לאחרונה יצא לי סוף סוף לראות את הסרט "Frida".
אני חייבת לציין שהמון זמן עבר מאז שסרט , ובעיקר דמות ספציפית, תהיה לי למקור השראה כל כך עמוק..
תמיד ידעתי איכשהו מי זו פרידה קאלו.. אבל לא ידעתי את הסיפור שלה . מה היא רצתה לומר וזה..
סלמה הייק כבשה אותי בסערה בעוד היא עמוק עמוק בתוך דמותה של פרידה, והצליחה להעביר אליי את סוד הקסם, שכנראה, היה לה אז. קסם ששבה נשים וגברים כאחד, ולא הותיר צל של ספק - המיניות של פרידה התבטאה בצורה מדהימה.
מעולם לא ידעתי על אישה שידעה לעכל בתוך האישיות שלה , ובצורה לא מסובכת מאוד, גם נשיות מתפרצת, וגם פמיניזם על גבול הגבריות.
הסרט הזה נתן לי נוק אאוט וסובב לי את הראש לכיוון אחר בחיים. מליון ואחד הצבעים באישיות של פרידה לא נתנו לה להיכנע לייסורי החיים אותם ביטאה בציורים החריגים (לתקופתה) שלה.. כרגע היא מרכז המוזה שלי ואני נפעמת ממנה.
למרות שהיא לא עמנו..
מאותם אנשים שמצליחים לקום משורשי האדמה ולהפריח חיים , בעודם מתים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
