גיא ארז כותב בורוד

אני גונב רשת אלחוטית בכל מקום, אל תסכלו עליי ככה. אל תרימו גבה ואל תפזלו. כולם עושים את זה. בדיוק כמו לשבת בשדרות רוטשילד, בבנדיקט בחמש אחרי הצהריים ועדיין לדרוש ארוחת בוקר. עדיין לא מצאתי אבל ברגע שתהיה לי אחת כזאת אני מבטיח לקנות רשת אלחוטית משלי שאצל כולם היא תופיע עם סימן של מנעול קטן ותקרא :GUY EREZ IS WRITING IN PINK

בנתיים, השכנה שלי, מלמעלה או למטה אני לא בטוח, לא מתקנת את החיבור או שהיא לא נמצאת הרבה בבית ואני לא מצליח להתחבר. על כך, הדברים הכתובים הגיעו אליכם באיחור של.

שמעתי שמייקל ג'קסון, אליל חיי, החזיר את הציוד לבורא (אלוהים, לא המנתח) ונפטר הלילה מדום לב. שמעתי דרך הרדיו, בגלל שBobi5 עדיין לא טיפלה בבעיה הקטנה שלנו בנוגע לחיבורי רשת המקרטעים שלה.

הסקרין ניים של השכנה שלי הוא : Bobi5 שזה נשמע כמו שם של כוסית. כבר כמה ימים שהחיבור לרשת מתנתק או לא עובד במשך שעות. אני לא רוצה להתחבר למישהו אחר כי יש לי תחושה שהחיבור שלנו הוא יותר מרשת אלחוטית, זה כבר עבר את הגבול שבו אני יכול להיפרד בהודעה סתמית אחת, או פשוט לקום ולעזוב. היא נתנה מעצמה, אני חייב להבין מי היא בכלל. היא חייבת להיות בחורה מיוחדת. בימינו, מי חולק רשת אלחוטית אם הוא לא מרוויח מזה משהו ?

כל פעם שאני שומע עקבים קטנים במסדרון, אני מקווה שזאת היא למרות שאני חושב שרב הבחורות על עקבים הן כמו בבושקות. בשניה שהיא מורידה את העקבים זה נראה כאילו פתחת אותה (היית מת, אס הול) ויצאה מתוכה אחת אחרת בדיוק כמוה אבל נמוכה יותר.  אני אישית אוהב אותן קטנות, זה באמת קטע גברי-מצ'ואיסטי-עתיק-פרימטיבי שבו אנחנו צריכים עדיין, גם במאה הזאת, להרגיש גדולים וחזקים. אולי בגלל זה נמשכתי למנקה האסייתית הקטנטנה הזאת. אגב, פח זבל עדיין אין לי.

אני בטוח שאם מייקל ואני היינו שכנים לא היתה שום בעיית חיבור. באמת שמייקל ג'קסון היה מלך הפופ שלי, גדלתי על כל שיר ושיר שלו. מעולם לא צרבתי דיסק שלו והאמת שבתקופה שלי לא היינו יכולים לצרוב דיסקים אבל אפילו את הקסטות שלו קניתי במיטב כספי. הליכת ירח היתה האג'נדה שלי בגיל 10, לבר מצווה שלי למדתי את הריקוד של JAM ושוקולד מריר-לבן היתה הבדיחה של כולם בזמן חטיבת הביניים.

מייקל, אני מרגיש שאני פונה אליך אישית ואני יודע שאם היית יודע עברית זה היה גם מרגש אותך. המוזיקה שלך תחייה עוד הרבה אחריך. אתה מודל וסמל למוזיקת הפופ. רסט אין פיס.

בלוגים, בלוגרים, סקס אפיל בין האותיות. רשתות חברתיות יהיו כמו אויר לנשימה, כך אומרים אנשים. טיפשי או לא טיפשי זה לא העניין, ההשתלטות האינטרנטית על חיי החברה. הצורך בשיחה ויזואלית כבר לא כל כך נצרך כמו התלות בוירטואליות הזאת. אבל זה כבר כאן וזה יישאר פה גם אחר כך, בדיוק כמו כוכב נולד, רק נותר לנו להסכים וליהנות.

לטובתי יאמר, שאני ממש לא חדש בעסק הזה, יש מאחורי כבר כמה שנים ברזומה.

