נוגסת מפרי עץ הדעת

היום הבנתי שאני די תקועה.. כבר די הרבה זמן.

כנראה שלהבין את זה זו התחלה טובה.

העולם לא יחכה לי ויפיל לרגליי את האפשרויות הטובות ביותר.

אני צריכה לצאת ולחפש אותן, להיות מוכנה לשים את עצמי במיקום

שבו דברים יגיעו אליי.

בהתחלה, אולי יהיה מזל של מתחילים. אבל אח"כ, רק אומץ והתמדה יעזרו לי.

נאמר אותו דבר גם ב"אלכימאי" שאני קוראת שוב.

עוזר לי לחפש מה התפקיד שלי בעולם, מה הייעוד המתאים לי.

כשהייתי בכתה ו' בערך היה לנו שיעור על מנהיגות, ואני עד היום לא שוכחת

שהמנהלת אמרה לנו שבכל רגע או החלטה בחיים

יש לנו אפשרות להשאר מחוץ לשביל או להכנס בתוכו ולשנות משהו.

להיות משמעותיים.

בשיעור לאחר מכן, היא אמרה לנו שמנהיג הוא אדם שעושה שינוי.

אני די בטוחה שזה חלק ממנהיגות, להנהיג כיוון כלשהו, לאו דווקא חדש.

חווה הרבה כיווני מחשבה שבסוף כנראה ייטמעו, אבל הכי חשוב בכולם - הוא ליישם אותם.

ראיתי לא מזמן בערוץ 8 דוקומנטרי (יש לי חולשה לדוקומנטרי) בשם "בחזרה למשחק".

אחד הדברים שקרו שם הוא שלקחו חבורה של מתבגרים בני 12-16 לצאת לקמפינג.

מה שלא עשו מעולם, עם מדריכים, משימות שדורשות עבודת צוות בנוסף ללשבת במדורה ופשוט להנות מהטבע.

ואז נתנו להם לעשות "צום צגים" ולעזוב את המחשב והטלוויזיה לכמה זמן שיוכלו.

השפיע עליי מאוד וגרם לי לרצות לצאת החוצה!

מצד שני, יש יתרונות בלשבת מול צג או מסך.

אני מתכוונת להקשיב לעצות של הבחורה בהמשך, ששתי ההרצאות שלה בTED השאירו עליי חותם משמעותי.

אז הפואנטה היא, שלא משנה מה אני אחליט לעשות בחיים

לשחק בתוך הבית, מחוץ לבית, להתייחס לחיים באותה גישה אופטימית שיש במשחקים

מה שבטוח, זה שאני צריכה להשתמש במשאבים של עצמי בצורה הנכונה, כי לכל כלי או סוג משחק יש את היתרון שלו.

ואפשר למצוא את החיובי והמשמעותי בכל דבר.

אז אני אמשיך לחפש את הכיוון הנכון לי לעשות זאת, ובינתיים, אשתדל להיות חיובית לגבי כל סוג משחק ולגבי החיים.

game on