גיא ארז כותב בורוד

אני מודה ומתוודה, ואם היינו קצת יותר נוצרים והיה לנו את השרפרף הקטן הזה להשעין עליו את הברכיים ולדבר מול חלון עם תריסים מעץ שקצת מזכיר סורגים – הייתי מספר לכומר הזה – שמעולם לא חוויתי אהבה אמיתית. אני מודה ומתוודה, אני לא יודע אהבה אמיתית מהי.  היתה לי אהבה אחת בחיים, וגם היא הרקיבה והתישה וגרמה לי לעשות מעשים שאני אפילו לא רוצה להזכיר אותם בעקיפין ויותר מכל – האהבה הזאת, אם זה מה שאהבה באמת, הוכיחה לי שאני לא רוצה אהבה מעולם, רק אחר כך הבנתי, שאני לא רוצה להשאר לבד. ובסוף אני לבד.

לפני כמה ימים פגשתי מישהי קצת שונה – נתחיל מזה שהיא עצרה אותי, התקילה אותי לגמרי וביקשה את הטלפון שלי. נשארתי קצת המום מהישירות והבאתי לה. אני נשבע שכמעט ולא זכרתי איך היא נראית בעיקר זכרתי שהיא כובשת, במילים. גם זכרתי שהיא קצינה. כשהיא רשמה את המספר שלי היא הוציאה את המירס הענק והסרטני שלה ולא שכחה להתנצל על זה שכל רגע שהיא עומדת לידי היא מעבירה לי קרינה מייננת שטומנת בה סיכויים סטטיסטיים גבוהים לסיקול כושר מיטה משגע.

היא רצתה שנפגש, אני הסכמתי – אני הצעתי סושי, היא הציעה שנשב אצלי. אני חששתי שהיא מתחזה למנקה האסייתית שלי, היא חששה שאני אכריח אותה לשחק פרו אבולשיין. בסוף קניתי שני בקבוקי קלסברג וחיפשנו ביחד איזה סרט טוב יס מקס יציעו הפעם. היא התגלתה כבחורה כישרונית כשבחרה את "לוק סטוק ושני קנים מעושנים".  אני התגלתי כטיפש שלא ידעתי שהסרט השני של גיא ריצ'י הוא סנאצ'. (שבנינו לגמרי, הרי זה אותו קונספט עלילתי רק עם בראד פיט).  

היא העיפה מבט מבקר כשנכנסה אליי הביתה, ראיתי את קצוות ידייה נמתחות ברצון לסדר, הרגשתי את קצוות עצביה נרפים כשאמרתי "תראי, המנקה היתה חולה. ואני מאוד קשור לאנשים שמסדרים לי את החיים". עובדה, אני עדיין לא מתחבר לשום רשת אלחוטית אחרת אלא רק של Bobi5.

היא צחקה.

אני יכול להישבע שזה הצליל הכי יפה ששמעתי בחיים שלי. יש בה פאסון מטורף ואפלוליות כחלחלה מסביבה שמשתקת לי את השנינות. כשהיא מקשיבה לי אני מרגיש איך היא מלטפת לי האגו, וכשהיא מדברת אני יודע שהיא יודעת שהיא פשוט מהפנטת לי את האוזניים. אני חושב שאהבה היא לא צירופי מילים שגורמים להתרגשות אלא צירופי מקרים שמרגשים. בדיוק כמו הרגע ההוא שנישקתי אותה כשהיא חיפשה תנוחה טובה לראות איתה את הסרט.