לרעתי, גם יאמר, שאני עדיין לא פיצחתי את סוד הגלובליות הוירטואלית, אני בעיקר יודע שנקמת היורמים זה לא רק שם של סרט – זה כאן ועכשיו. אני כבר לא אאוטסיידר, אני לא כאן רק בשביל להצחיק, אני לא האח הקטן (או הגדול), אני לא צריך להוכיח. אני צריך להרעיש. מילים, משפטים, גיבובים, ניבובים, שטויות, חיי היום, חיי הלילה, חיי הזונה שנמצאת בחולות של תל ברוך, תחושות, רגשות ובעיקר מלא כוסיות שלא יודעות איך אני נראה.

אני כותב, כמו כולם, במטרה להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת כדי שיהיה נקי בפנים. להשאיר את זה נקי למישהי אחרת שתבוא לכלכך. ותלך, שוב. ואם כבר להוציא את הכביסה המלוכלכת – עזבו רגע את הצ'אט בפייסבוק. זה ייקח יותר מדקה. אחרי הכול, אני פולני. ההורים שלי לא חסכו לפסיכולוגית טובה בעתיד אלא בשביל להדביק לאימא שלי טפטים מאוזבקיסטן בסלון. 

את ההיא, ארבע שורות למעלה, הכרתי כאן בדרך הישנה ללא רשת אלחוטית ובמחשב נייח גדול וישן. בדייט הראשון ישבנו בפאב, שאני אפילו לא זוכר את השם בשביל לפרסם, באזור לילינבלום. זאת הייתה ההצעה שלה, עד היום אני לא יודע מה זה אומר ואם יש לזה משמעות. בסופו של אותו הערב – אני ידעתי שזה לא יסתיים פה. 

היא הרבה יותר גדולה ממני במושגים של גבר ואישה והרבה יותר מנוסה ממני במושגים של גבר בעיקר. לפניה לא היו לי הרבה, כאלה שאפשר לספור על כף יד אחת. בדיוק כף יד אחת (שזה אומר חמש, זה מספיק מביך. מזל שזה בסוגריים). היא כל מה שרציתי – גבוהה, שנונה, סטודנטית לפסיכולוגיה בתואר שני ובעיקר תל אביבית.

אני הרבה יותר קטן ממנה במושגים של אישה בעיקר. אני לא נמוך, אני יותר שנון ממנה, אז הייתי רק בצעדים הראשונים להשכלה גבוהה ובעיקר אני מגיע מאזור השרון. אזור השרון הוא המקום שנמצא בין נתניה לתל אביב ומאוד רוצה לקיים דו קיום בין הקוטביות הזאת. יש לנו ים ואין לנו הומואים. יש לנו את הרצליה פיתוח ואין לנו מקומות בילוי עם סלקציה. אזור השרון הוא המקום של בוגרי צפון תל אביב שמגדלים את הילדים בדיוק ההפך ממה שעשו איתם.  

אז האמנתי שבחורה כמוהה לא תפתיע יותר מדי, עד שגילתי היא בכלל לא תל אביבית במקור. היא נולדה, גדלה וחונכה עד גיל 21 בחו"ל – אזור באר שבע. שמבחינתי זה מקום שנמצא שם בדרך לאילת.  היא לימדה אותי המון, בעיקר מושגים כמו : "לסנן למוות",  "אין לי זמן לנהל מערכת יחסים", "לא עכשיו, אני יושבת בבנדיקט" ואפילו שמעתי גם "אני לא פנויה רגשית" (הווה אומר – אם תהיה מספיק טוב במיטה, אני יכולה להיות פנויה פיזית). הרגשתי כמו סמרטוט.  החלטתי שאיתה אני רוצה להיות ולא חלקתי עם אף אחד את המטרה שלי (יש לי סבתא רבא מרוקאית שאומרת שבשביל להצליח צריך לספר כמה שפחות), יצאתי עם בחורות אחרות במקביל אבל לה תמיד השארתי מקום להודעת סמס טיזרית שתזרוק אותי בחזרה לעולם שלה. והיא עוד תאמר: גיא ארז, קח אותי בבקשה. לאישה.  ונחיה לנצח.

שנתיים וחצי אחר כך, זה מה שקרה באמת.

שלא תטעו לא עברתי לגור איתה, לא לקחתי אותה לאישה ואני גם לא אחיה איתה לנצח. אני פשוט ממש טוב והיא עדיין "לא פנויה רגשית". מזל שמהיום אני תל אביבי.