תיבת פנדורה

אתה לא העבודה שלך, אתה לא כמות הכסף שיש לך בחשבון בנק. 

אתה כלום- למעשה.

מגיל צעיר מכתיבים לך שאתה יכול להיות הכל- זמר רוק, נשיא, שחקן. אתה מתחיל להבין שלא כך בנויה המציאות- ואז אתה כועס על הרעיון הטיפשי הזה שגידלת בראש. ואתה כועס, אוה- אתה כועס.

אני רואה מועדון קרב ללא הפסקה, הוא מתאר מה שאני מרגישה בצורה כל כך אמיצה. עלו לי המון שאלות במהלך היום, אני לא זוכרת את רובן. שאלות על משמעות. כנראה הגיע לי התובנה מוקדם בחיים שאני בעצם כלום. כמו כמעט כולם. 

אני לא ראיתי מעולם משמעות בבית ספר- בית ספר מחדיר בך בכח ערכים של לאומיות, וגם בעיקר מלמד אותך להיות צרכן נאמן. מראה לך את נתיבך האומלל וחסר המשמעות שלך- למד טוב, למד טוב, עבוד, תתחתן, תעשה שני ילדים, תותיר להם ירושה, הם ילמדו, ילמדו, יעבדו, יתחתנו, יגדלו שני ילדים וכן הלאה. אני לעומת זאת- הייתי מעדיפה להיות בן אדם שאין לו מה להפסיד. הם הכי מסוכנים- לא כך?

נראה לי התכונות החשובות ביותר בבן אדם הן אומץ, סקרנות והיכולת והרצון להטיל ספק. אני חושבת שאנשים שתכונות אלו חדורות בהם, באמת יכולים לחיות בתשוקה בעולם. בחיפוש אינסופי של אמת שאינה קיימת. מתסכל למדי, לא? אני נזכרת בעת כתיבה, שמישהו חכם אמר פעם שהוא חי את חיי היוקרה הכי גדולים מכל בן אדם בעולם. אומנם יש עשירים ממנו אך הם אינם חיים חיי יוקרה כמוהו- נטולי דאגות. 

אולי בגלל זה אני אובססיבית לסקס ולאהבה, כמו המון אנשים. זה כל כך מופשט וחסר ההגיון הזה שכולם דאגו לשתול בך, זה אמיץ, כנה. לא מותיר אותך ריק- ממלא אותך בתחושות ורגשות ומשכר אותך.