, מקשיבה למוזיקה, רואה סרט. והזמן ימשיך בסתמיות עד שיעצר שוב בנשיקה שלך בלילה הבא שנתראה. ואין יותר כלום חוץ ממך אז.
זעה, רוק, חנק, אלימות ועדינות מתערבבים בצורה מדוייקת בתשוקה הקצרה של הלילה הארוך. בסופה אני מרגישה רק את הנשימות שלך, ואותך עוטף אותי עד הבוקר.
אני אוהבת אותך, לכמה שעות, לכמה שעות בלי מילה, אני מאוהבת בשעות האלה. אני מאוהבת במגע, בתחושה של ההתרקנות. אני מאוהבת בך כשאני גומרת, כשאתה גומר, אני מאוהבת כשאתה מחבק אותי אחכ, אני מאוהבת בשתיקה שלנו... אני מאוהבת בלילה.
ואז אני מתעוררת ליום חדש... והכל רגיל, כאילו כלום לא קרה, החיים האמיתיים ממשיכים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
