איך? ולמה?
האם אני טוטלית מדי?
REWIND..
אם אני לא בהכרח רוצה חתונה.
אז מה העמדה שלי בנוגע למחויבות בכללי?
פגשתי אנשים עם זויות ראייה מעניינות על העניין.
אני חושבת שאני כן רוצה מחויבות. פשוט לא בהכרח דרך מוסד כלשהו.
ראיתי מספיק אנשים שמצאו דרכים מאוד יפות להתחייב בלי לעבור דרך מוסדות וטקסים.
אבל.. אולי זה קיים מסיבה מסוימת, אמת חיצונית שנותנת גבולות לאדם.
מה שבטוח זה שהוא שם לי מראה ענקית על הנושא.
מבחינתו זו מילה שמייצגת כפייה כלשהי. הוא בקטע של חופש מוחלט.
אבל מצד שני קל לו להיות בחופש, כי אנחנו לא מאוהבים.
אני יודעת שאכפת לו ממני מאוד, זה מורגש. והוא הסביר בדיוק מה הוא רוצה.
אני החלטתי לנסות את הדרך שלו - וכרגע התחושה הפנימית לא משהו.
לאחרונה אני מוצאת את עצמי כורעת ברך אל מול אמיתות חברתיות.
מיינסטרים נקרא לזה.
כנראה שזה קשור לעובדה שצריך לבחור את הקרבות שלך.
אבל מה שאני פחות אוהבת, זה שזה לא רק מחוסר ברירה.
הגעתי למסקנה שחלק מהאמיתות האלה מתאימות לי.
וכשאני מתחילה ללכת עם הזרם, אני שואלת שאלות.
כי אולי נחתי על זרי הדפנה של עצמי והתגבשה בי אמת שהיא לא שלי בכלל.
אני נורא מפחדת מזה. לדוגמא המשפט "אני צריכה מסגרת" שעלה בי, הוא משפט גס בעיני.
חלשה מכדי ליצור לעצמי את החיים שאני רוצה בלי גורם חיצוני שיכפה את זה עליי.
אבל מצד שני זו פשוט המציאות כרגע, אני רק מודה בקיומה של המשענת.
וכמו שאמרתי לאחותי, מותר להשען על משהו או מישהו רק עד שאת מסוגלת לעמוד בפני עצמך.
ואולי כמו תמיד אני צריכה לתת לעצמי קצת מרווח נשימה ולזכור שאני לא מושלמת וזה בסדר.
אז האם אני טוטלית מדי? אין לי עדיין תשובה מוחלטת.
אני כן יודעת שאני מסורה ומשום מה חוסר במחויבות מונע ממני לתת את הכל.
אבל מאיזה מקום זה בא- יצור מונוגמי? או קושי לבטוח?
אחרי הפרידה האחרונה אני מרגישה שאם כבר להקשר למישהו רגשית,
זה צריך להיות שווה את זה. סיכוי טוב לכך שכל ההשקעה שלי תהווה בסיס לבנייה בין שני אנשים.
אבסורד קצת, כי אין ערבויות בחיים. אבל יש הימורים מוצלחים.
מערכת יחסים היא גבוה בסדר העדיפויות והשקעת האנרגיה.
ואז פוף, יום אחד זה נעלם וכל מה שבנית הלך.
אני צריכה לדעת שיש סיכוי.
עם בן זוג זה אחרת מבחינתי כי זו לא סתם נתינה, אקראית או קבועה.
זו מערכת יחסים הדדית וככזו יש בה ציפיות. אם אני נותנת את כל הלב שלי (ואני באמת)
אני רוצה לדעת שזה לאדם שיידע להעריך את זה. שאולי אפילו יהיה כמוני וירצה לתת לי כמו שאני לו.
אפילו שזה נשמע קצת רע לתת בשביל לקבל.
ברור לי שאם יום אחד הוא או אני נרצה ללכת, אני בחיים לא אחזיק בכוח.
אבל אני חושבת שלפני השלב הזה אני ארצה לדעת שהוא יילחם עליי, עלינו.
אני קוראת שוב את כל מה שכתבתי ויודעת שחלק מזה שאוב מהעבר.
אולי כל זה פשוט נובע מפחד להפגע וישתנה בקרוב.
אבל כן גיליתי מה המילה מחויבות אומרת לי כרגע-
אני איתך באותה סירה, בונה איתך משהו ביחד. מוכן לתת לך הכל.
גם את המאמצים שלי, לא לוותר בלי מאבק גם כשיהיה קשה.
מחויבות מבחינתי היא סמל לאהבה ולהשקעה.
מצחיק.. כי את שתי המלים האלה אני יכולה למצוא אולי בלי קשר למחויבות(:
רק הזמן יגיד. אולי אני סתם מגזימה במחשבות רציניות.
אבל חוסר במחויבות אומר.. אני אוהב אותך, אבל לא רק אותך.
ואולי גם, אני מפחד להפגע אבל מהכיוון ההפוך, אני לא רוצה לתת רק לך הכל.
מעניין מה אני אחליט לגביו..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
me? stav