פעם בכל כמה זמן אני סובלת מתחושת חוסר משמעות עמוקה. זה בא בגלים.
בלי לשקר- אני בן אדם בודד. אני אוהבת ומתעבת אנשים בו זמנית, יש לי פיצולים, אני לא בטוחה במה שאני. ואני לא יכולה לברוח מעצמי, גם אם אתחיל חיים חדשים במקום מרוחק, אשאר אני מתחת למה שניסיתי ליצור. איך לסגור מעגלים אם כך במקום כזה מסריח?
אין לי משמעות, ואין משמעות ללסגור מעגלים. קראתי היום המון, ניסיתי למלות בי איזשהו חור- יש לי דרכים מוזרות למלא בי חורים. סקס, אלכהל, סמים, קריאה, מוזיקה, צומות. עדיף את כולם בבת אחת. מה שעצוב שאחרי זה נשארת ריקנות יותר כבדה, החור מתעבה ומסריח מיאוש.
ממתי נהייתי ילדה שלא מחזיקה מעמד בלי סקס במשך חודש? כזאת שמביאה יזיז הביתה בשתיים בלילה עד הבוקר כשההורים ישנים ולהזדיין איתו סקס חסר משמעות מסריח ולהחנק מהזין שלו בגרון שלי?
וגם נמאס מסוטים באינטנרנט, אבל אני אחת מהם. נמאס מחולי משחקי שליטה שרוצים להשפיל אותי, אבל הם פשוט טיפשים מבחינתי אבל זה מעורר אותי בצורה מבחילה.
כל פוסט מזורגג פה על סקס ועל חוסר משמעות. יש לי הרגשה שאני אגמור בתור כישלון בחיים.
נראה לי שחסרה לי אהבה, אבל אני מסרבת להכיר בכך, אני עומדת על כך שזה לא קיים ואין דבר כזה, והכל מזוייף ומאוס ומלאכותי. כשאני מדברת על אהבה או חושבת עליה, אני חושבת על איזה יצור פטאתי אני. האומנם זה לא יותר פטאתי לחפש פיסות אהבה בסקס חסר משמעות?
איזה כיף לראות אותו ישן לידי, למרות שהוא לוקח לי את כל הכרית, איזה כיף ההתכרבלויות לפני השינה. איזה כיף זה נשיקות קטנות. איזה כיף זה ההיקי שיש לי על הצוואר ממנו. והסקס... אחח.
זה כל כך הולך להיות אותו סיפור כמו פ'.
אני רואה את זה. (רק שבניגוד לפ', הוא לא בן זונה).
מעניין מה גורם לאנשים להתאהב, הא? אני יכולה כל כך להנות איתו כשאני חושבת על זה, כל כך להנות. וגם לסבול. אבל למה אני חושבת על זה. אני לא מאוהבת, פשוט תהיות...
אני שולחת מבט למעלה, לפנים שלך ואני רואה את הפנים של האקס שלי, אותו מבט, אותם שפתיים, אותם עיניים חומות, והריסים, והצבע עור. זה הפחיד אותי טיפה. לא הצלחתי למצוא את הפנים שלו, ראיתי רק את האקס. רגע הזוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
