אני עדיין מדחיקה, בחיי. כבר היו לי פנטזיות איך הבלוג ממשיך להתקיים שנים, ואז יקראו אותו כשאמות. אני מניחה שהדרך הכי טובה להתמודד זה להסתכל על זה כהזדמנות לצאת מהאנונימיות, עם הכתיבה, עם הרגשות, הסטייט אוף מיינד הזה, לא ברור איך, אבל זו בהחלט הזדמנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
