נוגסת מפרי עץ הדעת

ובכן, בנימה טובה יותר מהפוסט הקודם.

אני לא פחות אבודה ממקודם. אבל אני מרגישה יותר טוב.

יש לי רגעים נמוכים יותר וגבוהים יותר.

אבל אני אשתדל לא לתת לעצמי ליפול לאדישות, או מעין חוסר תגובה כזה - numb

זה כמו קפאון, שלא מאפשר שום צמיחה גם מהמקום הקשה ביותר.

היום הרגשתי כאילו ששום דבר לא מסתדר. וזה די נכון.

עם זאת, מישהו הגדיר בסטטוס בפייסבוק נכונה

"למה למצוא את עצמך

כשאפשר ליצור את עצמך מחדש?"

(הפעם אני לא נותנת קרדיט. כנראה שחזירים למדו לעוף.)

אני מנצלת רגע שבו אני מרגישה יותר טוב. כדי להתעמק בכך.

אני מאמינה שיהיה טוב, גם אם יהיה קשה קודם.

אני מוכרחה להאמין שאני אמצא את הדרך שלי.

אני עוד לא באמונה שלמה, אבל זה יגיע.

כל צעד שתורם לי ביתרונותיו, יגרע לי בחסרונותיו, זה ברור.

אבל אני חושבת שלהתקדם מאיפה שלא טוב לי, חייב להביא איתו תוצאות טובות.

כל עוד אני מפתחת בעצמי תכונות חדשות זה יקרה.

וזה תמיד קורה איתי, כי אני לומדת מכל דבר באמת ובתמים.

לפחות, יש לי מקור הכנסה שאני מסוגלת לרוץ איתו קדימה.

אפילו אם ייתכן שהוא לא התגשמות כל חלומותיי.

יהיה טוב סתי'וש, יהיה טוב.

חשבתי כבר שאגיע לפה ואשכח את הסיסמא.

כל כך הרבה זמן לא כתבתי, פה לפחות

לעצמי כותבת יותר מאי פעם.

קצת עצוב לכתוב משהו עצוב כשחוזרת.

אבל.. אלו הדברים.

לפעמים אני תוהה כמה בעייתי עומק הרגש שלי.

זה יתרון וחסרון כמו כל דבר, אני יודעת.

אבל פשוט.. איה. אתם יודעים?

ממש לא טוב לי לפעמים.

ואני יודעת שזה טבעי.

אבל לא רוצה לחשוב על איך זה נשמע.

לעתים הדברים הם פשוט מה שהם.

יש רגעים שאני ממש למטה, אולי הם פחות חשובים

כי אני עולה מהם

אבל באותו רגע

הם הדבר הכי חשוב בעולם.

כי בא לי לזרוק הכל ופשוט לרוץ הרחק

ולמזלי אני עוצרת את עצמי.

כי הכי קל לשבור את הכלים

לברוח

להרוס ולא לבנות

אז אני מעוררת בעצמי השראה

אפילו בעזרת אחרים

כותבת

הלוואי שהייתי אומרת בוכה

אבל לבכות זה להודות

בפני אנשים אחרים

שמשהו לא בסדר

ולא תמיד יש לי זמן לבד

לייבב עם עצמי

וזה גובה את המחיר שלו

מחיר, בדמעות מלוחות שלא יוצאות

ומגיעות בסוף לגרון

שאולי עדיף לו לשיר, כי ככה זה ייצא

בצורה אחרת.

מזמן לא זוכרת את עצמי כל כך מנותקת מהכל ומכולם.

תקועה בעולם המחשבות והרגש שלי.

נוסעת באוטובוסים ואילולא הזיכרון הויזואלי של התחנה

אני יכולה להמשיך ליסוע ללא הפרעה

או יעד.

ככה אני מרגישה קצת בחיים כרגע

משוטטת

אבודה

אבל זה נורא דרמה לומר את זה.

למרות שהבטחתי לא לחשוב על איך זה נשמע.

לא אומרים דברים דרמתיים סתיו

רק כשאת באמת מתכוונת

למלים יש כוח

ששש, שקט.

נדמה שכשאדם מדוכא, הוא לא תמיד מודע לזה.

הוא יותר מודע לזה כשהוא יוצא מהמצב

ורואה כמה טוב לו

אבל אני חושבת שיודעים

רק איכשהו לא מאמינים שיש מצב אחר

טוב יותר.

אז אני מאמינה, לפחות בהגיון.

כי ברגש היום קצת קשה.

מקווה לרוחות של שינוי.

מסיימת באופטימיות, אני מבטיחה. בעיקר לעצמי.